הרובע היהודי
הרובע היהודיצילום: הדס פרוש, פלאש 90

מנהל הסברה וקשרי חוץ של החברה לפיתוח הרובע היהודי, מיכי וסרטייל, מונה לתפקידו לפני כשנה, אך הקורונה השביתה את התיירות בעיר ואת פעילותו. כעת הוא חוזר אל היעדים שהוא מציב לעצמו. שוחחנו על זיכרונות ילדותו ברובע, הזירה אליה חזר כעת בתפקיד רשמי.

אל הרובע היהודי שבין החומות הגיע ווסרטייל כילד בראשית שנות השבעים מרחוב הלל שבמרכז העיר וכילד הצטרך להסתגל לחיים בקבוצת ילדים שאינה גדולה, אך בתוכה "נציגויות" של מגוון מגזרים ועדות. הקבוצה ההיא שומרת על קשר גם כיום, עשרות שנים לאחר מכן.

"היינו משחקים וקופצים מגג לגג, הגענו מהרובע היהודי עד שער שכם על הגגות מבלי לרדת פעם אחת אל הרחוב. הערבים הבינו שלא מפריעים לילדים היהודים לקפוץ מגג לגג. זו הייתה ילדות מופלאה", מספר ווסרטייל. "גדלנו בהתהוות ובהתחדשות המופלאה של הרובע היהודי. חיינו באבק ובין החמורים שנושאים פסולת בנייה ואבנים כבדות, יחד עם הערבים שגרו לידינו ועדיין לא פונו אז, ראינו את החורבות המוטות לנפול מוסרות ובונים במקומן בתים חדשים ותוך כדי כך חושפים את ההיסטוריה של עם ישראל בירושלים, ליבה של האומה".

"זכינו לדרוך על הפסיפס של בית המידות, מה שנקרא היום הרובע ההרודיאני מתחת ישיבת הכותל, ליטפנו את הקירות הצבעוניים של בתי הכוהנים במה שנקרא אז העיר העליונה, נגענו בקירות בתי העשירים של ירושלים הקדומה, חיינו בהיסטוריה הפועמת של העם".

האם אכן כל זה מרגש, או שמא ילדים מתרגלים אל זירת חייהם? ווסרטייל מספר על התרגשות שליוותה את כל חייהם כקומץ משפחות שחיו סביב רחבת רוטשילד שהייתה המקום היחיד שבו התכנסנו, זה היה המקום היחיד למפגש. יעקב חיסדאי היה עושה לנו סיורים בעתיקות ומעדכן בתגליות שנחשפו השבוע ובחשיבות שלהן".

"אחרי שהמבוגרים היו הולכים היינו נכנסים לשלדי הבניינים עם שלטי ה'כניסה אסורה' ו'סכנת מפולת' כי לא רצינו לקרוא את השלטים הללו ונכנסנו למקוואות, לבורות מים. זו הייתה חוויה. זה לא משהו שמתרגלים אליו".

לדבריו השיקום והשידרוג של הרובע היהודי לא הסתיים כלל ועיקר ו"יש עוד הרבה מיזמים שצריך לבצע". המיזם הראשון שוסרטייל מזכיר הוא "מעלית הכותל שתחבר בין הרובע לכותל, מה שיחסוך את העליה התלולה וינגיש תיירות לרובע היהודי. אנחנו צריכים את התיירות וההסברה הזו", הוא אומר ומזכיר כי לאורך כל הדורות מאז ימי המקדש שימש הרובע היהודי למגורי יהודים שלא עזבו אותו למעט 19 שנות השלטון הירדני. "לא הפסקנו מעולם את החלום על ירושלים".

"יש גם לתחזק את הקיים. יש מיצג אור קולי משנות השמונים וצריך לחדש ולרענן אותו ולהפוך לעדכני. ישנה החומה הרחבה של חיזקיהו המלך שניתן לעמוד בה היום, חומה שמוזכרת בתנ"ך, אבל אין בה שום הסבר שמלמד על ההיסטוריה של המקום. צריך לעשות שם משהו משמעותי סביב החומה ששמרה את תושבי ירושלים בביטחון גדול", אומר ווסרטייל ומזכיר גם את "בית הכנסת 'תפארת ישראל' שהוא האחרון בעיר העתיקה שעדיין לא שוקם, וברוך ה' הצליחו לחבר את כל הגורמים הרלוונטיים שקשורים לבית הכנסת והוא נבנה מחדש ואנחנו מתקדמים בבנייה. בית הכנסת יחזור להיות המבנה הגבוה ביותר בעיר העתיקה אחרי שהירדנים פוצצו אותו כי הכעיס אותם שמבנה של יהודים יהיה הגבוה בירושלים".

על ההתגייסות הציבורית סביב שיקום ושידרוג הרובע היהודי אומר ווסרטייל: "המדינה משקיעה הרבה ברובע, אבל רק אחוז מסוים. עבור השאר החברה לפיתוח הרובע צריכה למצוא את הנדבנים שישלימו את המלאכה. המדינה מבינה את חשיבות האחיזה שלנו ברובע שהוא איזור מוקף בנוצרים מוסלמים וארמנים. מדובר במקום די מבודד יחסית. כשהיינו הולכים לסניף בלילה היינו צריכים לצאת מהחומות, היינו צריכים ללוות את הבנות לבתים".

המהומות של הימים האחרונים נשארים מחוץ לחומות, הרחק מהרובע היהודי, ווסרטייל אומר: "הערבים תמיד עשו מהומות כשהרגישו בטוחים יותר. אם היה נדמה להם שהם יכולים להרע לנו, לכבוש לנו או לקחת לנו הם התעוררו. כך זה היה תמיד וכך זה גם היום".