ניצחון בנקודות

במסגרת המגבלות האסטרטגיות, צה"ל פעל נכון ופגע בתשתיות הטרור בעזה באופן שיכול להרתיע את חמאס מעימות נוסף. האפקט ההרתעתי תלוי בתגובה קשה של ישראל לכל התגרות עתידית

עמנואל שילה , ט' בסיון תשפ"א | עודכן: 17:00

ניצחון בנקודות-ערוץ 7
עצרת להשבת החטופים, השבוע בירושלים
צילום: איציק אלרוב, יועץ התקשורת

1

גם בלי שתושג "תמונת ניצחון", מבצע 'שומר החומות' כפי שהוא מתנהל עד כה הוא מהלך מוצלח מבחינתה של ישראל. מוצלח באופן יחסי.

כי הצלחה מוחלטת, במובן של מיטוט שלטון החמאס או חיסול מלא או כמעט מלא של כוחו הצבאי, לא נמצאת על סדר היום האסטרטגי של ישראל. כי כדי למוטט את שלטון החמאס צריך קודם כל להחליט שאנו מעוניינים בכך, וגם לדעת מי אנחנו מעוניינים שיעלה לשלטון במקומו. האם ישראל מעוניינת להחזיר את עזה לשלטון הרשות הפלשתינית? האם היא מעוניינת לשוב ולשלוט בעזה בעצמה? כל עוד הדרג המדיני לא החליט שהוא מעוניין באחת משתי החלופות הללו, הפלת שלטון החמאס לא יכולה להיות יעד אסטרטגי.

כשישראל תחליט שהיא רוצה להפיל את שלטון החמאס, לא יהיה די במבצע אווירי. יהיה צורך לכבוש את הרצועה בפלישה יבשתית, ולמרבה הצער ככל הנראה גם לשלם על כך בפצועים והרוגים מקרב חיילינו. למחיר כואב שכזה יש הצדקה רק למען יעד אסטרטגי שישנה את פני המציאות ויסיר את האיום החמאסי לצמיתות. כאשר נזכה וישראל תכיר בצורך שלה להוציא את חבל עזה מציפורני שלטון המחבלים, להשיב אותו לשלטונה ולחדש בו את נוכחותה הצבאית וההתיישבותית, יהיה טעם לשלם את המחיר. כל עוד מדובר בעוד סבב שנועד להשיג רגיעה מלאה או חלקית לכמה שנים, הפצצות מן האוויר שאינן כרוכות בנפגעים מקרב חיילינו יכולות לעשות את העבודה.

ועדיין, גם כשהמטרה האסטרטגית היא מוגבלת, צריך לשאוף למקסימום. נראה שצה"ל ובעיקר חיל האוויר עושים הפעם עבודה טובה בהצמדת תג מחיר יקר להתגרות של החמאס. כשהלחימה תסתיים, ראשי החמאס לא יוותרו מן הסתם על חגיגות הניצחון הרגילות שלהם. הם יציגו כהישג מזהיר את עצם העובדה שלא נכנעו והמשיכו לטווח את ערי ישראל לאורך כל ימי הלחימה, תוך ניצול המיקום של אמצעי השיגור שלהם בקרב אוכלוסייה אזרחית באופן שמקשה על השמדתם. אבל גם ההנהגה, גם ארגוני הטרור וגם האוכלוסייה העזתית לא יוכלו להתעלם מעוצמת ההרס שהמיט חיל האוויר על תשתיות הטרור בעזה ומהנזק הסביבתי. יידרשו להם שנים כדי להתאושש ולשקם את החורבות, והם ייאלצו לחשוב היטב לפני שייצאו לסיבוב נוסף שיביא עליהם חורבן נוסף.

ומכיוון שהעילה שבשמה יצא החמאס להתקפה הפעם הייתה דרישה מחוצפת להפסקת הנוכחות הישראלית בהר הבית ובשכונת שמעון הצדיק, גם חיזוק נוכחותנו באותם מקומות צריך להיות חלק מהתגובה הישראלית המרתיעה.

2

ניסיון העבר מוכיח שדרכו של חמאס לשוב לפעולות טרור לאחר סבב של לחימה בלי לשלם מחיר מיידי היא דרך השחיקה ההדרגתית. זה מתחיל בפעולות קטנות שגורמות נזק רק לרכוש, כמו שיגור בלוני נפץ ותבערה ששורפים שטחים חקלאיים ביישובי העוטף. מי שלא יבין את הצורך להגיב בעוצמה מטלטלת על התוקפנות הכי קטנה, יקבל בשלב הבא ירי רקטות של הג'יהאד האסלאמי, כביכול בניגוד לרצונה של ההנהגה החמאסית. וכאשר ישראל תבליג ותכיל גם את ההפרות האלה, החמאס יראה את חולשתה כמזמינה עוד סבב של מתקפה נרחבת וחצופה, כזו שתיאלץ את צה"ל לצאת למבצע נוסף.

כדי לקטוע את המעגל האינסופי הזה, שפוגע תחילה ביישובי הדרום ולבסוף ברוב אוכלוסיית ישראל, יש להגיב בעוצמה ובחומרה על כל התגרות. צה"ל בהנהגת הרמטכ"ל אביב כוכבי נהג נכון הפעם כאשר לא המתין כמו במבצעים קודמים ימים ושבועות ארוכים עד להפעלת הטקטיקה המרתיעה של הפלת בניינים רבי קומות בעזה. כדי שההרתעה שהושגה לא תישחק, ישראל חייבת לאמץ שיטה של תגובה כואבת ומרתיעה על כל התגרות, ולו הקטנה ביותר.

3

בעיה נוספת שישראל חייבת להתמודד איתה היא האפשרות שניתנת לחמאס לעסוק בשקט וללא הפרעה בבניית כוחו הצבאי בשנים שבין סבב לחימה למשנהו. כדי למנוע זאת, יש להשתמש בתלות של עזה ושלטון החמאס באספקת משאבים מצדה של ישראל. עוד לפני פעולות צבאיות, ישראל יכולה וצריכה להטיל סנקציות חמורות של מניעת כסף ואספקה כל עוד החמאס לא יחדל מלעסוק בהתעצמות צבאית. אם המלט המסופק לצרכי בנייה אזרחית משמש להקמת 'מטרו' תת-קרקעי למטרות לחימה, אז עזה לא תקבל מלט. אם חומרים כימיים המיועדים לחקלאות מוסבים להכנת חומרי נפץ, לא תהיה אספקת חומרים לחקלאות. גם אספקת החשמל והמים יכולה להיות מותנית בהתנהגות טובה.

4

הפסקת אש, במתכונת כזו או אחרת, חייבת לכלול גם את השבת גופות חיילינו ושחרור האזרחים הישראלים המוחזקים בעזה. כבר קרוב לשבע שנים מחזיק ארגון החמאס בגופותיהם של חיילי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול. התנגדות המשפחות לשחרור מחבלים רוצחים תמורת השבתם היא גם נכונה וראויה וגם אצילית. אבל אסור שהאצילות הזאת תגרום למקבלי ההחלטות להשתמט מחובתם המוסרית כלפי חללי צה"ל ומשפחותיהם. לראשי החמאס צריך להיות ברור שהם לא יקבלו את השקט המיוחל ולא יוכלו לצאת מהחורים שבהם הם מסתתרים כל עוד לא נמסרו חיילינו לקבורה בקבר ישראל. ישראל חייבת להפעיל בשיטתיות סנקציות כואבות על הנהגת עזה ועל אוכלוסייתה, עד להשבת כל הישראלים המוחזקים בעזה. ואם החמאס יחליט להגיב באש על הסנקציות הללו, ישראל תראה את הפסקת האש כמבוטלת וחיל האוויר ימשיך במשימותיו עד לכניעתו המלאה. בטווח הארוך, הארסנל האסטרטגי של ישראל חייב לכלול, ולו לצרכי הרתעה, גם את האופציה של כיבוש הרצועה והפלת שלטון החמאס. אם האיום הזה יהיה מוחשי ומעשי הוא יהיה גם מרתיע, וסביר להניח שלא יהיה צורך להשתמש בו.

5

צריך לדבר גם על ההתמודדות עם האויב שמבפנים. לא על כל הציבור הערבי, אבל על הרבים מתוכו שמזדהים עם האויב בשעת מלחמה, ובמיוחד על אלה שקמים על שכניהם היהודים כדי לרצוח ולפצוע, לשרוף לסקול ולבזוז. וצריך לדבר על הרפיון והרפיסות של משטרת ישראל, שלא מסוגלת לספק הגנה ליהודים המותקפים, וגם עושה מעט מאוד כדי לתפוס, לחקור ולהעמיד לדין את הערבים התוקפים.

התבטאויות המפכ"ל קובי שבתאי השבוע על "הקיצוניים משני הצדדים" מוכיחות שמאחורי הביצועים העלובים בשטח עומדת חולשה תודעתית נוראה. הדרג הפוליטי חייב להתערב, לנער את המשטרה מעיוורונה המקצועי והמוסרי, ולשים קץ לאוזלת היד של רשויות אכיפת החוק כלפי המגזר הערבי.

פרעות תשפ"א הציבו תמונה מדאיגה מאוד של רמת החוצפה והתוקפנות שעלולה להתפרץ בשעת משבר מקרב האוכלוסייה הערבית, גם זו השקטה בדרך כלל. למדנו בימים האחרונים עד כמה מסוכנת הגישה שבוחרת להשתמט מעימות ולהניח לפורעי החוק להשתולל כאוות נפשם כל עוד הם עושים זאת בתוככי המגזר הערבי. מי שמטאטא מתחת לשטיח עבירות מס ובנייה, פוליגמיה ורצח בשם "כבוד המשפחה", קרבות פרועים וקטלניים בין שבטים וחמולות, גניבה ואחזקה של נשק בלתי חוקי וירי פרוע ברחובות, מוצא את עצמו חסר יכולת לאכוף את החוק על אוכלוסייה מרדנית וחמושה.

כדי שמדינת ישראל לא תמצא את עצמה חלילה ביום פקודה מול אלפי ורבבות פורעי חוק חמושים שמזדהים עם האויב וקמים עליה מתוכה לכלותה, היא חייבת להפסיק לטייח ולהתחיל לעשות מעשה.

לתגובות: eshilo777@gmail.com