הרב שלמה לוי: עליה להר הבית היא מכשול עצום

קטע מתוך מאמרו של הרב שלמה לוי בחוברת החדשה 'כוספים ביראה', שמופצת בבתי הכנסת ובישיבות לקראת יום ירושלים.

הרב שלמה לוי , כ"ז באייר תשפ"א

הרב שלמה לוי: עליה להר הבית היא מכשול עצום-ערוץ 7
יהודים בהר הבית
צילום: חיים קרויזר, מטה ארגוני המקדש

לחצו כאן לחוברת המלאה

א. גדולי ישראל בכל הדורות לא עלו להר הבית. אמנם ישנם ויכוחים על חכם זה או אחר, אם עלה להר הבית או לא עלה, אבל אלו יחידים, חריגים. ירושלים במשך דורות רבים הייתה מלאה בתלמידי-חכמים גדולים, והם לא עלו להר הבית. זו עובדה ברורה. אם זה בשבעים השנה של רבנותו של רבי שמואל סלנט, רבה של ירושלים, אם זה לפני כן – בתקופת ה'פרי חדש', החיד"א, הרש"ש וה'אור-החיים' הקדוש, ועוד לפני כן. וגם אחרי כן - בתקופת הרב קוק, ולאחריו, לא עלו.

לאן הם כן הלכו? לכותל. מכיוון שכידוע, ברגע שחרב הבית - השכינה נמצאת בכותל המערבי. כל מי שמחובר לספרי קדמונים יודע שהשכינה נמצאת בכותל, וזה המקום להתפלל בו, עד שיבנה בית המקדש בע"ה. יש סיפורים מדהימים, על 'אור החיים' הקדוש, ועל תלמידי האר"י, אודות השכינה בכותל.. כולם ידעו שהשכינה לא זזה מהכותל המערבי. כך כתוב ב'לשם' הקדוש, ובספרים נוספים. חכמי ירושלים לדורותיהם התפללו בכותל המערבי, וחששו לעלות להר הבית.

ב. אחרי מלחמת ששת-הימים, כאשר בחסדי ד' חזרנו לירושלים, פרסמו כל גדולי הדור חד-משמעית: אסור לעלות להר הבית בשום אופן! רבים מהם חיו בירושלים עוד לפני מלחמת השחרור, והם זכרו שגם לפני מלחמת השחרור - לא עלו להר הבית. הכרנו הרבה מאד אנשים שחיו בירושלים לפני שירושלים נפלה, והיה פשוט להם שלא עולים להר הבית.

מאז לא השתנה שום דבר, ואין לעלות להר הבית.

כבר כתב הרב זלמן קורן, מראשי חוקרי הר הבית, שבשנים האחרונות, אין ממצאים חדשים, דבר לא השתנה, חוץ מפטירתם של כמה מגדולי ישראל: הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב שלמה זלמן אוירבך, הרב עובדיה יוסף, הרב שאול ישראלי, הרב אברהם שפירא, הרב מרדכי אליהו ועוד. כשהם היו בחיים, אנשים חששו מפני כבודם, ולאחר פטירתם – יש שמרשים לעצמם לעשות ככל העולה על רוחם.

ג. מדוע חכמי ישראל לדורותיהם חששו ונמנעו מלעלות להר הבית? נמנה חלק מטעמי האיסור:
1. הגבולות של 'מחנה שכינה' וה'חיל'. 2. הטהרה מטומאות היוצאות מגופו. 3. מורא המקדש.
בזמן האחרון שאלת הגבולות (של העזרה והחיל) תפסה מקום נרחב. רוב הדיונים והמאמרים עוסקים בה, ונוצר רושם שבזה מסתכמת כל הבעייתיות בעלייה להר הבית. ואז יש שבאים ואומרים שהם בטוחים ללא כל ספק שהם יודעים את הגבולות, ואם כן אין היום סיבה שלא לעלות.

אני לא נכנס כעת לוויכוח הזה. אני לא ארכיאולוג, ואינני יודע אם הגבולות אכן ידועים בוודאות. בהרבה דברים נחלקו אם אפשר לסמוך על ארכיאולוגים ועל אנשי מדע. אבל, יש כאן התעלמות מכך שיש עוד בעיות בעלייה להר הבית: דיני הטהרה ודיני מורא המקדש.

כאשר מעודדים את הרבים לעלות להר הבית - רבים הם העולים שלא שומרים ומקפידים בכל ההלכות. כשהר הבית הופך להיות מקום לעלייה המונית - זו בעיה קשה. גם ביחס לטהרה - רבים עולים בלי להיטהר כהלכה, אך עיקר הבעיה היא לגבי מורא המקדש, וכפי שיתבאר.

גם אם נניח שהגבולות ידועים, בכך אופן צריך להיזהר במצות עשה של "ומקדשי תיראו", לירא מן המקדש. הכניסה להר הבית מותרת רק לצורך מצוה. גם כאשר נכנס לצורך מצוה - עדיין חייב להיזהר בכל ההלכות "מורא מקדש" - שלא לטייל בו, שלא לשוחח שיחת חולין, לא להיכנס עם פלאפון מופעל וכדו'. זאת אומרת, שאם אדם נכנס לדבר מצוה, למשל - להתפלל, לאחר שסיים - עליו לצאת החוצה, ואסור לו ללכת מעברו האחד של ההר לעברו השני בכדי לטייל, לראות ולהתרשם. טיול בהר הבית הוא פגיעה במורא מקדש, גם אם נכנס בהיתר.

ד. המציאות בפועל - אם נבוא לבחון בפועל את ההלכות האמורות, נראה שתופעת העלייה להר הבית מהווה מכשלה גדולה. לדוגמה: קבוצה שבאה לשם שמים, אבל אינה נעמדת בפתח ההר להתפלל, אלא מטיילת בהר ושומעת הרצאות היסטוריות וארכיאולוגיות - עוברת על מורא מקדש.

האיסור לדבר בהר הבית שיחת חולין הוא איסור דאורייתא. האם כל העולים מקפידים על כך? נניח שקבוצה עולה להר הבית, עם מדריך נחמד וירא-שמים, אם שני אנשים מהקבוצה מדברים ביניהם איזושהי שיחת חולין - הם מבטלים מצות עשה מדאורייתא! ואם כן, הצדיק שעודד את הקבוצה להיכנס - גרם לאנשים האלה להיכשל, ולבטל מצות עשה של מורא מקדש. לצערנו, לא מדובר בתופעות חריגות, רואים אותן כל הזמן.

משום מה, רבים מהעולים להר הבית מקפידים לצלם ולהסריט את עצמם, שכולם יראו. זה הפך להיות מן חוויה כזאת. רואים את הסרטונים האלו כל הזמן. לצערנו, אנשים עולים להר הבית ולא שומרים על הכללים ההלכתיים הבסיסיים שצריך לשמור בהר הבית. זה לא עניין של חשש רחוק, זה קורה בפנינו. לכן כל מי שמעודד אנשים לעלות להר הבית, בוודאי מכשיל את הרבים.

ה. ההגעה להר הבית צריכה להיות בדחילו ורחימו. יש אנשים שהולכים להר הבית, ולא קולטים את זה. הם לא נמצאים באוירת היראה הזו בכלל. זו בעיה מאד קשה. יש משפחות שאצלם עלייה להר הבית נתפסת כחלק מטיול. יש קורונה, לא נוסעים לטייל בחו"ל, אז לפחות ניקח את המשפחה להר הבית, שהילדים ייהנו קצת בחופש ולא ישתעממו. ואחר כך 'ארגוני המקדש' מכריזים: 'עלו להר הבית חמש מאות אנשים!' אבל האנשים האלה שעלו, נכשלו בביטול מצות עשה של מורא מקדש! והמעודדים את העלייה להר הבית מכשילים את הרבים, כפשוטו.

העלייה להר הבית הפכה המונית: פוליטיקאים, אנשי תקשורת, אומנים וזמרים עולים. שבוע שלם לא הראו אותם בשום אתר, אז הם צריכים לשלוח סרט שהם היו בהר הבית, כדי להראות עד כמה הם אוהבים את הר הבית, כמה הם לא מקשיבים ל'רבנים העתיקים האלה'...

אם כן, גם אם בנושא הגבולות אפשר להתווכח, אך אי אפשר להתווכח שאנשים רבים מאד נכשלים ולא שומרים על מורא מקדש. ובעוונותינו הרבים, יש פה זלזול בהר הבית! אלו אנשים שכוונתם לטובה. הם רוצים לקרב אותנו למקדש, אך בפועל, הם גורמים זלזול בהר הבית, וממש מכשילים את הרבים.


ו. חומרתו של מכשול לרבים

חז"ל נזהרו מאד במכשול לרבים. כאשר ראש השנה חל בשבת, ביטלו מצות תקיעת שופר, למרות שאחד השיאים של ראש השנה זה תקיעת השופר, מחשש שמא מישהו יטלטל את השופר ארבע אמות ברשות הרבים. ובשל כך, כל עם ישראל לא מטלטל שופר בראש השנה שחל בשבת.


בנידון שלנו - לא מדובר על חשש, שמא אולי מישהו יכשל, אלא זו מציאות; אנחנו רואים שככל שמעודדים יותר את האנשים לעלות להר הבית - יותר אנשים נכשלים. גם בהלכות הטהרה וגם בהלכות מורא מקדש. זה חד משמעי.


זה לא שייך לשאלה אם אפשר לגזור גזרות חדשות בזמננו. האמת היא שזו גזרה ישנה (פוסקים רבים וחשובים, למשל הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל, רבה של ירושלים, כותבים שזו גזירה ישנה, כבר מזמן ה'כפתור ופרח' ורבנו עובדיה מברטנורא), אבל זה לא רק עניין של גזרה, זה הרבה יותר חמור, מדובר על מכשול ממשי גלוי לעיניים. אנשים לא שומרים על מורא המקדש כדין. אנשים שמשכנעים אחרים לעלות להר הבית, מכשילים אותם באיסורים חמורים.


ז. צריך לדעת, שכדי שיבנה בית המקדש, אנחנו צריכים לכבד את השכינה. אם הר הבית הופך ח"ו להיות מקום מזולזל ומופקר, שכל מי שרוצה נכנס ועושה שם ככל העולה על רוחו, זה רק מרחיק את השראת השכינה. אנחנו מאמינים שאנחנו ממש בסוף הדרך, לפני ביאת המשיח ובניין בית המקדש. בקרוב יבנה המקדש ונעלה להר הבית, בקדושה ובטהרה. צריך סבלנות.


נמשיך להשתוקק לבנין המקדש, דווקא על ידי תפילות, על ידי בכיות, על ידי תיקון חצות, על ידי 'סיבוב שערים' (הקפת הר הבית מבחוץ, כפי שהיה נהוג בתקופת הגאונים, בערב ראש חודש) ועל ידי מעשים טובים, שהם הביטוי שלנו להשתוקקות, ולא ע"י שניכנס או שנכניס אחרים לבעיות הלכתיות. בעזרת ד' בקרוב בימינו יבנה בית המקדש, ונעלה כולנו בקדושה ובטהרה. לכך אנחנו מתפללים ומחכים.