בשבוע שעבר פורסם סקר חדשות 13, אשר גילה כי רק כשליש משבעת המנדטים של ימינה (פחות משלושה מנדטים בחשבון פשוט) תומכים במהלך של בנט להקמת ממשלה עם השמאל תוך הסתמכות על רע"ם.
בפוסט שפרסם דקות ספורות לפני כניסת השבת הבהיר בנט שהוא מודע לכך, כשכתב במפורש "מיותר לציין שאני מוכן ללכת רחוק ולשלם מחיר פוליטי אישי ב'בייס' שלי ובלבד שתקום ממשלה".
אם קהל המצביעים של בנט היה תומך במהלכיו, למה שישלם מחיר? כנראה שגם בנט יודע שרבים ממצביעיו (חצי או שני שליש, זה לא באמת משנה) מתנגדים בחריפות למהלכיו הפוליטיים.
לממשלה שאותה הוא מבקש להקים, בנט מגיע עם בעיית לגיטימציה קשה מאוד. ראשית, כפי שהוא אמר בעצמו ערב הבחירות, להיות ראש ממשלה עם סיעה של פחות מעשרה מנדטים זה עסק בעייתי. בנט ידע את זה היטב לפני הבחירות, לא סביר ששכח את זה מאז.
בנוסף, בנט חתם לפני הבחירות אל מול המצלמות, ברוב טקס וחשיבות, על התחייבות לא להיות חלק מממשלה בראשות יאיר לפיד, גם אם זו תהיה ממשלת רוטציה. לא מדובר בהבטחה אלא במסמך חתום, שכעת בנט מבקש פשוט שנשכח. איך אנחנו יודעים שזה מה שהוא מקווה? משום שעד היום הוא לא באמת התייחס, באף אחת מההזדמנויות שהיו לו, למסמך המדובר, ולא השיב מה קרה לאותה התחייבות.
אבל מעבר לכל אלו עומדת השאלה המרכזית, הקריטית, שעליה כבר רמזנו: מי הוא גוף המצביעים שבשמו מבקש נפתלי בנט להיות ראש ממשלה בישראל? מי אלו שמעניקים לו את העוצמה הפוליטית והמוסרית הנחוצה למהלך כל כך לא מובן מאליו? אמנם מרבית חברי סיעתו עדיין ממושמעים, כנראה שהוא דאג לבחור אותם לפי רמת המשמעת. אך כפי שמראים הסקרים וכפי שהוא מודה בעצמו, המצביעים לא מסתדרים עם המהלך הזה ולא מעניקים לו גיבוי. אז מתוקף איזו עמדה מוסרית הוא מתייצב בראש ממשלת ישראל ומבקש מעם ישראל ללכת אחריו?
יכול להיות שהשאלות שמופיעות בפסקה האחרונה נשמעות לכם עיוניות, תיאורטיות, מנותקות מהמעשה הפוליטי. למעשה הדברים הפוכים בדיוק. היכולת של בנט לתפקד כראש ממשלה תלויה רק בשאלת הגב הציבורי והמוסרי שלו. בלי גב כזה הוא אולי יישא בתואר "ראש ממשלה" ויזכה ללון בבית ברחוב בלפור (שכידוע איננו מציאה גדולה, בכל מקרה), אבל לא באמת יוכל באמת להוביל מהלכים ראויים לשמם ולהכתיב מדיניות שבה הוא מעוניין. מנהיג ללא גב הופך מהר מאוד לסמרטוט רצפה. לא צריך ללכת הרבה אחורה בשביל לראות את זה, מספיק להיזכר מה קרה לבני גנץ רק בשנה האחרונה.
לכן, לפני שהוא רץ לחתום הסכמים ולהקים ממשלות, בנט חייב קודם כל, לפני כל דבר אחר, לבדוק האם יש לו גב מוסרי ופוליטי למהלכים שהוא מתכנן. האם יש קהל שנותן לו גיבוי, ולא רק ח"כים שאומרים 'הן' בתגובה לגחמותיו כי ככה הוא בחר אותם, כנועים וצייתנים.
אם אין לו בסיס ציבורי איתן שעליו הוא יכול לבסס את המהלכים, הוא צריך לעצור הכל, עם כל הכאב והצער שבדבר. חלומות בלפור לא יכולים להכשיר כל דבר, למרות הפיתוי הרב שמגולם בהם