בית הכנסת דוסא בעיר לוד
בית הכנסת דוסא בעיר לודצילום: Yossi Aloni/Flash90

בערב חג השבועות האחרון זה קרה שוב. בית הכנסת דוסא בשכונת רמת אשכול בלוד הוצת על ידי פורעים ערבים ועלה בלהבות. זו לא הפעם הראשונה שבית הכנסת הוצת.

כבר בשנת 2004 הציתו אותו פורעים ערבים, ומאז במשך עשר שנים הוא עמד בשיממונו. באותם ימים הייתה עזובתו של בית הכנסת חותמת עצובה לכך שהיהודים עזבו את שכונת רמת אשכול. בית הכנסת ובו תפילין ומזוזות מונחים על הרצפה בביזיון ואף אדם אינו פוקד את המקום.

בית הכנסת נקרא על שם דוסא ג'נח, שהיה אחד התושבים המכובדים בשכונה בשנות ה־70. לאחר ששלושה מילדיו חלו במחלה קשה, הוא החליט להקדיש לרפואתם ולהצלחת המשפחה את אחד הבתים שבבעלותו לטובת בית כנסת ליוצאי תוניסיה. בינתיים דוסא הלך לעולמו ובית הכנסת המשיך להתקיים. אולם במשך השנים מספר תושביה היהודים של השכונה הלך והתמעט. משכונה של 700 משפחות יהודיות נשארו 150 משפחות בלבד, שהתקבצו סביב ששת בית הכנסת האחרים בשכונה. בית הכנסת דוסא נעזב כמעט כליל והתקיימו בו תפילות רק בחגים ובימים טובים, אך מאז שנשרף הוא הפך עזוב לחלוטין.

בשנת 2014, לאחר עשר שנים שבהן עמד המבנה נטוש, שרוף ומחולל, הגיעו תלמידי המכינה הקדם-צבאית מעוז, שאותה מפעיל המרכז לחינוך וחברה בלוד, הפשילו שרוולים והחלו במבצע לשיפוץ המקום. "שיפוץ בית הכנסת היה אמירה שהיהודים חוזרים לשכונה", מסביר נעם דרייפוס, מנכ"ל המרכז לחינוך וחברה בלוד, שאחראי לכל הפעילות היהודית בשכונת רמת אשכול, הכוללת בין היתר את בית הכנסת דוסא, מבני הקהילה, בית הספר ועוד. "ידענו שבית כנסת נטוש הוא סמל לעזיבה ולעומת זאת בית כנסת פעיל הוא סימן לחיים".

מאז השיפוץ שנעשה על ידי תלמידי המכינה לפני כשבע שנים פעלה הקהילה יחסית על מי מנוחות, עד לפני כשבועיים, אז החלו הפרעות ברחבי העיר. "בתוך שלושה ימים ניסו ואף הצליחו הפורעים הערבים לשרוף את כל הסמלים של ההתחדשות היהודית בתוך השכונה - את המכינה, את בית הספר, את משרדי העמותה ואת בית הכנסת דוסא. ביום חמישי שלפני חג השבועות הם העלו בלהבות את חדר הלימוד של הילדים ואת חצר בית הכנסת ואלה נשרפו כליל", הוא מתאר. "דבר אחד הם לא לקחו בחשבון: שהפעם לא נחכה עשר שנים עד שנשקם את בית הכנסת", מציין דרייפוס.

המונים הגיעו לתת יד

מראה בית הכנסת בחורבנו קומם רבים שהתקשו לקבל את הפגיעה הברוטלית במבנה הקדוש. כבר ביום שישי בבוקר, בסיוע קבלנים, שיפוצניקים, בעלי מקצוע ושאר מתנדבים, החל מבצע אינטנסיבי של שיפוץ והרחבת בית הכנסת. "ביום חמישי בבוקר התקשר אליי קבלן בשם דוד ליפשיץ שביקש לעזור, אבל לא ידעתי מה לענות לו. בחמישי בערב הוא חזר שנית לאחר ששמע על הצתת בית הכנסת ועדכן שהוא בדרך ללוד. בהתחלה המחשבה הייתה רק לנקות אותו ולהשמיש אותו חזרה לפעילות, אבל תוך כדי החלטנו לנצל את ההזדמנות ולתת מענה רחב אפילו יותר", מתאר דרייפוס את השתלשלות הדברים.

"במהלך הלילה הגיעו עשרות מתנדבים ובבוקר כבר היו במקום המונים. כולם זרמו לתוך העיר לוד. הם החליטו שיתהפך העולם, בית הכנסת דוסא יהיה מוכן לתפילה בשבת", מתאר נתנאל איזק, המשנה לראש העיר לוד, את ההירתמות המרשימה. "זה היה מחזה מרגש. אחרי שישה ימי לחימה ואנרכיה ברחובות שבהם אנשים נאצלו להגן על עצמם, נשארו בבתים או שבכלל ברחו מהעיר, פתאום מכל רחבי מדינת ישראל הגיעו פעילים ומתנדבים כדי לשקם את הנזקים, כך שעד כניסת השבת בית הכנסת דוסא עמד על תילו. במקביל, אנשים טובים דאגו לסעודות שבת מוכנות לכל המתנדבים. ממש עם ישראל בתפארתו", הוא אומר בהתרגשות.

מדובר במבצע שנרקם מהרגע להרגע וזכה להירתמות מופלאה, "מיום שישי בתשע בבוקר ועד כניסת השבת, ובהמשך מצאת השבת כל הלילה ועד לכניסת חג השבועות. זאת התשובה המוחצת שלנו: בית כנסת דוסא הוא סמל. אם תנסו לשרוף, לא רק שלא נלך ולא נרים ידיים אלא גם נרחיב", מסביר דרייפוס את הרציונל. "בימים אלה אנחנו ממשיכים לעבוד על שיפוץ והרחבת החצר. לתושבי רמת אשכול האירוע הזה נותן המון כוח. בקיץ הקרוב יהיו בשכונה יותר משפחות, יותר סטודנטים ויותר תלמידים במכינה הקדם-צבאית, ובית הכנסת דוסא ילך ויגדל כפליים".

"ההחלטה שהצליחו לממש, שבית הכנסת יעמוד על תילו עד כניסת השבת והמתפללים יוכלו לחזור ולהתפלל בו - מפעימה", מוסיף איזק. "האנשים ההמומים שהגיעו להתפלל היו מרוגשים עד דמעות. אנחנו עדיין מלקקים את הפצעים, מנסים להבין מה היה כאן ולהסתכל קדימה. דבר אחד ברור לנו: עם הרוח העוצמתית של העם הזה, במשבר שבו האזרחים מצליחים לנהל את עצמם ולהגן על חייהם ועל רכושם, ברגעים הקשים האלה – זה מלמד שאנחנו עם עם עתיד גדול לפנינו. העירייה כמובן תומכת בבית הכנסת דוסא בכל מה שצריך. עם שוך הקרבות אנחנו מתכננים לעבור ולחבר בין תורמים ובין משרדי הממשלה השונים כדי לסייע בשיקום המוסדות שנפגעו ברחבי העיר ובכללם בית הכנסת דוסא".

הובלת חומרי הבנייה תחת מתקפת טילים

אחד המשתתפים במבצע השיפוץ וההרחבה הוא יצחק אחרק, קבלן בנייה תושב היישוב ברוכין שבמערב השומרון, "יחד עם עוד הרבה חברים טובים", הוא מבקש להדגיש, "הייתי רק בורג נוסף במערכת הזאת". ביום חמישי שבו הוצת בית הכנסת הוא לקח חלק בשמירה על בתי משפחות יהודיות בלוד, "כדי שהם יוכלו לישון בשקט. למעשה, שריפת בית הכנסת הייתה תוך כדי שכבר היינו בעיר לוד. שמענו על כך בכאב. אחד התושבים אמר לנו שזהו בית הכנסת שבו הוא רגיל להתפלל וזה כאב לנו שבעתיים".

אחרק סיים את המשמרת שלו וחזר לעשות את השבת בביתו. במהלך השבת אחרי לימוד משותף צפריר הר־שושנים, אחד החברים ביישוב, שאל אותו אם הוא מעוניין להצטרף במוצאי שבת למבצע השיפוץ. "קודם כול עניתי לו כן, אחר כך שאלתי אותו במה מדובר", הוא מחייך. "כשהתברר לי שמדובר בבית הכנסת דוסא עניתי לו שזאת לא שאלה בכלל ואני בפנים. יחד עם קבלנים נוספים התחלנו לתכנן איך מארגנים את החומרים הנדרשים כדי שנהיה מוכנים למשימה כמו שצריך. קבלן מפדואל הופקד על הריצוף והלך לארגן את החומרים, וחנות 'הכהנים' בשילה פתחו במיוחד בשבילנו במוצאי שבת. ישבתי לתכנן את שאר החומרים - חשמל, גבס, חלונות, מיזוג וכל מה שצריך. התחלנו לזרוק שמות באוויר, בהתאם למקצוע הנדרש. כל שם שעלה התקשרנו אליו מיד וההתגייסות הייתה מדהימה. כך למשל טכנאי המזגנים נתי חדד מברוכין, בתוך רבע שעה העמיד לרשותנו מזגן מפורק".

במקביל לבעלי מקצוע, גם לא מעט בעלי עסקים התגייסו למשימה בשעות לא שעות. כך למשל, אנשי כלבו עמרוסי לחומרי בניין בפתח תקווה הגיעו בחצות הלילה כדי לפתוח את החנות במיוחד וארגנו משאית הובלה של החומרים. בעיצומה של ההובלה אירעה מתקפת טילים, כאשר טיל אחד נפל במרחק של 100 מטר מהמשאית. הנהג חזר לביתו כדי לשהות עם אמו הבודדה, ולמשימה גויס נהג חלופי. אל הנסיעה השנייה ללוד, שהייתה גם היא תחת מטחי טילים, התלווה הבעלים נחום עמרוסי כדי לוודא שהמשאית מגיעה לייעדה.

כמו רבים אחרים, גם אילן לוי, מנהל ובעלים של חברת 'עוז קרמיקה', שמע על שריפת בית הכנסת באמצעי התקשורת וליבו נכמר. הוא לא הסתפק בהבעת אמפתיה בלבד והחליט לתרום את הקרמיקה לטובת שיפוץ בית הכנסת. "יצרתי קשר עם המכינה בלוד וביקשתי את האחראי. בדקתי איתו מה הצרכים לטובת השיפוץ והוצאתי מיד משאית הובלה עם החומרים", הוא אומר בפשטות. "החיים זה לא רק כסף, נפש של יהודים מפעמת בנו. בתי כנסת שרופים מעיקים לנו על הנשמה. אוי ואבוי אם לא נפתח את ליבנו וכיסנו למענם". התמונות של מראה בית הכנסת המשופץ שימחו אותו מאוד. "זה מילא את ליבי גאווה שעם ישראל נרתם תושבי לוד, חזקו ואמצו", הוא מבקש להעביר את המסר לתושבי המקום.

בשל לוח הזמנים הצפוף והכמעט בלתי אפשרי כל תחומי העבודה נאלצו להתבצע בו-זמנית. "התחלנו את הריצוף ובמקביל גם את החשמל", מדגים אחרק. "חברים הגיעו מיקיר, מחוות יאיר, משילה, מברוכין ומפדואל – היה מדהים לראות את כל החברים נרתמים. המומחיות שלי היא לדעת לעשות סדר בעבודה, לראות מי הם אנשי המקצוע ולהחליט מה הם עושים בכל שלב ובמקביל לתת משימות גם לשאר המתנדבים. זה היה חלק מהתפקיד שלי, עד שזכיתי לעשות את השפכטל, התפר שבין לוחות הגבס, כדי שיהיה מוכן לצביעה".

חשבת שזה ריאלי, להספיק את השיפוץ עד כניסת החג?

"התחלתי בחששות", הוא מודה. "אבל כשראיתי את אהבת ישראל שאיתה הגיעו המתנדבים שבאו לשפץ ואת המתנדבים שבאו עם גלידה כדי לפנק אותנו באמצע הלילה, הבנתי שאת הרוח שלנו אף אחד לא ינצח. יכולים לפגוע בנו ולשרוף לנו, אבל כשיש כזאת אחדות – אין דבר שיכול לעמוד מול זה. בשבת ישנתי אולי חצי שעה, באתי במוצאי שבת ועבדתי כל הלילה. ביום לא יכולתי לישון מרוב התרגשות, בליל שבועות למדתי עד אמצע הלילה ואז פרשתי. מדהים כמה אנשים נרתמו בתרומות ועזרה פיזית. כמות הטלפונים הכועסים שקיבלתי אחר כך בנוסח 'למה לא קראת לי? הייתי בא' הייתה מטורפת. זה היה ממש 'וייחן שם ישראל נגד ההר, כאיש אחד בלב אחד'. אם היו צריכים לעבוד שם עוד 24 שעות, היינו עובדים".

אלחנן שמידוב, קבלן בנייה קלה בעבודה עברית, שמע מחבר כי זקוקים לסיוע בהובלה של חומרי בניין שנתרמו מביתר עילית לטובת שיפוץ בית הכנסת. לאחר שהתנדב לבצע את ההובלה והגיע יחד עם חומרי הבניין למקום, נשאב גם הוא למלאכת השיפוץ וההרחבה. "במקביל לעבודות הניקיון, ביום שישי כבר הספקנו לשבור את הקירות הנדרשים ולבנות את המעטפת של ההרחבה".

הוא לא הסתפק בעשייה הנמרצת עד לכניסת השבת וכבר במוצאי השבת חזר לבית הכנסת, יחד עם בעלי מקצוע רבים. "הרגשנו שכולם נרתמים יחד לטובת העניין, כדי לעשות טוב לתושבים. יחד עם העובד שלי היינו אחראים על הריצוף, עבדנו כל הלילה וסיימנו בעשר בבוקר. אחרינו עשו מילוי של רובה. במקביל לריצוף כבר בנו את קירות הגבס וביצעו את עבודות החשמל הנדרשות. הכול היה במקביל וזה היה מדהים. קיבלנו מהתושבים תגובות מאוד נרגשות. הם הרגישו מאוד מושפלים, שמבזים כך את בית הכנסת, וכשבאנו לשפץ ולהרחיב זה נתן להם רוח גבית להמשיך לחיות שם. הפורעים ניסו להחריב ואנחנו באנו להרחיב".

"ביום שישי בבוקר הייתי מפורק", משתף דרייפוס. "שכונת רמת אשכול זה מפעל החיים שלי. בשבע השנים האחרונות אני נותן את הדם שלי וברוך ה' רואה ברכה. השבוע הזה גמר אותי. הכול עלה באש, גם ברוח וגם למעשה. מיום שישי בבוקר ועד לכניסת השבת הייתי רק ב'דוסא' והרגשתי שזה מחייה נפשות. מאותו יום אזרנו כוח גם לשיקום שאר המפעלים בשכונה. היו שלושה ימים קשים, אנחנו בהחלט לא שוכחים אותם, אבל אנחנו קמים. על ארון הקודש של בית הכנסת כתוב את הפסוק 'התנערי מעפר קומי' וזה, אני חושב, משקף את הכול".