האם השכולה: זה היה נטו טרור

אמו של דני גונן הי"ד, תושבת לוד, מתרגשת לראות את וותיקי העיר חוזרים למרות הכל ואומרת: בלי הגרעין התורני, היינו אבודים

יוני קמפינסקי - ערוץ 7 , ז' בסיון תשפ"א

מהגינה שהוקמה לזכר בנה דני הי"ד בשכונת רמת אשכול בלוד, מספרת אמו, דבורה גונן, תושבת העיר, על תחושותיה הקשות בימים אלה שאחרי הפרעות בעיר.

"תחושה של תסכול, כאב עמוק ואבדן דרך", אומרת גונן. "זה אבדן של כל הטוב שאנשי הגרעין התורני הביאו לשכונות האלה כשחיזקו את כל התושבים בשכונה בלי להבדיל בין יהודי לערבי. הם חיזקו את כולם והטיבו על כל התושבים, שיפצו את הבניינים, שיפצו את המתנ"ס, שיפצו את הגנים. את הכול הם עשו טוב הרבה יותר מכל הג'יפה שהייתה כאן לפני כן, לפני עשר שנים".

לתחושתה, אמלא נוכחותן של משפחות הגרעין "היינו אבודים", כלשונה. "הגרעין הקים פה צבא אזרחי, חמ"ל אזרחי שמסייע לכל התושבים שמציל ושומר על חיי התושבים כאן".

את המהומות והפרעות רואה גונן כנטו טרור כלשונה ולטעמה אם השב"כ והמשטרה יצאו מהעיר מבלי לאסוף את כל הנשק הבלתי חוקי במגזר הערבי "זה כאילו לא עשו כלום".

"מחר ילדים יחזרו למסגרות לימוד, איך ישלחו אותם? איך יסתובבו כאן ברחוב אם הנשק יישאר? זה כאילו לא השתנה כלום. זה כמו פלסטר אחרי ניתוח", היא אומרת ובהתייחס לאפשרות לחיות מחדש יחד יהודים וערבים היא אומרת כי תהיה נצרכת לשם כך עבודה קשה. "אין כאן שתי קבוצות קיצוניות אלא קבוצה קיצונית אחת, אלו הערבים, שהחליטה לעשות פרעות בתושבים היהדים, והם צריכים להבין שאן אחד מהם יעז להרים יד על יהודי המחיר שהוא ישלם יהיה כבד".

על חזרתן היום של משפחות הגרעין לעיר, אומרת גונן כי הדבר מרגש לנוכח כל מה שעבר עליהן. "הם החליטו שבית לא נוטשים, אבל מפחיד לחשוב מה יהיה מחר ומה יהיה בעוד שבוע ולאן ממשיכים מכאן. זה אפשרי אבל שני הצדדים צריכים להסיק מסקנות נכונות ולפעול על פיהן".

פותחים את הכיס ועוזרים לתושבי לוד לנצח