כמו כולם, עברנו השנה את שרשרת האירועים מהקורונה למירון, וממירון ללחימה בעזה, ולא החמצנו את הזעזוע בחג השבועות עם האסון בחסידות קרלין בגבעת זאב, ובתוך הכול ולפני הכול המשבר הפוליטי שבו אנו לא מצליחים ליצור הנהגה פוליטית ומדינית הזוכה לאמון העם.
כאנשי אמונה, וכמי שחווה את אסון מירון מקרוב ממש, אי אפשר שלא לשמוע את דבר ה' המדבר אלינו דרך שרשרת האירועים, שהמשותף להם הוא ללא ספק היחס לאחר והשילוב של הפרט בתוך הכלל.
הקורונה הרחיקה אותנו מהקהילה ומהמשפחה המורחבת. לא יכולנו להתקרב לאחר, לא יכולנו לעזור ולסייע לסבא ולסבתא, לזקן ולזקנה. נכפה עלינו ריחוק חברתי. ומאידך במירון, הדוחק והצפיפות של הביחד רמסו את האחר, את האח והחבר.
לא הצלחנו לשמור על הביחד מתוך כבוד ומקום לשני, ובמקום שהצפיפות מתוך דיבוק חברים תעלה אותנו למעלה ותרומם אותנו כמו שהיה בבית המקדש, "עומדים צפופים ומשתחווים רווחים" - נפלנו ונרמסנו עד תחתיות ארץ.
מתוך המשבר אנחנו נדרשים למבשר, ואין כמו עיר האבות חברון, מקום קבורת אבותינו אברהם יצחק ויעקב־ישראל, להביא את הבשורה ולהזכיר לנו שכולנו בני איש אחד, כולנו עם ישראל, בניו של ישראל.
יש מקום לכולם להיקרא בשם ישראל, ומתוך כך נרבה כבוד, אהבה ואחווה איש לרעהו, קהילה לרעותה ומפלגה לאחותה, והאמת והשלום אהבו. עם ישראל חי!
הרב הלל הורוביץ
ראש מועצת חברון ויו"ר קרן יחד