שביל הזהב לתקשורת מיטבית עם ילדיכם
שביל הזהב לתקשורת מיטבית עם ילדיכם צילום: Photo by Andrea Piacquadio from Pexels

נותרנו ללא מילים. עברה עלינו שנה שלא יכולנו לדמיין שאי פעם נעבור, עמדנו מול אתגרים שלא ידענו שקיימים, מושג המשפחה הגרעינית ניער את האבק מעליו וחזר להיות הנושא המרכזי, המהותי של חיינו.

קשיים התעצמו, כל בעיה נמתחה עד הקצה שלה, ומצד שני התגלו מקורות אור רבים בתוכנו. לצד אלו שחשו שבר, חוסר אונים ואפילו רגעי ייאוש, היו הורים שחוו חיבור מחודש להורות ולילדים, רגעי עונג משותפים וצמיחה משותפת.

אך אלו ואלו עומדים עכשיו חסרי מילים. כולנו.

שינוי עולמי עבר מעלינו כמו צונאמי ענק, ועכשיו- מה?

על ההתמודדות עם "היום שאחרי" אפשר לכתוב אלפי מילים. בחרתי שבע נקודות מתוך מגוון נושאים הדורשים התייחסות.

מודעות. טבע האדם, לחזור להתנהלות האוטומטית שלו. גם אחרי רגעי משבר או התעלות. רגע אחד של חוסר תשומת לב, וההרגלים הישנים חוזרים. לכן לפני שנעמיק בכמה נקודות למחשבה, נזכור דבר מרכזי: לא חוזרים אחורה. לא יכול להיות שאחרי שנה כזאת, המשפחה תחזור בדיוק לאותה התנהלות כמו פעם. וכאמור, אם לא נהיה מספיק חזקים, אם לא ניקח בשתי ידיים את ההזדמנות שנקרתה בדרכינו, המציאות תחזיר את עצמה לאחור ונמצא את עצמינו בנקודת ההתחלה.

וגם משפחה שזכתה וחוותה את השנה הזאת כשנה מחברת, מאחדת, צריכה הרבה מודעות, בכדי לשמר את הטוב ולהעצים אותו. אז הנקודה הראשונה: מודעות. לא משנה מהי הבחירה ההורית שלנו- העיקר שזו באמת בחירה שלנו ולא 'תגובה' למציאות מתגלגלת.

סמכות. הורים רבים חשים מבוכה אל מול הסמכות המתפוררת. אם לא נעצור ברגע הזה, בו השגרה לאט לאט חוזרת, ונלמד מחדש על מנהיגות הורית, נוכל ליפול לאחד משני הבורות המוכרים: או לאבד לחלוטין סמכות, או לנסות להחזיר את הסמכות בכח.

בשני המקרים התוצאה הסופית היא כוחניות יתר. (כן, גם מתוך חוסר אונים מגיעים לתגובות כוחניות) אבל אף אחד מאיתנו לא רוצה שפה מלחמתית בבית, כולנו מבינים שמילים מכאיבות, איומים, עונשים, וכו', לא רק שאינם עוזרים ואינם מצמיחים- אלא גם מקטינים את כולנו. אותנו ואת הילדים. מנתקים, משבשים את הקשר, ומרחיקים אותנו מהמטרות החינוכיות שלנו. ישנה דרך אחרת, דרך שלישית, שעכשיו נקרתה בפנינו הזדמנות פז ללמוד אותה. ביום שאחרי- צריך ללמוד מחדש את שפת ההורות. בתקופה שלנו, בה מסיחי הדעת החיצוניים חזקים כל כך, אין אחד שלא צריך ללמוד. ההסכמה הזאת, להיות במקום שרוצה לשנות, לפעול מתוך מודעות, ללמוד שפה חדשה, היא המפתח לצמיחה מחודשת אחרי הקורונה.

להשיב את האמון בילד. איך הילדים יחזרו לשגרה? מה תהיה רמת האמון שלהם בעצמם וביכולת שלהם להתמודד עם שינויים? הרבה מזה תלוי בנו. מה אנחנו נרגיש, ומה אנחנו נשדר להם. אם אנחנו נהיה מבוהלים, נחשוב שאין להם את היכולת להתמודד, אם נעטוף אותם בהגנות יתר ובהיסטריה, הם ייקראו את המסרים האלו מתווי פנינו- ויפנימו. ילד מספר לעצמו על העולם דרך העיניים של אבא ואמא. לכן, עלינו להשיב בחזרה את האמונה בכוחות הנפש של ילדינו. אם יש בסיס איתן בבית, אם הקשר יציב, ילד יוכל להתמודד גם מול סערות היום יום.

הקשבה עמוקה והנהגת קשר. השהות הממושכת במסך, הלמידה מרחוק, הניתוק החברתי והאנושי, השעות הארוכות לבד, כל אלו משפיעים על הנפש וסותרים את הצרכים הכי עמוקים של הילד בשביל לגדול בריא בנפשו: הצורך בתחושת ערך, הצורך בשייכות, הצורך בסמכות שתנהיג אותו, הצורך בדיאלוג משמעותי. התפקיד שלנו עכשיו הוא ראשית, להבין לעומק את המצוקה. היא לא תמיד תתגלה באופן ישיר, לפעמים היא תהיה מכוסה בהתנהגות אגרסיבית, בתנועות נפש של התרחקות (שהן הפוכות מהאמת המסתתרת בעומק נפשם), בתגובות שעלולות להפיל אותנו שוב למלחמות, אם לא נבין את הצורך העומד מאחוריהן. אז זה הזמן שלנו לנשום עמוק וללמוד להקשיב הקשבה עמוקה. שנית, לדעת שהתפקיד שלנו עכשיו הוא להיות שם בשבילם, להיות מסוגלים לספוג גם רגעים קשים, ליצור ולהנהיג זמן של דיבור, צחוק משותף, שיתוף הדדי, קרבה ללא מטרות חיצוניות, אלא קשר לשם קשר.

במקום לשאול מה לא, נשאל את עצמינו מה כן. בשעות משבר אנחנו נוטים לסגת אל גבולות הגזרה, מה אסור ומה מותר. כך הקשר הופך להיות הישרדותי, לחוץ, מאיים. את ההנהגה ההורית שלנו נחזיר בעיקר אם נצליח לומר לעצמינו מה כן. איזה הורים אנחנו רוצים להיות. איזו שפה אנחנו מעוניינים להנהיג בבית. אם נצליח באופן אקטיבי לייצר בתוכינו תפקיד משמעותי בהגבהת הילדים. השנה הזאת החזירה אותנו להיות מנוע הצמיחה העיקרי של הילד. כולנו נזכרנו שאנחנו הדמויות המשמעותיות ביותר עבור ילדינו, ואין באמת תחליף להורה. השנה הזאת עזרה לנו לזהות את נקודות החוזק של ילדינו, ובמקביל את הנקודות הזקוקות לחיזוק, לאימון, לצמיחה. עכשיו, דווקא לקראת החזרה לשגרה, נוכל ללמוד איך הורה יכול לאמן ילד לצמיחה. איך אפשר להוביל אותו דרך אתגרים ולהיות שם עבורו ברגעי נפילה או הצלחות. אם למשל ילד מתקשה בדחיית סיפוקים, במקום להילחם על הגבולות, ננסה לזהות מה הוא כן מסוגל לעשות, ומשם, מנקודת היכולת, להצמיח. להעביר אליו אחריות, ולהתמוגג ממנו בעין טובה ובמילים טובות כשיצליח להתגבר.

סדרי עדיפויות. נכון, הם הפסידו הרבה לימודים, ולימודים זה דבר חשוב מאד, אבל עדיין, ישנם דברים חשובים יותר: היכולת להביע רגשות, היכולת להתמודד עם תסכול, היכולת להתגבר על אכזבה או כישלון, היכולת לקבל את עצמי ולאהוב את עצמי, היכולת לסמוך על אבא ואמא, היכולת להגיב באיפוק גם ברגעי קצה. בזמן החזרה לשגרה אנחנו עלולים להיכנס ללחץ מקושי בהשתלבות במערך הלימודי, ומתוך הלחץ הזה להגיע לעימותים עם הילדים. כרגע הרבה יותר חשוב לראות אותם באמת. להבין שהם זקוקים לאוויר פתוח, לשהות משותפת ברוגע, להשתלבות חברתית תקינה.

להסכים להיות נוכח. ילדים מרגישים את כל מה שההורים חווים. אם הרגשנו חנוקים, מיואשים, אם חשנו שאנחנו רק רוצים לברוח, להעביר את היום, אם הרגשנו שהילדים מטפסים עלינו וכבר אי אפשר איתם יותר- הם יודעים את זה. ומכיוון שחלק מהצרכים הבסיסיים של ילד הם: להרגיש שייך, להרגיש בעל ערך, ולהרגיש שההורה נוכח איתו ממש, בהווה- הרבה פעמים נרגיש שהילדים "שואבים" אותנו יותר בתקופה הזאת. דווקא כשהם מרגישים שהם "עול", הם ירדפו אחר הנוכחות השלמה, האוהבת, הרוצה להיות איתם. התגובה הטבעית היא לברוח, ("די! תרפו! אני רוצה אוויר!") אבל התוצאה תהיה הפוכה. הם לא ירפו. והסיבה היא: שהם ילדים טובים. הם רוצים אותנו! רק הסכמה אמיתית לנוכחות, הרפיה מהישרדות החיים, מהרדיפה אחר 'השקט', רק הסכמה ורצון כנה להיות איתם, בלי לחשוב כל הזמן מה אני מפספס, מה אני עוד אמור לעשות ולא הספקתי- רק היא תרגיע את נפשם ותאפשר חלל שקט, נעים יותר.

בעוד מספר שבועות אגיע לבניני האומה לכנס ההורים הארצי, שם אתן ידע וכלים משמעותיים שישנו לכם את האוירה בבית לטובה, באחריות.

נושאים ספציפיים לדוגמא, עבורם תקבלו כלים פרקטיים ממני, ליישום ובחינת השינוי אצל ילדיכם (מגוון כלים, קלים ליישום ובחלקם- מיידיים!):

1. הצמחת הילדים מתוך נקודות הכח שלהם ולא מנקודות החולשה
2. אמון ביכולת ההשתנות והצמיחה של הילד
3. אהבה וריפוי האווירה בבית ככלי עבודה

להרשמה לכנס להורים שרוצים הורות טובה יותר לחצו כאן

כל נקודת משבר וקושי, היא גם הזדמנות חיינו לייצר שינוי אמיתי, עמוק, מהותי, במערכות היחסים בבית.

בפאנל משותף עם מנחה ההורים הרב אלי שיינפלד עם ד"ר ירון סלע אדבר על חינוך המתרחש רק בנקודת המפגש בין הורה וילד. כשעיניים ולב מביטים אחד בשני. מה תהיה איכות המפגש? זה תלוי בנו.

בכנס תוצג גם הצגת 'מעיין חיים'- שתתן לכם צוהר לליבו של מתבגר ותועבר הרצאת "ממלאים את החלל" על ידי איתי שאוליאן סמנכ"ל עמותת 'לוקחים אחריות' ומאמן נוער להתפתחות אישית בעידן דיגיטלי.

להרשמה לכנס לחצו כאן. מספר המקומות מוגבל!

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו