הרב יובל שרלו
הרב יובל שרלו צילום: עופר עמרם

עובדי חברת חשמל מודיעים שלא יתקנו את תקלות החשמל המועבר לעזה כל עוד הנעדרים המוחזקים בידי חמאס לא חוזרים לישראל ולבני משפחותיהם. לפי שעה לא ברור עד כמה תחזיק מעמד ההחלטה הזו שלהם, אבל השאלה האתית סביב ההחלטה עולה וצפה כאשר הנפגעים המרכזיים הם אזרחי הרצועה המשלמים את מחיר מעשי מנהיגיהם.

על הסוגיה שוחחנו עם הרב יובל שרלו, ראש ישיבת 'אורות שאול' וראש אגף האתיקה בארגון רבני צוהר, ואת דבריו פותח הרב שרלו בשתי הקדמות: "האחת היא החובה המוסרית של המדינה והממשלה להחזיר את הדר ואורון הביתה", אומר הרב שרלו ומביע חשש "שהוויכוח סביב חברת חשמל יסיט את הדיון מהעיקרון היסודי הזה של החוב המוסרי המשליך על רוח הלחימה והידיעה שלא משאירים פצועים מאחור. זו הזדמנות נוספת לקרוא למדינה לראות בכך אחד היעדים המוסריים המרכזיים שלה".

ההקדמה השניה, אותה מגדיר הרב שרלו כ'קצת פחות פופולארית' מתייחסת לחובת המשילות של המדינה: "דווקא אנחנו שמאוד מאמינים במשילות צריכים להבין שגם במקומות שבהם אני מזדהה עם מה שעושים אנשי חברת החשמל, משילות מחייבת פעילות של הממשלה המופקדת על פעילות חוץ וביטחון, ולא גופים פרטיים".

"אם אנחנו רוצים להיות שיטתיים בענייני המשילות, את ענייני החוץ והביטחון של המדינה צריכה לנהל הממשלה. עובדי חברת החשמל צריכים להצטרף ללחץ על הממשלה להשיב את הדר ואורון", אומר הרב שרלו.

הקדמות אלה עדיין אינן נוגעות לסוגיה האתית של תביעת תשלום הומניטארי מאזרחים על מעשי מנהיגיהם, ועל כך אומר הרב שרלו כי "אתיקה מלחמתית מבינה שמדובר במאבק בין גופים שבהם לא ניתן לבדוק פרט כזה או אחר, אלא לעבוד בתנועות גדולות ומול גופים גדולים".

"אני לא מכיר את המציאות לעומק, ולכן אני לא יכול לומר פרטים אלא עקרונות. אם אכן יש פער בין החמאס לאזרחי הרצועה, אם החמאס שולט בהם נגד רצונם ונגד האינטרסים שלהם ומנצל אותם, ההלכה אומרת שאי אפשר להעניש את כל העדה על מעשיו של יחיד. לא ניתן להעניש קולקטיבית. אבל לא בטוח שזו המציאות. אם מתברר שתושבי הרצועה רוצים את חמאס כשלטון שלהם ולא נכון לצייר אותם כנסחטים על ידי חמאס, אז הם חלק מהמלחמה".

האם גישה זו אוזקת למעשה את ידיה של ממשלת ישראל מלפעול מול הרצועה מחשש לפגיעתם של אזרחים? האם החשש מהענשת ציבור על פשעי היחיד תמנע תגובה צבאית קשה? "יש עיקרון הלכתי שאומר 'הקל הקל תחילה'. כלומר, אם זו הדרך היחידה להכניע את חמאס אז אינן ברירה, אבל אם יש פער צריך להיזהר מענישה קולקטיבית מיותר וגם מתוצאות הלחימה. ניצחון במלחמה לא מושג רק בשדה הקרב אלא גם במעמד הבינלאומי, בלכידות הפנימית ועוד. אם ישראל תנקוט לפני המוצא האחרון בעונש קולקטיבי, יכול להיות שזה פגם מוסרי, אבל בטוח שזה פגם מנהיגותי מבחינת תוצאות הלחימה".

את דבריו מסכם הרב שרלו בקביעה לפיה המדינה ורק המדינה היא שיכולה לנקוט בצעדים שכאלה, כאשר בכוחה לבחון תוצאות והשלכות של פעולותיה לטווחים ואפיקים שונים כולל בחינת חלופות אחרות שבכוחן אולי להכניע את חמאס מבלי להזדקק לכלי זה של ענישה הומניטארית.

האם המשמעות היא שיש צורך להעניש כעת את אותם עובדים המסרבים לתקן את החשמל לעזה? הרב שרלו מסתייג מאפשרות כזו. "השפה לא צריכה להיות שפת ענישה. לענישה יש כוח מאוד מוגבל והיא יוצרת תופעת בומרנג. שיח משותף וניסיון יחד לקבוע את הדרך הראויה והירתמות של הממשלה להחזרת הדר ואורון הם הדרך הראויה יותר ולא סנקציות ועונשים".