הכול ידוע מראש

ניסיון העבר מלמד כי הפסקות האש החוזרות ונשנות עם ארגון הטרור חמאס אינן שוות את הנייר שעליו נחתמו, מה שמביא מומחים רבים לתהות בנוגע לסיכוי שהפעם הפסקת האש תיראה אחרת מקודמותיה ולדון בשאלה האם הפתרון טמון דווקא בכיבוש הרצועה ופירוזה מנשק

אסף משניות , ט"ז בסיון תשפ"א

הכול ידוע מראש-ערוץ 7
תופסים מחסה בעת מטח ירי לעבר אשקלון. מבצע "שומר החומות"
צילום: אדי ישראל, פלאש 90

השעות שקדמו לכניסתה של הפסקת האש לתוקף, בלילה שבין חמישי לשישי שעבר, היו מתוחות במיוחד בישראל. מצד אחד התגבר החשש מפני מטחי סיום נרחבים של חמאס לעבר חלקים רבים במדינה, ובעיקר מפני ירי לכיוון ערי המרכז וירושלים. החשש התממש בדמות מטחים מאסיביים לכיוונם של ערי ויישובי הדרום, עד דקות ספורות לפני כניסת הפסקת האש לתוקף. מצד שני החברה הישראלית, לפי כל סקר שהתפרסם באותן שעות בתקשורת, התנגדה נחרצות להפסקת הלחימה וביקשה ממקבלי ההחלטות להמשיך ולהכות בחמאס.

מבטיחים שקט וממשיכים לירות

ההתנגדות בקרב החברה הישראלית להפסקת אש לא נולדה סתם כך. עד כמה שמקובל לומר שלישראלים יש זיכרון קצר, בכל הקשור לסבבים מול עזה אזרחי המדינה זוכרים היטב כיצד הסתיימו הפסקות האש המרובות שישראל השיגה מול חמאס מאז חטיפת גלעד שליט אי שם בשנת 2006, ובמיוחד מאז שארגון הטרור עלה לשלטון בעזה שנה אחר כך.

לאחר סיומו של מבצע גשמי קיץ, שנולד בעקבות חטיפתו של גלעד שליט, הגיעה ישראל להסכם הפסקת אש עם חמאס, הסכם שקרס רשמית כשחמאס עלה לשלטון ברצועה ביולי 2007. אלא שבמהלך אותם שמונה חודשים ירה חמאס לעבר ישראל 250 רקטות, כך עולה מנתוני השב"כ. המספר אומנם נראה קטן במונחים של ימינו, אבל באותם ימים היה מדובר בלא מעט רקטות.

בשנת 2008 טיווח חמאס את ישראל בלא פחות מ־2,000 רקטות ו־1,600 פצצות מרגמה. 450 מתוכן בזמן שבין ישראל לחמאס הייתה הפסקת אש רשמית, בין החודשים יוני ודצמבר, עד פתיחת מבצע עופרת יצוקה. מסוף עופרת יצוקה ועד לתחילת מבצע עמוד ענן נורו לעבר ישראל מרצועת עזה כ־2,000 רקטות, זאת במסגרת הפסקת אש רשמית. משנת 2013 ועד למבצע צוק איתן ירה חמאס לעבר ישראל כ־300 רקטות, רובן בימים שלפני צוק איתן ובמהלך מבצע שובו אחים.

לאחר הפסקת האש האחרונה במבצע צוק איתן, זאת שסיימה את המלחמה, נשמר השקט במשך 26 ימים בלבד, שלאחריהם חמאס החל לירות שוב לעבר יישובי הדרום כשישראל דוגלת במדיניות של הכלה והבלגה. זאת הייתה הסנונית הראשונה לקראת שורה של סבבים בני יום עד יומיים, שבסופם שוב מוכרזת הפסקת אש, שמופרת במהירות על ידי חמאס.

לא פחות משבעה סבבים ניהלה מדינת ישראל אל מול רצועת עזה בשנים 2019-2018, ובמהלכם נורו לעבר מדינת ישראל כ־2,500 רקטות. במקביל לירי הרקטות החל טרור העפיפונים שהעלה בלהבות עשרות דונמים של שדות, שמורות טבע ויערות בעוטף עזה.

כרוניקת הפסקות האש הובילה רבים בציבור הישראלי לשאול מהם הסיכויים שהפעם הפסקת האש תיראה אחרת מקודמותיה. רוב מוחלט מהדמויות שאיתן שוחחנו היו בדעה אחידה שכנראה דבר לא ישתנה. "עצם ההגדרה של ההסכמים האלה כ'הפסקת אש' זה עלבון לאינטליגנציה ועבודה בעיניים של החברה הישראלית", אומר דוד בדין, מנכ"ל מרכז בדין לחקר מדיניות המזרח התיכון. "הפסקת אש זה מה שהיה בין המעצמות לגרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה. מה שיש בין ישראל לחמאס זה הודנה. התרגום של הודנה זה לא הפסקת אש ואפילו לא הפוגה, זה לכל היותר אתנחתא מלחמתית שבמהלכה הם מתחמשים מחדש כדי לתקוף את ישראל. לכן ברור שבכל פעם שאנחנו מגיעים להודנה כזאת, זאת רק שאלה של זמן עד שחמאס יפר אותה ויירה עלינו מחדש".

אם כולנו יודעים מה המשמעות של ההודנות הללו, למה ישראל חותרת אליהן שוב ושוב?

"כי זה נוח לנו. קודם כול, אנחנו תמיד רוצים להאמין שיש סיכוי לשלום, ולכן קל לנו להאמין בזה. החלק השני, והוא היותר מרכזי, ההודנות הללו מכניסות הרבה מאוד כסף לחברות ישראליות שעושות עסקים עם הרצועה. לדוגמה, בשנת 2011 ממשלת ישראל החליטה שמלט משמש ברצועת עזה לצורכי טרור. יחד עם זאת, מי שמכניס לרצועה מלט הן חברות ישראליות שמנוהלות על ידי יוצאי מערכת הביטחון עם דגש על יוצאי המינהל האזרחי שמובילים את העסקים עם אש"ף. מדי יום נכנסים לרצועה אלף כלי רכב עם סחורות ישראליות, שרובן נמכרות בשחור. זה נפח נכבד מהכלכלה הישראלית. לכן כדאי לנו לייצר את ההודנות הללו, שרק מסייעות לחמאס להתארגן טוב יותר לסבב הלחימה הבא".

איך כן צריכה להיראות הפסקת אש שבאמת תישמר?

"שונה במאה ושמונים מעלות ממה שקורה. ישראל חייבת לפרז את הרצועה היום. זאת אומרת לגרום לכך שלא יהיה שיקום של הרצועה בלי פירוק חמאס מנשק ופירוק כולל של אונר"א, שמשמשת כסייענית טרור לכל דבר ועניין. בעוד שבוע תחל הקייטנה השנתית של הארגון, שמדי שנה נראית יותר כמו תוכנית אימון צבאית לילדים בני תשע מאשר קייטנה חינוכית, וזאת רק דוגמה. אבל גם אם לא יכלו את להשיג פירוק הארגון, לכל הפחות צריך לדרוש מהמדינות המממנות שלו ומהמדינות שיתרמו לשיקום הרצועה שהכסף לא יגיע לידי חמאס ולפעילויות טרור, ושהן גם יפקחו על זה. הבעיה היא שזה כנראה לא הולך לקרות".

כיבוש רצועת עזה לא על הפרק

סוגיית פירוז רצועת עזה עלתה במשך השנים שוב ושוב על שולחן מקבלי ההחלטות כאחת האופציות לעצירת ירי הטילים לעבר ישראל, אך בכל פעם הנושא ירד מהשולחן. בימי מבצע צוק איתן, בזמן שצה"ל היה עמוק בתוך הרצועה, התקיים דיון בקבינט המדיני־ביטחוני האם לפנות לצעד הזה. במהלך אותה ישיבה הוצגה לשרי הקבינט מצגת ובה מחיר כיבוש רצועת עזה לצורך הוצאת כל הנשק ממנה. המצגת הציגה תרחיש אימים שכלל מלחמה של כחמש שנים עם מאות חיילים הרוגים. הביקורות על התרחיש שצה"ל הציג היו שהוא נועד להפחיד את מקבלי ההחלטות כדי שלא לצאת לצעד הזה. במבצע שומר החומות, יצוין, האופציה כלל לא עלתה על השולחן.

גם במהלך המגעים שמתקיימים מול המצרים, בדבר הפסקת אש ארוכת טווח, הנושא כלל לא נמצא על השולחן. גורמים המעורים בפרטים מספרים ל'בשבע' שהעניין כלל לא נידון בקבינט ולא הועלה על ידי מי מהגורמים הביטחוניים. היעד היחיד שנידון בקרב מקבלי ההחלטות, כך לפי אותם גורמים, הוא המונח האמורפי של השבת ההרתעה ויצירת שקט מחודש.

"כולם מדברים על הפסקת האש, אבל שוכחים את הנקודה החשובה. הפסקת האש משמעותה שחמאס לא יכולים לפתח מחדש את יכולות הלחימה שלהם. הפסקת אש שבה הם מתעצמים מחדש היא לא הפסקת אש", אומר אל"מ (במיל') ח"כ מתן כהנא.

במילים אחרות גם אתה מדבר על פירוז הרצועה. זה משהו שאפשר בכלל לעשות בלי כניסה קרקעית לעזה?

"בוודאי. יש מחשבה שפירוז הרצועה הוא מאת האחוזים ניקיון מכלי נשק. זה לא נכון. כמובן שזה יעד מבורך, אבל אפשר להגיע למשהו דומה בצורה אחרת. במהלך המבצע הנוכחי ישראל פגעה קשות בתשתיות הצבאיות של חמאס. מפעלי ייצור, המטרו ועוד שורה של פגיעות משמעותיות. אנחנו צריכים לוודא שהם לא ישקמו אותם מחדש. כשבנט היה שר הביטחון הוא קרא לזה מודל כיסוח הדשא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו. בכל פעם שמשהו רע מתחיל לצמוח בעזה אנחנו צריכים לגדוע אותו מהר".

זה מהלך שישראל יכולה לעשות לבדה או שעדיף שהיא תפנה לגורמים בינלאומיים שיפקחו גם כן על הנעשה בעזה?

"כל הדיבורים על פיקוח בינלאומי בעזה לא רציניים, ובינינו ישראל גם לא צריכה אותם. כמפקד טייסת לשעבר אני יכול לומר לך שלישראל יש רמת מודיעין נהדרת ברצועה ויש לנו יכולות צבאיות נהדרות בשביל לעשות את זה בעצמנו. לגבי גורמים בינלאומיים, אני לא ממש סומך עליהם".

כדי להגיע לפירוז הרצועה צריך לכבוש אותה, צעד שמעט מאוד ישראלים מעוניינים בו. כשאלה פני הדברים איך מגיעים למצב של פירוז הרצועה?

"האיך זה השלב הבא. אנחנו נמצאים קודם כול בשלב הראשון, שבו אף אחד בקרב מקבלי ההחלטות לא פוזל לכיוון. ככה הגענו למצב שבו אנחנו נמצאים היום. כשנתניהו קיבל את תפקיד ראש הממשלה בשנת 2009 חמאס היה ארגון קיקיוני - היום אנחנו מדברים על סמי צבא עם מערך של אלפי טילים. כל עוד לא נתחיל לחשוב בכיוון של פירוז הרצועה לא נצליח להגיע למצב של הפסקת אש אמיתית".

העובדה שנושא פירוז הרצועה כלל לא נידון על ידי הקבינט והדרג הביטחוני עוררה את חמתם של רבים מחברי הכנסת הימניים. עוד במהלך המבצע יזמה חברת הכנסת אורית סטרוק כנס חירום בכנסת ואליה הצטרפו כל יושבי ראש סיעות הימין: מיקי זוהר מהליכוד, יועז הנדל מתקווה חדשה, מתן כהנא מימינה ועודד פורר מישראל ביתנו. כל היוזמים הציגו דרישה לפרז את הרצועה. השבוע, לאחר סיום המבצע, החתימה סטרוק את כל נציגי סיעות הימין בוועדת החוץ והביטחון על מנת לכנס דיון דחוף של הוועדה בנושא.

"למדינת ישראל אסור להמשיך לפעול על פי הדירקטיבה המסוכנת של 'שקט ייענה בשקט' והסיסמה החלולה של 'חמאס מורתע'. היינו בסרט הזה. זה לא עובד", אומרת סטרוק ל'בשבע'. "הדירקטיבה הזאת היא שאפשרה לחמאס להתחמש ולהתעצם, ובעצם הפכה אותנו למורתעים ואת תושבי הדרום לבשר תותחים שהירי עליהם לא נספר בכלל".

אולי פירוז הרצועה לא נמצא על הפרק כי הוא פשוט לא יעד ריאלי?

"בוודאי שזה יעד ריאלי, ובוודאי שזה לא יקרה ביום אחד. זה תהליך ארוך, שמתחיל בהבנה שאין ברירה וזאת הדרך היחידה לשנות את המשוואה. זה מה שאנחנו עושים היום בסוריה, ואין סיבה שלא נעשה את זה גם בעזה. מעבר לזה, אפשר וצריך להציג את הפירוז גם כיעד להסכמה בינלאומית: שום מדינה בעולם לא הייתה מאפשרת ירי כזה על אזרחיה".

למרות ההבנה שכל עוד חמאס מחזיק בנשק אנחנו ניגרר שוב ושוב לסבבים, יש שסבורים שפירוז הרצועה אינו יעד ריאלי. "אמירות על פירוז הרצועה הן חסרות אחריות", אומר פרופ' אפרים ענבר, נשיא מכון ירושלים לאסטרטגיה וביטחון. "מי בדיוק יוודא שהרצועה מפורזת? מישהו צריך לפקח על זה, ואני לא מוצא שום מועמד שאפשר לסמוך עליו בנושא. היחידים שאפשר לסמוך עליהם הם אנחנו, ובשביל זה צריך לכבוש את הרצועה ואנחנו לא רוצים להיות שם".

אם היעד של פירוז הרצועה אינו ריאלי, מה כן אפשר לעשות בשביל לעצור את ירי הטילים על ישראל?

"צריך לזכור משהו חשוב על חמאס. אין לנו שום סיכוי לשרש אותו מתוך רצועת עזה. הפלשתינים אוהבים אותו. הוא זכה בבחירות ב־2006 ומאז התמיכה בו רק עלתה. והדגל שלו זה לתקוף את ישראל. לכן הדרך היחידה שלנו לעכב ככל האפשר את ירי הטילים היא להשיג הרתעה, מתוך ידיעה שהיא לא תחזיק לעד. צריך לומר שהפעם המכה שהם חטפו חזקה מאוד, הרבה יותר ממה שנראה בישראל. לכן בכל פעם שאנחנו רואים שההרתעה מתחילה להישחק צריך להזכיר להם מה המשמעות של תקיפת ישראל".

מה זאת אומרת?

"זה אומר שבכל הפרה הכי קטנה של הפסקת האש צריך להכות בהם מכה כואבת, כולל הורדה של כמה ראשים שם. במידה רבה היכולת שלנו לדחות את הסבב הבא ולעכב את ירי הטילים ככל האפשר היא להכות בהם בעוצמה בכל הפרה מחדש. במקביל לזה קיים הנושא ההומניטרי. ככל שהמצב ההומניטרי בעזה טוב יותר כך חמאס חזק יותר, וככל שחמאס חזק יותר כך הוא יכול לירות עלינו יותר. לכן צריך לעכב את השיקום ההומניטרי של עזה ככל האפשר, כך שהוא יהיה פגוע יותר".

אם לשיטתך אין אפשרות לפרז את הרצועה, ושמירה על השקט תלויה בתגובתה של ישראל על כל הפרה, בשביל מה ישראל צריכה את הסכמי הפסקת האש שרק כובלים אותה?

"קודם כול, זה אינטרס שלנו כי לפחות לפרק זמן אפשר לחזור לחיי שגרה. פרט לכך, כשאנחנו מדברים על שיקום הרצועה זה חייב לכלול את השבת החללים והאזרחים שנמצאים בשבי חמאס. אלה האינטרסים שלנו".

נושא השבת הבנים במסגרת ההסכמים עם חמאס עלה שוב ושוב בימים האחרונים, אלא שהשיח עליו מתבצע בעיקר בתקשורת ופחות בחדרי קבלת ההחלטות. נכון לזמן כתיבת שורות אלה משפחות השבויים לא קיבלו שום עדכון בנוגע למגעים בנושא. "מה שאנחנו יודעים זה שהנושא לא עלה בשיחות. כל מה שנאמר זה מהשפה ולחוץ, אבל בפועל לא נעשה דבר", אומר פרופ' שמחה גולדין, אביו של סגן הדר גולדין הי"ד.

נושא השבת הבנים מתוכנן לעלות גם הוא בדיון שדרשו חברי ועדת החוץ והביטחון לקיים, אלא שכלל לא בטוח שהוא יתקיים כל עוד הפלונטר הפוליטי קיים. יחד עם זה, הקו של דורשי הדיון בסוגיה העזתית ברור. "היעד צריך להיות שהחמאס לא יירה עלינו לא בגלל שהוא לא רוצה, אלא בגלל שהוא לא יכול. לשם מדינת ישראל צריכה לכוון", מציינת חברת הכנסת סטרוק.