מנותקים

היכולת של בג"ץ לפסול חוק יסוד היא בגדר שמן נוסף למדורה הבוערת ממילא של אקטיביזם שיפוטי אגרסיבי שלא רואה את האזרח הקטן. דעה

שי אלון , ט"ז בסיון תשפ"א

מנותקים-ערוץ 7
שי אלון
צילום: חזקי ברוך

החלטת בג"ץ בנוגע לפשרת האוזר־הנדל וענייני התקציב ויכולתו לפסול חוק יסוד עוררה סערה, פעם נוספת, לגבי מידת התערבותו בהחלטות הרשות המחוקקת. אקטיביזם שיפוטי אגרסיבי כדרך התנהלות מאפיין את בג"ץ במשך שנים, תוך הצבת אתגר לדרך השלטון הדמוקרטית המוכרת לנו בישראל. מי כמונו ביהודה ושומרון מכירים ויודעים. ההחלטה הנוכחית רק מוסיפה עוד שמן למדורה הבוערת.

הבעיה של בג"ץ היא שהתנהלותו מכרסמת קודם כול בלגיטימציה שלו. ממרום מושבם במגדל השן מסרבים השופטים להתרשם מההשלכות של החלטותיהם על משתמש הקצה – האזרח. הוא לא יורד לשטח ומבין מהם הרצונות והצרכים. "ולא חרבה ירושלים אלא שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עשו לפנים משורת הדין" (בבא מציעא ל ע"ב), כך מספרת לנו הגמרא. לעיתים מלמדים אותנו המקורות היהודיים כי אין להיצמד להגדרות המשפטיות היבשות אלא יש צורך להפעיל שיקול דעת לנוכח המציאות שלפנינו.

בתי המשפט בישראל יודעים לשתק היטב את המערכת בטענות משפטיות כאלה ואחרות. פתרון הן לא מביאות. בבג"ץ לא מרגישים כי יש להם אחריות לכיתות הלימוד שאי אפשר לפתוח כי אין כסף, ענייני הביטחון שנשארים מופקרים, הסיוע של גופי הרווחה שלא ניתן ועוד ועוד. בכספים שאושרו במסגרת החוק המדובר נעשה על ידי משרדי הממשלה השונים שימוש לטובת האוכלוסייה כולה בצרכים קריטיים לקיומה של המדינה, הרשויות המקומיות והאזרחים. כל שקל שהגיע לבית־אל מהכספים הנוספים שאושרו שימש לצורך חיוני. בסופו של יום בכל פסיקה יש אנשים שעולמם נבנה או נחרב על פיה. בית המחוקקים מחויב לתת על כך את הדעת, אבל בית המשפט מקשה בכל פעם מחדש בלי לשאת בתוצאות.

השופט חנן מלצר, סגן נשיאת בית המשפט העליון, פרש משיפוט לפני כמה שבועות. למרות זאת הוא ממשיך לשבת ולכתוב פסקי דין. מדוע? מכיוון שלאורך שנים הצטברו על שולחנו שלל הכרעות שנדרש לקבל, מהכרעות טכניות של קבלת ערעור ועד החלטות מהותיות כמו החלטתו על משפט חוזר לרומן זדורוב, ורק כעת משפרש הן זוכות להגיע לקו הסיום. עינוי הדין הזה הוא עוד דוגמה כיצד בית המשפט העליון, שמבקש לדקדק בקוצו של יו"ד עם כל מי שבא לפניו, לא רואה את הדבשת של עצמו ומתנהל בניתוק ובחוסר התחשבות מול אלו הבאים להישפט לפניו, אשר נתונים בחרדה קיומית או מחכים בציפייה דרוכה להחלטותיו.

בהחלט סביר להניח שהדבר אינו נובע מרשעות של אנשים המבקשים להשתלט על המדינה בישיבות סודיות במרתפים חשוכים, כפי שיש מי שחושב, וכי אין בפועל כנופיית צלאח א־דין שמבקשת לבצע הפיכה שלטונית. מה שנראה יותר מסתבר הוא ששופטי העליון נמצאים בתודעה אחרת של אנשים הנמצאים בעליונות מוסרית, ולתודעה הזאת לא חודרת ההבנה שמחוץ לכתליו של בית המשפט יש מציאות אחרת שצריכה להילקח בחשבון כשמגיעים לשורה התחתונה.

הגיע הזמן מזמן ששופטי העליון ובראשם הנשיאה אסתר חיות יתחילו לתת דין וחשבון על החלטותיהם למי שמשלמים וישלמו את המחיר על החלטותיהם. שלטון החוק שאותו מתיימרים השופטים לשמר נועד לעם ולא לכבודם. הגיע הזמן שבג"ץ יפנים זאת ויתחיל לתת הסברים גם לאחרון האזרחים. אי אפשר רק לשבת במגדל השן ולהרצות בשפה גבוהה. יש גם את החיים עצמם.

הכותב הוא ראש מועצת בית אל