אלעד ברזילי ומשפחתו
אלעד ברזילי ומשפחתוצילום: אילה איבגי - 'לרשום באור'

בשורה משמחת: חל שיפור במצבו של אלעד ברזילי מעכו שנפצע קשה מאוד בלינץ' שביצעו בו ערבים.

לאחר שבמשך שבועיים היה מורדם ומונשם, אלעד החל תהליך גמילה מהנשמה. הוא פקח את עיניו ומתקשר עם הרופאים ועם בני משפחתו.

אלעד הובא למרכז הרפואי לגליל בנהריה במצב קשה מאוד ועם פגיעת ראש קשה. עד כה עבר אלעד שני ניתוחים ובקרוב הוא אמור לעבור ניתוח נוסף.

מנהל המרכז הרפואי, פרופ' מסעד ברהום, שביקר היום את אלעד, מספר: "זהו רגע מרגש מאוד. אני מבקש להודות למחלקה הנוירוכירורגית בכלל וליחידה לטיפול נמרץ נוירוכירורגי בפרט, על עבודת קודש נפלאה וטיפול מקצועי ומסור באלעד. אמנם יש לו עוד דרך ארוכה לעבור, אך בהחלט אפשר להביע אופטימיות זהירה".

אלעד ויעל ברזילי גרים בעכו מזה 15 שנה. הם הגיעו לעיר כסטודנטים צעירים והיו בין מייסדי גרעין אומץ בעכו. אלעד מחנך מוערך בתיכון הדתי אמי"ת קנדי ורעייתו יעל עובדת כאחות בטיפול נמרץ ילדים בבית החולים רמב"ם בחיפה.

ביום רביעי לפני כשבועיים, בעקבות ההתפרעויות האלימות שהתרחשו בעיר, חייהם השתנו לבלי הכר. "ביום רביעי בערב היינו בבית", שיחזרה יעל בראיון לעיתון בשבע. "התארגנו בנחת לקראת השבת והחג. אלעד חזר בדיוק מהקניות ואני סיימתי לשטוף את הבית. ברבע לשמונה בערך הוא יצא להפגנת תמיכה עם דגלי ישראל שהתקיימה בעיר. הוא יצא כי מנהלת התיכון עשתה בצהריים, לבקשת ראש העיר, ישיבה דחופה לכל המורים וביקשה מהצוות להיות נוכח בהפגנה כגורם אחראי.

''אלעד יצא מהבית לשם. הוא לא פחד שמשהו יקרה. גם אני לגמרי לא חששתי. אחרי חצי שעה בערך התקשרתי אליו וביקשתי שיעדכן אותי מה קורה. לא שמעתי משם שום הדי פיצוצים או יריות. הדבר הבא ששמעתי היה פוש בחדשות שדיווח על פצוע אנוש בהפגנות בעכו. מיד התקשרתי אליו כדי לוודא שהכול בסדר. הוא היה זמין אבל לא ענה. התקשרתי, ניסיתי שוב ושוב. התחלתי לדאוג כי זה ממש לא אופייני לו לא לענות".

לאחר כעשרים דקות של ניסיונות בלתי פוסקים להשיגו, ענתה מעבר לקו אחות בית חולים שבישרה ליעל על פציעתו של אלעד. "היא אמרה לי 'תבואי בבקשה מהר לחדר מיון. בעלך נפצע והוא לא יכול לדבר'. באותו רגע הרגשתי איך הרצפה נשמטת מתחת לרגליים".

בליווי זוג חברים קרובים, שהבעל הוא נושא נשק, הם נסעו ברחובות עכו הסוערים בדרכם לבית החולים בנהריה. "כשהגענו לבית החולים בקושי הצלחתי ללכת. הרגליים נשאו אותי בקושי. בכניסה לחדר הניתוח נתנו לי לראות את אלעד לדקה והתעלפתי, אבל מיד התאוששתי. הבנתי שעכשיו אני צריכה להיות שם בשבילו. אנחנו מזהים אצלו סימנים קטנים מעודדים, אבל אני לא משלה את עצמי ומבינה שצפויה לו עוד דרך ארוכה של שיקום".

החקירה אודות השתלשלות האירוע וזהות הפורעים עדיין בעיצומה. "ככל הנראה מה שקרה זה שהמון פורעים ערבים רץ בכל הכוח לכיוון המקום שבו אלעד עמד. הם זרקו בבת אחת מטח של אבנים וחפצים ואלעד חטף אבנים בעוצמה אדירה בראשו ונפצע אנושות". מאז היא עוברת ימים לא קלים, אבל מתעקשת להישאר אופטימית. "מחזיקה אותי התקווה שהוא ייצא מזה בריא ושלם ויחזור בעזרת ה' הביתה".

רוב הזמן יעל נמצאת בבית החולים, צמודה למיטת בעלה ומשתדלת לסייע במה שניתן. "בגלל שאני אחות במקצועי, אני יודעת את העבודה. אני מרגישה שאני פשוט עוזרת לו כשאני שם. אני מוודאת שהוא מקבל את כל מה שהוא צריך בצורה הטובה ביותר. הצוות באמת נהדר ומסור, אבל תמיד טוב שיש עוד יד".

יש מבחינתך משמעות לכך שאלעד נפצע בגלל היותו יהודי?

"בהחלט. אני משערת שאם הוא היה סתם נפצע בתאונת דרכים לא הינו מקבלים את החיבוק החם מעם ישראל בעוצמה הזאת. כולם רואים בו סמל של מאבק האור מול החושך".

יש בך כעס?

"אני כועסת יותר על הממשלה ועל מי שלא מנע את זה. הפורע הערבי שזרק את האבן לכיוונו של בעלי צריך לקבל את העונש, בהחלט. הוא חייב לקבל אחריות על מעשיו הפושעים - על זה אין חולק. אבל אני כועסת יותר על חוסר המדיניות, על חוסר המשילות. אני כועסת על משטרה שלא מנעה מהפורעים להיכנס לשטח מלכתחילה, למרות הידיעות על הכוונות שלהם, ורק לאחר שהיו פצועים ניסתה בקושי להשתלט על המהומות. אני כועסת על זה שלא נותנים לכוחות הביטחון ולצבא לעשות את העבודה שלהם, כי יש להם כלים. במקום סתם לעצור מדי ערב 30 פורעים - כדאי היה להגיב בצורה יותר תקיפה, שתרגיע ותעביר מסר שיש פה חוק ויש אכיפה כמו שצריך".

אתם נשארים בעכו?

"ברור. אנחנו לא מפחדים להיות פה. זה הבית שלנו. כשיורים טילים על עוטף עזה, התושבים קמים ועוזבים? כשיש פיגועים בירושלים, הירושלמים יעזבו את העיר? אותו דבר כאן. עכו זה הבית שלנו ובכלל, אני לא אתן לפורעי החוק הערבים את מה שאולי היו רוצים", היא מבהירה ומבקשת להמשיך ולהתפלל לרפואתו של בעלה, אלעד בן ג'וליה.