לפיד ובנט
לפיד ובנטצילום: אלעד גוטמן, Sraya Diamant/Flash90

לפני שבועיים (בגליון "בשבע" של פרשת במדבר) ד"ר ארי גייגר הסביר במאמרו שהמהלך של חלקים בציונות הדתית לחבור לממשלת שמאל-מרכז נובע מהחינוך שקיבלנו, "שהעלה על נס את אחדות ישראל, ואת הדאגה לכל יהודי באשר הוא".

לכן, הוא מייחל לכך שחלק ממפלגות הימין, ובהן המפלגות החרדיות, יהיו מוכנות להצטרף לבנט ולסער ולשלב ידיים עם מפלגות המרכז.

ברצוני להתעכב מעט על הטענה הזאת, מכיון שלאחרונה אני שומע במחוזותינו יותר מדי פעמים את הביטוי של "חיבור לעם ישראל", ביטוי שמכשיר כל מיני מהלכים ומחשבות. אין חולק על כך שאחת ממטרות העל שלנו, הציונות הדתית, היא להתחבר לכל עם ישראל. עם זאת, צריך לבחון לעומק מהי המשמעות של חיבור זה.

דבר ראשון, צריך להבהיר עניין עקרוני וחשוב מאין כמותו; אהבת ישראל אינה טשטוש. אחדות אינה אחידות, והבחנה אינה הפרדה. צריך שלכל אחד יהיה דעות משל עצמו. ויותר מכך, אם הציונות הדתית תכרע ברך בפני כל אופנה חולפת – זה לא יהיה טוב לעם ישראל. אנו מאמינים באמת ובתמים שבעמידה על העקרונות בנושאים מסוימים אנו שומרים ועושים טוב לעם ישראל כולו: חרדים וחילונים. אנשי שמאל ואנשי ימין.

על פנחס נאמר שהוא "השיב את חמתי מעל בני ישראל". דווקא העמידה האיתנה של פנחס מול הזרם התרבותי העכור ששטף את העם – מהווה הצלה לעם ישראל. למרות שמעשהו של פנחס נראה קיצוני ומנותק בעיני רבים שנהרו באותה שעה אחרי בנות מואב, בזכותו סרה המגיפה מעל העם, ובגלל מסירות הנפש הזו על עם ישראל – פנחס זוכה ל"ברית שלום". באופן דומה, אנו מאמינים שממשלת "ימין-על-מלא" שתערוך שינויים במערכת המשפט ותחזק את הצביון היהודי של המדינה - תהיה טובה לכל עם ישראל, גם למצביעי "מרצ". זוהי נקודה שחשוב להבהיר אותה.

אמת. צודק גייגר בטענתו שהציונות הדתית צריכה לצאת מהפוסט-טראומה של הגירוש ושל הסכמי אוסלו. סביר להניח שממשלת מרכז-שמאל שתקום לא תוכל לבצע מדיניות של עקירת יישובים. אך לטעמי, הסכנה בממשלת ה"שינוי" העומדת על הפרק, איננה הסוגייה המדינית. עיקר הבעייתיות בה היא בהשלטת השיח הפרוגרסיבי והפוסט-מודרני, המעקר כל סממן דתי, משפחתי או לאומי. בעניין זה אין הרבה הבדל בין גנץ (שהורה להתאים את טפסי משרד הביטחון ל"הורה 1" ו"הורה 2") למרב מיכאלי, ואין הרבה הבדל בין ליברמן ובין תמר זנדברג. כמו כן, כמעט כל אנשי גוש "רק-לא-ביבי" מחזיקים באותה עמדה שמסרבת לבצע תיקונים במערכת המשפט האנטי-דמוקרטית.

גייגר כותב שמהתנהלות הציונות הדתית ניתן ללמוד שלדעתנו - העדר מדינה עדיף מאשר שלטון תחת השמאל. אולם יש להעיר על כך: קיום תמידי בממשלת מעבר אינו דומה כלל למצב של חיים בלי מדינה. זהו הבדל של שמיים וארץ וההשוואה אינה שייכת לדיון. אם כבר, אפשר לומר שכל ממשלה שלא נלחמת באוליגרכיה המשפטית - מבטאת חוסר משילות יותר מכל ממשלת-מעבר.

אבל עיקר מה שאני רוצה לטעון במאמר זה, היא שגייגר טועה לגמרי בהנחתו. הנחת המוצא של גייגר, היא שהצטרפות לממשלה שכזו מבטאת חיבור לכל חלקי עם ישראל. לדעתי זו טעות.

רוב עם ישראל נמצא בימין. לא במרכז-שמאל. נתניהו עצמו קיבל רבע מהקולות, ואם מורידים מהחשבון את המפלגות הערביות תומכות הטרור שהוכשרו בחסות בג"ץ – נתניהו היה ראש ממשלה מזמן (אפילו בלי להחשיב מפלגות הימין נוספות כמו סער או ליברמן). כלומר, רוב מוחלט של עם ישראל רוצה את בנימין נתניהו כראש ממשלה. זה החשבון הפשוט.

הבעיה היא (ובזה לדעתי צודקים הפובלציסטים מהליכוד) שחלקים מהציונות הדתית שייכים מבחינה סוציולוגית ל'אליטה', ו"עם-ישראל" שהם רואים במקומות העבודה ובתקשורת - זה לא אותו "עם ישראל" שמתבטא בקלפי. לכן נוצר אצלם הרושם המוטעה, שבחבירה לגוש המרכז-שמאל הם מקיימים מצווה גדולה של חיבור ושל אחדות.

ולא היא. לדעתי, אף אם לא היו שום סכנות בממשלת ה"שינוי" המדוברת, היה אסור להצטרף לממשלה שכזו, בדיוק מהסיבה שגייגר סובר שכן צריך להצטרף אליה; מדובר בממשלה שלא מבטאת שום חיבור לעם ישראל. נהפוך הוא.

מדובר בממשלה שהדבר היחיד שמאחד בין מרכיביה השונים הוא החרמת האחר. ממשלה שמפנה עורף למעל מיליון מצביעי ימין, בשם עיקרון מדומיין של "רק לא ביבי" (ובחלק מהקמפיינים, גם בניסוח של "רק לא סמוטריץ'/החרדים"). זוהי ממש לא "ממשלת ריפוי". לכן, התחברות של מפלגות מגוש הימין לממשלת שמאל-מרכז, מהווה התנכרות לחלק גדול מאוד מעם ישראל, שרוצה לראות דווקא את נתניהו כראש ממשלה.

אני רוצה אחדות בכל ליבי. אני מתפלל עליה כל יום. אבל אחדות - אין פירושה התאגדות של רסיסי מפלגות שהמשותף בניהם זה החרמת המפלגה הגדולה בישראל. לכל היותר יכולה להיות התאחדות מזויפת וזמנית של פוליטיקאים, שעתידה ליפול תוך זמן קצר. אם להחרמה שכזו תקרא אחדות – אוי לנו מאחדות שכזו.

אנחנו אוהבים כל אחד ואחד מעם ישראל. ועם זאת נעמוד על שלנו. לא נקים ממשלה שתהרוס את הצביון היהודי במדינה, כמו שלא נקים ממשלה שמבוססת על חרם ושנאת האחר. אנחנו בעד אחדות. אבל לא אחדות מזויפת. אחדות אמיתית.

הכותב הוא בוגר ישיבת רמת גן וסטודנט במרכז האקדמי לב