מתי נלמד לבחור נכון?

כהחלטה שעשויה במקרים רבים להשפיע על חייהם עשרות שנים קדימה בחירת מקצוע ללימודים אקדמיים היא אחד האתגרים המשמעותיים שניצבים בפני צעירים רבים בישראל. בכירים בעולם האקדמיה הישראלי משרטטים מנעד רחב של פעולות ודרכי חשיבה שעשויות לסייע בקבלת ההחלטה הגורלית

מירי בן־דוד ליוי , ב' בסיון תשפ"א

מתי נלמד לבחור נכון?-ערוץ 7
הראל יצחקי, מנכ"ל מכללת תלפיות
צילום: תומר יעקובסון

רוב החיילים המשוחררים, הבנות אחרי שירות לאומי או הבחורים אחרי ישיבות ההסדר עומדים נבוכים מול אחת השאלות כבדות המשקל ביותר בחיים: מה ללמוד והיכן? אין להם באמת כלים לבחור נכון, ולנוכח שפע המוסדות ומקצועות הלימוד הבחירה קשה אף יותר.

ד"ר שמואל שנהב, ראש בית הספר לתואר שני וראש התוכנית להכשרת מנהלים 'אבני ראשה' במכללה ירושלים, מנסה להיכנס לראש של הצעירים הללו: "הרי יש להם את המחשבות שלהם, את המאוויים שלהם, יש דיבור בבית, אולי עם ההורים, אבל הכול מאוד לא ברור. לצעירים הללו אני תמיד מציע לא לצייר את הציור של חמש השנים הקרובות בלבד. נכון שהוא חשוב ושיש לו השלכות, אבל אני כן מציע לחשוב על 10 או 15 שנה קדימה ואפילו על הקריירה השנייה. נכון שהרעיון נשמע מוזר, אבל הוא נמצא כיעיל. אם אדם רוצה לברר מה נכון לו ומתאים לו ללמוד ובאיזה מוסד, נכון שיחשוב לא רק קצת קדימה אלא הרבה קדימה ומשם הוא יגזור אחורה".

הוא מסביר זאת באמצעות דוגמה. "למשל, למישהו יש חלום גדול להיות פסיכולוג מוערך. בשלב זה יש לו דרך ארוכה כדי להגיע לשם. אבל כשגוזרים אחורה, חושבים אילו תחנות צריך לעבור כדי להגיע לשם, אילו לימודים, אילו נישות בדרך יעניינו אותו. הוא לא צריך לדאוג או לחשוש לחשוב מדי קדימה כי תמיד אפשר לעשות שינויים בדרך. כלום לא מחייב. העיקר שהחלום הגדול נשאר בראש. אני חושב שהרבה יותר קל להגיע למסקנה מה החלום שלי מאשר לענות לעצמי על השאלות מה כדאי ללמוד או מה יגדיל את המשכורת שלי".

לד"ר שנהב יש רעיון יצירתי נוסף בדרך להחלטה החשובה: "במשולש של מעניין, משמעותי ומתאים, כדאי לנסות לחשוב ולתת אפילו ציון לאופציות שעולות בראש. לדוגמה, אם בחור מסוים רוצה להיות בעתיד ראש ישיבה, הוא צריך לשאול את עצמו: האם מעניין אותי הלימוד התורני והשלבים שאני צריך לעבור? והוא כותב לעצמו ציון. השאלה השנייה היא על המשמעות: האם בתפקיד הזה ארגיש משמעות? ושוב הוא מחליט על ציון. האם מתאים לי להיות ראש ישיבה? ואז לשאול את בני המשפחה והחברים ואפילו מורים מן העבר ולהחליט על ציון. כך לעשות עם המקצועות השונים, לבצע מעין שקלול ולבדוק איזה מקצוע קיבל את הציון הגבוה ביותר. זו לא מתמטיקה אלא הצפה של רגשות ומחשבות, ועם החישוב תגיע גם תחושת הבטן שהיא חשובה ביותר בבחירות הללו. לפעמים זה יגרום לא רק לתחושה אלא לסיעור מוח, לשיח פנימי, ויתרום לקשב של האדם לעצמו".

לא רק תועלת של המקצוע

נקודה נוספת שד"ר שנהב מדבר עליה היא זווית ההתבוננות: "אחת הטעויות הנפוצות של המתלבטים לגבי בחירת מקצוע היא זוויות התבוננות של התועלת: מה ייצא לי מזה? לכן הם חושבים על סוף התהליך: אם אהיה עורך דין אקבל משכורת טובה, יהיה לי מעמד, ההורים ישמחו ויתרגשו בטקס הסיום וכן הלאה. אבל בחשיבה מחודשת מסתבר שככל שהאדם יתחבר לתהליך של הלמידה כך הוא יאהב לעסוק במקצוע וזה מה שקובע, לא התועלת של המקצוע. לכן מלכתחילה כדאי לבחור מקצוע שמתחברים אליו. מבחינה סטטיסטית, יותר מ־70 אחוזים מהסטודנטים מתחילים משהו ועוזבים, וברור שזה בגלל שהם הסתכלו על השורה התחתונה ולא על התשוקה למקצוע. אצלנו, למשל, יש מסלול ללימודי ניהול וארגון מערכות בחינוך, שזה המקצוע הכי מבוקש. ניסינו לחשוב למה זה כך והבנו שאחת הסיבות היא המילה ניהול. הסטטוס מאוד מושך. אז אני אומר: אם זה החלום – לנהל בית ספר, למשל - לך על זה. אם אתה רוצה שזו תהיה תחנה בדרך – מצוין. אבל אם זה רק טייטל אז חבל, כי כשהנפש היא ייעוצית והלכת ללמוד ניהול בשביל הטייטל - פספסת".

גם החיבור למוסד עצמו חשוב. "בעבר לא הייתה לזה משמעות, אבל היום נהוג לומר ששווה להשקיע עוד קצת בהיכרות עם המוסדות ולחפש את הצבע המיוחד של המקום שבו תלמד. אצלנו, למשל, יש את הרמה הרוחנית והתורנית הגבוהה ויש מה שנקרא אתגר ותמיכה. חשוב לנו ללוות את הסטודנט בהמשך ולא לשלוח אותו לבד לדרכו. זה מאוד מייחד אותנו, ולכן 93 אחוזים מהסטודנטים שלנו מסיימים את כל המטלות בסוף הלימודים בתאריך המיועד ובלי דחיות. כדי לסבר את האוזן, רק כ־47 אחוזים מהסטודנטים בארץ מסיימים את הכול".

גם ד"ר דוד שניאור, מרצה לתואר ראשון ושני בחוג לתנ"ך ומרכז תחום טיולי תנ"ך באקדמית הדתית לחינוך שאנן בחיפה, מדבר על משמעות ופחות על מקצועות שנחשבים למתגמלים מבחינה כלכלית. "בסופו של דבר, הרבה אנשים עבדו והרוויחו הרבה כסף בהייטק, למשל, ובאיזשהו שלב החליטו שהם מחפשים משהו אחר, עם משמעות, עם שליחות. לא בכדי אנשי נדל"ן והייטק הופכים להיות אנשי חינוך והוראה כי יש משהו מעבר למשכורת. היינו רוצים שישפרו את התנאים ויעלו את השכר שלנו, אבל גם בלי זה, זה משתלם. אני קורא לצעירים לא לחשוב רק על הסטטוס ועל מה שנחשב. בתוך תחומים שיש בהם משמעות אפשר לגדול ולהתפתח. בעצמי עשיתי פעמיים שליחות בחו"ל עם משפחתי. צריך להגיע לדבר הזה שיודעים שבו אפשר יהיה לפרוח ולהצליח. אני מאמין שכל מי שסיים שירות כבר יודע במה הוא טוב".

ד"ר שניאור מעודד את הצעירים ללמוד לא רק מה שחזקים בו אלא גם מה שמאתגר. "יש הרבה אנשים שהגיעו לגדולות דווקא בגלל שבחרו תחום שגרם להם להיות מאותגרים. הם רצו להוכיח לעצמם שהם מסוגלים להצליח ובחרו במקצוע שהוביל אותם קדימה, אז גם זו דרך לבחור תחום. אני יכול להגיד באופן אישי שתנ"ך היה מקצוע מאתגר בשבילי והיום אני מרצה ועשיתי דוקטורט בהצטיינות בתחום. חשוב שכל אחד יבחן באיזה מקום הוא עשוי לצמוח ולעבור תהליך של התפתחות אישית. עצה נוספת היא להצטיין במה שבוחרים ללמוד. לעשות הכול בהתלהבות, עם ברק בעיניים. כך גם תיהנה וגם תצליח בעבודה עצמה. חשוב מאוד לפקוח עיניים ולהיות כל הזמן עם אצבע על הדופק, לדעת שאתה לומד ונמצא במקום הנכון. לא להיכנס לתוכנית ולסיים רק כי התחייבת. לבדוק את עצמך".

טוב מראה עיניים

ההמלצה של ד"ר שניאור היא לכתת רגליים, ללכת לבקר במוסדות הלימוד השונים ולא להיות ניזונים משמועות אלא ממי שבאמת למד שם. "כדאי לתשאל, לבדוק את הפרטים הקטנים, לצאת מספקות. בנוסף לכך, מכללה טובה נמדדת במקצועיות של המרצים ובהתחדשות שלהם. אצלנו שמים דגש על כך - למרות שכולנו מורים עם ניסיון אנחנו ממשיכים להתחדש וללמוד פדגוגיה ומתאימים את עצמנו לעולם המשתנה".

בתור מי שחי את תחום החינוך עשרות שנים, גם ההמלצה של הראל יצחקי, מנכ"ל המכללה האקדמית לחינוך תלפיות, לאלו שנמצאים כעת בתחילת דרכם היא קודם כול ללכת לפי הלב ותחושת הבטן. "מבחינתי זה הכלל הראשון והחשוב ביותר", הוא מדגיש. "כשיש משיכה פנימית ועניין אישי עמוק בתחום מסוים, גובר הסיכוי לכך שעם סיום פרק הלימודים והתחלת הקריירה המקצועית תמצאו את עצמכם קמים בבוקר עם חיוך בדרך למקום העבודה ומסכמים את היום בתחושת סיפוק".

הכלל השני שלו הוא בחירת תחום לימודים עם תאימות גבוהה ליכולות ולכישורים האישיים. "לכל אחד ואחת יש את הצדדים החזקים וגם את החזקים פחות. עריכת מאזן פנימי שלהם יכולה להיות כלי הכוונה מצוין כדי לדעת באיזה תחום יגברו הסיכויים להצליח, להתקדם ולהתפתח. הכלל השלישי הוא ביצוע תיאום ציפיות בין אורח החיים שאתם מתכננים ובין אופי העבודה בתחום שאתם מעוניינים ללמוד. כך לדוגמה, ברור שמהנדס או מהנדסת פיתוח בחברת תוכנה יידרשו ליכולת עבודה אל תוך הלילה והתמודדות עם לחץ זמן ועומס לא שגרתיים – לא לכל אחד זה מתאים, גם אם תחום התכנות עצמו נראה מעניין".

הכלל האחרון של יצחקי נוגע כבר למוסד הלימודים עצמו, מה שמחייב ביקור פיזי והתרשמות אישית מהקמפוס וככל האפשר גם מהסגל: איך האווירה הכללית במקום? האם הוא נגיש ומזמין? האם הוא מציע מעטפת לימודית וחברתית? "אתם צריכים לזכור שזו בחירה שתלווה אתכם לשלוש או ארבע השנים הקרובות, וכדאי להשקיע זמן בביקור בנוסף להשתתפות ב'יום פתוח' שעדיין מתקיים ברוב המוסדות האקדמיים באמצעות הזום".

"ישנם תחומי לימוד מסורתיים שהם לא 'בועה מתפוצצת', כמו למשל תואר במשפטים, מינהל מערכות בריאות, חשבונאות. הם תמיד רלוונטיים ותמיד צריך אותם", אומר יהודה (הודי) ליברמן, מנכ"ל המרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט'. ליברמן מספר כי במרכז האקדמי שהוא מנהל נעשה מהפך דיגיטלי בעקבות השינויים שהביא איתו נגיף הקורונה וכעת, מתוך הקשבה לסטודנטים, המוסד ממשיך לאמץ באופן חלקי את נוהל הלימוד מהבית.

"היום יש לסטודנט את הפריבילגיה לבחור את המקצוע ואת המוסד שבו הוא רוצה ללמוד, כשהוא יודע שהוא יכול גם לעבוד תוך כדי או במקרה של אימהות אחרי לידה - להמשיך לנהל את הבית במקביל וזה יתרון עצום. לסטודנט שמעוניין להירשם לשנת הלימודים אנחנו מאפשרים חוויית לימוד בשיטה נוחה ומתקדמת שנקראת HIGH FLAX, שבעזרתה הסטודנט יכול להתאים את הלימודים לקצב שלו, להאזין לפודקאסטים ולחלק מהשיעורים המוקלטים. באמצעות המידע הזמין הוא יכול לגוון וללמוד בצורה א־סינכרונית בהתאם ללו"ז האישי שלו ולא בהכרח עם הכיתה".

ליברמן מציין כי במסגרת הלמידה ההיברידית, במקביל לכיתת הלימוד יש גם סטודנטים שצופים בשיעור בזום. "אנחנו מנסים להתאים יותר את התואר לסטודנט, וזה בהחלט דבר שצריך לתת עליו את הדעת כשבוחרים מוסד לימודי כיום - עד כמה רואים אותך. לתפיסתנו התואר צריך להיות דומה לך, גמיש ועדכני - כמוך. כל זאת בלי להתפשר על הרמה האקדמית שתלווה את הסטודנט לאורך כל התואר. אנחנו לגמרי מבינים את הסטודנטים שמגיעים אלינו הישר מהצבא. לא תמיד הם יודעים מה הולכות להיות התוכניות שלהם לטווח הקצר והארוך - אולי פתאום יחליטו לעשות טיול שחלמו עליו ולא הצליחו לממש - ובאמצעות המענה של הלמידה מרחוק זה מתאפשר כמו גם באמצעות הקפאת הלימודים באמצע השנה. אלו דברים שצריכים להילקח בחשבון. מוסד לימודי טוב מוצא את האיזון הנכון בין רמת הלימוד ליכולת להתאים את עצמו לסטודנט. הוא בין השאר מסייע ומאפשר לאזן בין לימודים, עבודה ותוכניות אחרות בחיים בלי לוותר על רמת הלימוד הנדרשת".

אכפתיות והכנה ליום שאחרי הלימודים

דבר נוסף שליברמן ממליץ לשים אליו לב הוא מידת האכפתיות וההתערבות של מקום הלימודים במסגרת ההכנה של הסטודנט לתעסוקה שאחרי הלימודים. "אצלנו, למשל, יש מרכז להכוון קריירה. יש כאן אנשים שתפקידם הוא לחבר את הסטודנטים לעבודה ובמהלך כל השנה להכין אותם לראיונות, לכתיבת קורות חיים, למציאת עבודה וכן הלאה. לכן אני אומר שבחירת מקצוע ומוסד לימודים זה הרבה מעבר. צריך לחשוב על הפרקטיקה ועל היום שאחרי".

במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' מלמדים בשיטת H.O.T.S, שיטה שנלמדת בחו"ל ומטרתה לפתח את מיומנויות הלמידה והיכולות האישיות של כל סטודנט. "בכל מוסד לימודי שאליו תגיע תצטרך לשנן חומר רב שקשה לזכור. התוכנית עוזרת לסטודנטים להתכונן לבחינות בדרך אחרת שבה הם יוכלו לזכור יותר את החומר. היא מלמדת אותם איך לגשת למבחנים ומתרגלת איתם אסטרטגיות למידה. הכלים שהסטודנטים מקבלים מתאימים להם גם להמשך החיים. לכן השיקולים בבחירת מוסד הלימודים והמקצוע צריכים להיות בעלי ערך מוסף, כפי שציינתי, ולא להתייחס רק למקצוע עצמו".

כמי שעוסק שנים בחינוך, פרופ' חיים שקד, נשיא האקדמית חמדת - מכללה לחינוך בשדות נגב, ממליץ לכל מי שחושב שהתחום מתאים לו ללמוד דווקא חינוך. "כיום תפקיד המורים מאוד משמעותי, ומי שמחפש מקצוע שיש בו השפעה אמיתית על דור העתיד ומשמעות שליחותית ותרומה חברתית כדאי שיבחן לימודים בתחום החינוך. ידוע על פי המחקר והעובדות בשטח שאיכות המורים היא הדבר שקובע את העתיד ואת ההצלחה של ילדות וילדים. בעיניי זה שיקול. נכון שצריך לבחון מה מעניין אותך ובמה אתה מוכשר, אבל הנקודה הזאת של מה חשוב היא גם רבת משמעות. מה גם שהתרומה שמקבל הסטודנט עצמו מהמקצוע הזה ברמת ההתפתחות האישית גדולה מאוד".

פרופ' שקד ממליץ לבחור במוסד שמצטיין במקצועיות עם מרצים ולימודים ברמה גבוהה ולראות את שיקולי ההשמה. "אנחנו שמים על זה דגש ואנחנו במקום הראשון בארץ באחוזי ההשמה. סיכויי הבוגרים שלנו למצוא עבודה בתחום שלמדו גבוהים מאוד ואנחנו גאים בזה. פרט לכך, לכל מכללה יש את הייחודיות שלה. אצלנו למשל משלבים בתוך ההכשרה מרכיב מרכזי מאוד של חוסן. אנחנו חושבים שגננות, מורות ומורים צריכים להעצים את החוסן של התלמידים והתלמידות שלהם. כשמחפשים מוסד לימודי צריך לבדוק את הלך הרוח של המוסדות השונים, להכיר את הייחודיות של כל אחד מהם ולראות למה מתחברים. יש שיקול שהמשקל שלו ירד לאחרונה, וזה המרחק הגאוגרפי. אם בעבר היה צריך לחשוב על נוחות הנסיעות וזמן ההגעה לאוניברסיטה או למכללה, הרי שהיום, עם המעבר לימי לימוד מרחוק, אפשר לבחור לפי שיקולים חשובים יותר בלי להתפשר. אצלנו הלימודים הצטמצמו ליומיים בשבוע וכל אחד יכול להרשות לעצמו את הנוחות הזאת. אנחנו גם פועלים ברוטינה של שלושה שבועות בקמפוס ושבוע אחד של למידה מרחוק".

מרחבים של בחירה

הרבנית עידית שילה, דיקנית הסטודנטיות במכללת 'אורות ישראל' קמפוס אלקנה, מודעת לכך שצעירות רבות לא אוהבות את השאלה "מה את הולכת ללמוד בשנה הבאה?", אבל היא דווקא רואה בכך שלב מבורך. "יש כאן בחירה מאוד משמעותית והזדמנות גדולה. בעבר המקצוע היה עובר מאב לבן, ולא בכדי יש שמות משפחה של בעלי מקצוע כמו נגר, מלמד, שומכר וכדומה. כיום, ברוך ה', לכולם נפתחים מרחבים רבים של בחירה. בזמנו, כשבעצמי בחרתי במקצוע, לא היו מקצועות שקיימים היום. אז נכון שהבחירה מאתגרת ואולי גם מבלבלת והיינו רוצים שיירד פתק מהשמיים עם התשובות המדויקות לנו, אבל הבחירה היא הזדמנות שבורא עולם נתן לנו לצמיחה והתפתחות. מה שכן, כדי שאדם יוכל לבחור בגיל עשרים פלוס, מערכת החינוך הממלכתית והתמיכה בבית צריכות לתת לו כלים כדי שיצליח להתמודד עם סוגיות של בחירה, שישכיל לעשות בחירה טובה, מודעת, מותאמת, בכל תחום שהוא. כשיש את הכלים, הבחירה היא מתנה גדולה - לא נגזרה עלינו חותמת גומי אלא אנחנו יכולים לחשוב, להחליט, להתלבט".

הרבנית שילה מוסיפה שכתלמידה של ימימה אביטל היא למדה ממנה ש"הקשובה לליבה תמצא תשובתה", "כלומר, אחרי הבירור השכלי־קוגניטיבי של בדיקת התאמה וכישורים, יש גם מקום חשוב ללב - הרצון, העניין, הצורך הרגשי. כשיש שילוב של בחירה מודעת של שכל ולב הבחירה שלמה, וצריך לתת אמון בבחירה הפנימית הזאת. אני אומנם לא אובייקטיבית, אבל תחום החינוך הוא אוצר אינסופי של התפתחות והתחדשות, של ידע ושל חיבורים אנושיים. החיבורים הללו הופכים את המקצוע הזה לשליחות שבה נוגעים במשאבים הכי חשובים - הלב והתודעה של האנשים. אלה ההנחות שאיתן אנחנו יוצאים לדרך. רבי במסכת אבות נתן לנו עצה חשובה בבואנו לבחור מקצוע: כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. תפארת הכוונה שיהיה איזון בין נתינה לקבלה, כלומר שבמקצוע שבוחרים, יש את מה שאני מביאה איתי למקצוע - כישורים, ערכים. זה הנתינה שלי. ויש את מה שאני מקבלת - עניין, סיפוק, התפתחות. היום אפשר לציין גם את המשכורת, שבהחלט נעשתה ראויה עם השנים".

"תחום החינוך הוא אחד המקצועות שלא ייעלמו, גם בעולם משתנה", היא מדגישה. "לעולם הקשר האנושי, הטיפוח והצורך להצמיח ולגדל את הדור הבא יישארו. פעם בנות היו הולכות ללמוד הוראה כברירת מחדל. היום, כשיש לבנות הרבה אפשרויות ונפתחו בפניהן אופציות רבות, מי שבאה ל'אורות ישראל' באה מבחירה, מהזדהות עם היעד, מאהבת האדם ומרצון ללמוד ולהתפתח. במכללה שלנו רואים בכל הנושאים האלה חשיבות ומשתדלים להצטיין בהם, הן בתחום ההכשרה המקצועית והן בהעשרה התורנית־אישית שמטרתה לגדל מחנכות שייגעו בלב התלמידים".

לדבריה, במכללה מעודדים בעיקר הצטרפות של בנות שרוצות להצמיח, כאלה שרואות שליחות ביכולת שלהן להשפיע על שני התחומים הללו. "חז"ל קראו לתלמידים משיח, כי כל אחד מהיושבים או היושבות לפניך בכיתה יוכל לגאול את העולם במשהו. מי יודע? אולי הוא יקבל פרס נובל בפיזיקה, ואולי האחר יפתח רשת של בתי תמחוי, אולי הוא יהיה יהודי ישר ונאמן שאת לימדת אותו לשמוח בעצמו, במשפחתו, בתורה ובהשתייכותו לעם ישראל, וכל אלה יגאלו ביחד את המציאות. יש זכות גדולה מזו?"