נבחרים ומשרתים

ההבדל בין אדם שמונע מתוך תודעה של נבחר לבין אדם שפועל מתוך תודעה של משרת ניכר לעין כל.

הרב פרופ' יהודה ברנדס , ג' בסיון תשפ"א

נבחרים ומשרתים-ערוץ 7
הרב פרופ' יהודה ברנדס
צילום: גרשון אלינסון

אחרי המפקד הגדול של כל מחנה ישראל לשבטיו, מתקיימים בפרשתנו שני מפקדים נוספים, קטנים יותר. מפקד הלויים ובמקביל אליו מפקד הבכורים. זאת, כדי לייחד את שבט לוי כשבט המופקד על עבודת המשכן, למנותם במקום הבכורים ולפדות את הבכורים מקדושתם הקודמת.

לבכורים היו שתי מעלות. האחת, המעלה הטבעית, הקדומה, של הבן הראשון, כמקובל בתרבויות רבות בעולם, וגם בישראל. ה"ראשית" נחשבת מובחרת ומקודשת לעניינים רבים, כגון: "ראשית פרי האדמה" במצוות ביכורים, "ראשית עריסותיכם" שבמצוות חלה, קדושת בכור בהמה ו"פטר חמור", זכותו של הבכור לרשת כפליים מאחיו ועוד. ספר בראשית מלמדנו רבות על זכות הקדימה של הבכורים ועל ההתמודדויות סביב הזכות הזאת.

המעלה השנייה המיוחדת לבכורים בישראל היא הקדשתם לה' בעת יציאת מצרים: "כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי ה'" (במדבר ג, יג). לפיכך, היו הבכורים אמורים לשרת בכהונה וכך לפי המדרש גם נעשה בעת הקרבת הקרבנות במעמד הר סיני, לפני חטא העגל.

הזכות לשמש בכהונה ובעבודת המשכן נלקחה מן הבכורים כשהשתתפו בחטא העגל והועברה ללויים ששמרו אמונים למשה ולתורתו. המרת הבכורים בלויים היא התוצאה המעשית המשמעותית ביותר של חטא העגל.

יש לשאול, הלא כשם שהקב"ה סלח לישראל אחרי תפילותיו של משה, הזמין אותו לקבל לוחות שניים ואף הסכים להשרות שוב את שכינתו בעדת ישראל, אפשר היה גם לכלול בתיקון את תשובת הבכורים ולאפשר להם לשוב לעבודת המקדש. מדוע לא נפתח להם בכלל הפתח לתשובה שכזאת?

נראה, שהשינוי מבכורים ללויים אינו רק עונש לבכורים, אלא הוא מהווה מפנה בהנהגת הקודש והמקדש, שהופק כלקח מפרשת חטא העגל. כדי להבין זאת יש לבאר מה המשמעות של החילוף בין בכורה ללוייה.
ההבדל בין כהונת הבכורים לבין כהונת הלויים משתמע כבר משמותיהם.

בכור, עניינו ראשוניות וקדימות. התואר הזה מייחס לאדם מעלה מיוחדת. יכול להיות שבכור יכזיב, לא ימלא את הציפיות שתלו בו, ימכור את בכורתו תמורת נזיד עדשים, אולם אין בכך כדי לערער את מהות התפיסה של הבכורה. לא כן הדבר בשם "לוי". השם הפרטי של הבן השלישי של יעקב ולאה נגזר ממעשה הליווי: "עתה הפעם ילווה אישי אלי", ובכך נושא הלוי כבר בשמו את הרעיון שהוא אינו הראשון, המוביל, החלוץ, אלא הנלווה לאחרים ומשרתם.


המעבר מבכורה ללויה הוא חילוף מהותי בתודעה של המכהנים בקודש. התודעה של הבכור היא תודעה של אדם נבחר. איש המעלה, שהתמנה לתפקידו החשוב מפני סגולותיו וייחודו. התודעה של הלוי היא תודעה של משרת, הנמצא בצילו של המוקד אליו הוא נלווה. הוא סבל הנושא את הכלים ואת חלקי המשכן בעת מסע המחנות. הוא שומר או שוער. כל אלו תפקידים שבדרך כלל אינם מצריכים כישורים מיוחדים או מעלה יתירה. אפילו כאשר הוא משורר, אין הלוי נמצא במרכז העניינים, שכן שירתו ונגינתו רק מלווה את האירוע העיקרי המתרחש באותה העת – הקרבת הקרבן.

הבכורים הודחו מתפקידם כשהתברר שהמעלה של הבכורה אינה מועילה לעבודת הקודש והמקדש. חטאם של הבכורים בחטא העגל מצטרף לרשימה ארוכה של בכורים כושלים בתנ"ך, שמלמדים עד כמה שגוי הזיהוי בין בכורה לבין מעלה: קין, ישמעאל, עשו, ולהבדיל ראובן ומנשה, אליאב אחיו הבכור של דוד, ואמנון, אחיו הבכור של שלמה, כולם בכורים שאיבדו את בכורתם לאחיהם הצעירים מהם. אמירתו של ה' לשמואל כאשר ניצב מול בני ישי ותהה מי מהם הראוי למלוכה, היא סיכום כללי של יחס התורה לבכורים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב". (שמואל א טז, ז).

ישאל השואל – האם אין הדבר כן גם ביחס ללויים, וכי לא יתכן שלוי יכשל ויכזיב? ודאי שהדבר אפשרי, בני קרח ובני עלי יוכיחו. אולם השינוי מבכורים ללויים לא נועד להבטיח שהאנשים שנבחרו למשרתי ה' לא ייכשלו לעולם, הוא נועד לשנות את הציפיות מהם ואת הגישה שלהם לתפקיד. בכורות נכשלו והכזיבו כאשר לא עמדו בציפיות מהם להיות אנשי מעלה וגדולה. לויים נכשלו כאשר שכחו את תפקידם כמשרתים וראו עצמם אישים נבחרים הראויים לשררה, כדוגמת בני קרח שקינאו בהנהגתם של משה ואהרן ובני עלי שסברו שהמשכן בשילה הוא נכס בבעלותם האמור להתנהל על פי הנהגתם טעונת השחץ והיוהרה. בהחלפה בין בכורים ללויים ביקש ה' בעיקר להבהיר מה הציפיות שלו מעובדי המקדש: להימצא בתודעה מתמדת של שירות.

יש להעיר, שבין מעמד הבכור לבין מעמד הלוי נמצאים הכהנים. הם בני שבט לוי אך נושאים בתפקיד שיש בו מעלה, גדולה וחשיבות. מצופה מהם להיות בבחינת "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא" (מלאכי ב, ז). גם כיום, כשבית המקדש אינו קיים, עדיין זוכים הכהנים למעמד של ייחוד והתקדשות בעניינים שונים: הקדמתם לדברים שבקדושה, הקפדה יתירה בתחום הטהרה והאישות, וזכות לקבל מתנות כהונה ואילו הלויים בעיקר משרתים: יוצקים מים על ידי הכהנים לפני עלותם לדוכן, לברך את ישראל. על משמעות מעמדם של הכהנים יש לדון בנפרד, בפעם אחרת.

הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל, מסביר מדוע לא זכו הלויים לנחלה בארץ ישראל: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה', לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר: "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל..." (הלכות שמיטה ויובל, יג יב). גם בעניין זה, הלוי הוא היפוכו של הבכור שנוטל כפליים בנחלה.


הרמב"ם משלים את תיאור מעמד הלויים בהלכה החותמת את דיני היובל: "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו, והבינו מדעו, להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו, לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלהים, ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים...".

הלוויה, לפי הרמב"ם, אינה רק השתייכות שבטית, אלא גם תכונה אישיותית. תודעת השירות לפני ה' היא שמכוננת את דמותו של מי שבוחר לשרת את ה', גם אם אינו בן שבט לוי.

לדברי הרמב"ם, לומדי תורה ומלמדיה הם בבחינת לויים. הם משרתים לפני ה' והם משרתים את עם ה'. זו היא התודעה המהותית שמבחינה בין מורה ומחנך שהוא בבחינת לוי, לבין סוג אחר של מנהיגים, ציבוריים ואף דתיים, שמזוהים או מזהים את עצמם עם מעמד הבכורה או הכהונה. ההבדל בין אדם שמונע מתוך תודעה של נבחר, לבין אדם שפועל מתוך תודעה של משרת ניכר לעין כל, בדרך כלל.

בפדיון הבכורות ובסילוקם מעבודת המקדש, הצביעה התורה על העדפתה את תודעת המשרתים על תודעת הנבחרים וכן שזו היא התודעה הנדרשת ממי שעוסקים בהעברת תורת משה לדורות הבאים בישראל.

יהי רצון שכל אחת ואחד מאיתנו יזכה לא רק למתן התורה אלא גם לקבלתה, ולהיות מן הלויים המשרתים בענווה במקדשי החינוך של ילדי ישראל.

בתפילה ובתקווה שהשבת והחג שאחריה יביאו עמהם שלום והשקט ובטח, לארץ ישראל וליושביה, לכל עם ישראל ולעולם כולו.