האלוף במיל׳ יצחק בריק לערוץ 7: מטוסים לא מנצחים מלחמות

מעריך את הלוחמים הדתיים, טוען שחמאס ניצח ומזהיר ממערכה רב חזיתית עם עשרות אלפי חללים. ״מי שמפחד מאבידות לא ינצח בקרבות״. יצחק בריק באולפן ערוץ 7

עדו בן פורת - ערוץ 7 , ט"ז בסיון תשפ"א | עודכן: 22:42

יצחק בריק השתחרר בדרגת אלוף, הוביל חטיבות ואוגדות, קיבל את עיטור העוז במלחמת יום הכיפורים, פיקד על המכללות הצבאיות ובמשך עשור שימש כנציג קבילות החיילים, אז נחשף למציאות שמטרידה את מנוחתו וצריכה להטריד את כולנו.

בראיון לערוץ 7 הוא מספר כי הקונספציה שאפשר לנצח למלחמות עם חיל האוויר קרסה לחלוטין. ״אלפי פצצות בעלות של מיליארדים כתשו את עזה, הגיעו למנהרות ופגעו בטרוריסטים אך לא הצליחו לעמוד במשימת המערכה, הפסקת ירי הרקטות״.

לדבריו יש להפנים את המקומות בהם מסתתרים אנשי החמאס, במעבי האדמה, בליבת עזה, מתחת לבתי חולים בבונקרים ובתעלות, שם מתקבלות ההחלטות ושם מיוצרות הרקטות, ולשם חיל האוויר אינו יכול להגיע כי פצצה שתושלך לאזור שכזה תניב אלפי הרוגים ומתקפה בינלאומית על ישראל.

האלוף בריק טוען כי בישראל קיים החשש מאבדן חיי אדם, ובשל כך המנהיגות נמנעת מלהורות על כניסה קרקעית של צה"ל והמשמעות היא ויתור על הניצחון במלחמות. "אם ככה מדינת ישראל הייתה נוהגת במלחמות הקודמות, מתוך חשש לאבדות, לא היינו חיים היום במדינת ישראל".

לטעמו של בריק דווקא ירי פצצות מהאוויר משרת את האוויר היודע לנצל את המראות של ההרס לצרכי תעמולה. לעומת זאת הפעולות הקרקעיות אמורות לתת מענה כירורגי בכל מקום ובכל נקודת תורפה של החמאס. כוח קומנדו מקצועי המשולב בכוח ארטילרי יכול להגיע לבונקרים מתחת לבתי חולים, להשתלט עליהם, להשליך שם גז או רימונים ולהביא להכרעת ליבת החמאס שייאלצו לצאת עם דגל לבן של כניעה מבלי לכבוש את השטח כולו. לדבריו אלה מציג בריק דוגמאות ממלחמות העבר מול אויביה של ישראל.

על הניסיונות הצה"ליים לחסל את מוחמד דף אומר בריק כי מדובר באדם שמתחבא כל העת והדבר עולה בידיו, אך גם אם הוא היה מחוסל הדבר לא היה מונע את התחמשות החמאס שמטבעו היה מוצא מיידית מחליף לדף. כך לדבריו קורה בכל חיסול של כל בכיר. "זה לא יעצור אותם. המוטיבציה האידיאולוגיה וההשראה הן אדירות. צריך לטפל בטרור בשפה משלו", הוא אומר וקובע כי היעילות של מטוסי חיל האוויר אינה מוטלת בספק, אך היא מוכוונת למערכה מול מטוסי אויב ולא מול סוג כזה של אויב.

את 'כיפת ברזל' רואה בריק כזריית חול בעיניים, על אף שהוא אינו מזלזל ביעילותה של המערכת. לדבריו בזירה מלחמתית כוללת מוצאת ישראל את עצמה מול 250 אלף רקטות וטילים, כאשר מאות מהם מדוייקים למרחקים של מאות קילומטרים עם מאות קילוגרם של רש"ק ול'כיפת ברזל' אין את היכולת לבלום את האיום הזה מאחר ומדובר בטילים מדוייקים המשנים את מסלולם בעוד 'כיפת ברזל' נותנת מענה רק לטיל שאינו מונחה.

עוד הוא מזכיר את העלויות האדירות של כל טיל חץ, כשלושה מיליון דולר, סכומים שאין ביכולתה של ישראל להוציא במערכה האווירית הזו. מציאות זו יצרה משוואה שבה ישראל אינה יכולה לתת מענה לטילים ורקטות ואין לה די יבשה על מנת להיערך בה למלחמה הבאה.

לדבריו במערכה חמאס הצליח לשתק את מחצית המדינה ולהביא להוצאת כיפת ברזל ופצצות חכמות בכמויות אדירות וכמעט גרמו להתפרצות מלחמה כוללת. "הם רוצים ליצור משוואה של התפרצות כוללת והם כמעט היו שם. מה שהיה בירושלים התפשט ליהודה ושומרון, בנוסף הקיצוניים בערביי ישראל הצריכו תגובה של כוחות צבא ומג"ב גדולים. בנוסף, חיזבאללה שולח קומנדו לגבול הצפוני".

את ההנחיה לחיילי צה"ל שלא לצאת לבית עם נשק רואה בריק כ'איום ונורא' כלשונו. הוא מדגיש את המסר המועבר בהנחיה שכזו לאויביה של ישראל. "איך יוצרים הרתעה ויכולות אם זו ההנחיה? מישהו לא מבין מהי הגנה על מדינת ישראל".

בריק מזכיר בדבריו את הנסיגה המשמעותית בשאיפתם של צעירי ישראל להגיע ליחידות קרביות, ולטעמו לצה"ל אחריות רבה לכך שכן צעיר שמעוניין להתגייס מגלה מערכת לא מאורגנת, מפקדים שאינם יודעים לפקד, תרבות שקר, חוסר הבנת הניצחון וליקויים נוספים, "וכך משדרים לצעירים שלא לבוא ליחידות קרביות וזה משפיע".

עם זאת מדגיש בריק את ייחודה של אוכלוסייה אחת שמקרינה מוטיבציה אחרת ואלו בוגרי החינוך הדתי לאומי. הוא מספר על המערכה במלחמת יום כיפור שלדבריו בה הוכחה חשיבותם של דרגי השטח שגילו הקרבה בשעה בה כשלו הגנרלים. "לי למזלי הגדול הייתה פלוגה של בני ישיבות. מוטיבציה כזו לא ראיתי בעולם", הוא אומר ומספר על משה טל שהיה נהג טנק תחת פיקודו, "בן ישיבה, הבן של השופט בדימוס צבי טל, שהוכיח שמה שמנצח הוא הרוח. האדם ולא הטכנולוגיה מנצח. אם אין לך את הרוח לא תנצח. גם היום אני יכול לומר שדווקא אלה שמגיעים מהישיבות אני רואה בהם את הניצוץ שאומר לא רק מה ייצא לי מזה אלא איך אתרום למדינה".

בשנים האחרונות תוקף בריק שוב ושוב ומעל כל זירה ציבורית את היערכותו של הצבא למלחמה הבאה. לטעמו לא די שלא הייתה בדבריו הגזמה, אלא שהדו"ח שהוציא לאחר עשר שנות כתיבה כולל חצייה לאורך ולרוחב של הצבא כולו, כולל שיחה עם החיילים והמפקדים ביחידות עצמן, דו"ח זה כולל אינספור ליקויים והצעות לתיקון שכולן "עובדות שאין ויכוח עליהם. כוכבי לקח את הדברים ברצינות ומנסים לתקן", הוא אומר.

באשר לתפקודו של הרמטכ"ל אומר בריק כי מדובר ברמטכ"ל שהחל לדבר על ערך הניצחון, וככזה הוא אינו מתבסס על חיל האוויר אלא על הקמת צבא יבשה שבכוחו לנצח. לשם כך הוקם גדוד רפאים שיורחב לצבא הסדיר כולו ויאפשר מודיעין וארטילריה לכל גדוד שיקבל יכולות לחימה משופרות. עם זאת סבור בריק כי מדובר ב"טיפה בים" שכן צבא המילואים נשחק עד דק בתקופה זו וכשירותו מתדרדרת.

"אם לא ייעשה כאן מעשה נמצא עצמנו בצבא שקוצץ מתחת לקו האדום במשך שנים, שאינו מסוגל לתת תשובות בזירה רב מערכתית מול חיזבאללה ואינתיפאדה והסורים. אין לנו יכולת להגן ובוודאי שלא להתקיף. כוכבי במשימה בלתי אפשרית והבעיה היא שכעת גם אין עם מי לדבר".

בריק מציין שהערותיו נרשמו על ידי ראש הממשלה שאמר שבכוונתו להקים ועדה בראשותו לטיפול בסוגיות שהעלה בריק, אלא שאז התפרקה הממשלה. "אני מספר את העובדות לשרי ביטחון ואין ויכוח על הנתונים הללו. השאלה היא רק מה עושים איתם. כולם יודעים, אבל אין מי שייקח אחריות". לדבריו יש לקבוע מהו איום הייחוס, האיום המרכזי על מדינת ישראל, ואת זאת לעשות על ידי המועצה לביטחון לאומי ומתוך החלטה זו לקבל החלטות ולגזור תקציב המותאם להחלטות. כעת, אומר בריק, הדברים לא קורים.

על תפקידה של התקשורת והכתבים הצבאיים אומר בריק כי רבים מהם הפכו למעין דוברי צה"ל בהיותם נסמכים על שולחנו. לדבריו כתבים צבאיים סיפרו לו שברור להם שאם יעברו קו אדום בשאלות ובדיווחים הם יסולקו ולא יקבלו חומרים לדיווח, אישורי כניסה לבסיסים ועוד. על מנת שמטה לחמם המקצועי לא יישבר הם נאלצים ליישר קו עם המערכת ולא לאתגר אותה. לטעמו המציאות הנוכחית היא החמורה ביותר לקראת המערכה הבאה, ובהקשר זה הוא מזכיר את הימים שקדמו למלחמת יום כיפור, את תחושת הביטחון שקרסה במבחן המערכה עצמה.

"מלחמת יום כיפור היא טיול בגן לעומת מה שצפוי לנו במלחמה הבאה שתהיה בעורף. יפלו עשרות אלפי חללים בגלל שמדינת ישראל לא התכוננה וצה"ל לא הכניס זאת לתכנית הרב שנתית שלו. מבקר המדינה קובע שהעורף לא ערוך למלחמה, גדודי העורף לא ערוכים לחילוץ אנשים. מדמים בתרגילים התמודדות עם בתים חד קומתיים ולא מגדלים. אני שואל איך זה שכולם צוהלים ושמחים על הטיטאניק וקונים את כל מה שמאכילים אותם. את זה אני לא מוכן לקבל. הקמנו מדינה לתפארת ואם לא נשתפר אנחנו נאבד אותה אחרי 74 שנים".