אנחנו נמצאים כעת בתקופה היסטורית, אחרי ארבע מערכות בחירות, מגפת קורונה, אסון מירון והסלמה ביטחונית. התקופה הזאת דורשת מאיתנו להתבונן פנימה ולחזק את החוסן והערבות ההדדית בתוך עם ישראל, וגם לזכור מה המהות של העם היהודי והיכן הכול התחיל.
לנו, תושבי עיר האבות קריית ארבע-חברון, זה מאוד ברור. אנחנו נושמים אוויר ורוח של אבות ואימהות האומה, זהות העם היהודי הייתה מאז ומעולם בדרך של חסד וערבות הדדית.
לפני כמה שנים בערב ליל שבת, בעודי מתפלל תפילת ערבית במערת המכפלה, צלצל טלפון החירום שלי. על הקו מוקד החילוץ עציון ויהודה, שדיווח לי על שלושה צעירים שנתקעו במצוק סמוך לעין גדי במדבר יהודה.
ילדיי עדכנו את אשתי שקפצתי לסייע לבחורים שהתברברו בדרכם ולא הצליחו למצוא את הדרך החוצה עד החשכה, כשהם בלי מים ובלי מזון.
הגענו אליהם בדרכים עקלקלות ומצאנו אותם רועדים מקור ומיובשים. הם היו מעט בהלם כשראו אותנו. הם לא ציפו למצוא בליל שבת במדבר דוסים עם חולצות לבנות שמסייעים להם לצאת מהמבוך שאליו הם נקלעו, נדמינו בעיניהם למלאכים.
ההלם השני שלהם היה כשהם הבינו שהדרך היחידה לצאת היא דרך "השטחים" ולא דרך מדבר יהודה, ולא ידעו כמה קריית ארבע-חברון קרובה אליהם, מסתבר שלא רק פיזית אלא גם רוחנית, והם התקשרו לבני המשפחה שלהם שהגיעו לאסוף אותם מקריית ארבע.
לאחר כחודש קיבלנו מהם מכתב. במכתב הם הסבירו כמה הם רחוקים מהאידיאולוגיה שלנו, אבל כמה אנחנו אחים וקרובים בדם. הנכונות של כל חלקי העם לסייע זה לזה, גם אם הדעות ותפיסות העולם שונות, היא הערבות הדדית האמיתית.
אליהו ליבמן
ראש המועצה המקומית קריית ארבע-חברון