בית הדין לממונות "ארץ חמדה גזית"
בית הדין לממונות "ארץ חמדה גזית"צילום: ארץ חמדה גזית

בית הדין לממונות ארץ חמדה-גזית בירושלים דחה תביעה שהגיש איש עסקים ישראלי נגד בעל חברה העוסקת בייבוא ציוד רפואי לספרד סביב עסקה למכירת מסכות שנרקמה בראשית תקופת הקורונה.

איש העסקים סיכם (בעל פה) עם בנו של בעל החברה כי הוא יבצע את הייבוא תחת שמה של חברת הציוד הרפואי.

בתחילה סוכם שהחברה תקבל 10% מההכנסות ממכירת המסכות, אולם בהמשך, לאחר שעלו אצלה חששות בנוגע ליכולת איש העסקים לבצע ייבוא העומד בדרישות התקן הספרדי, היא נסוגה מהעסקה כולה.

איש העסקים עבר לבצע את העסקאות שרקם דרך החברה באמצעות חברה אחרת שאותה מצא, אך עסקה אחת גדולה, בשווי כולל של 660 אלף אירו, נותרה בחברה המקורית, וזאת עקב חששו של איש העסקים שהמעבר לחברה השניה יביא לביטולה.

תמורת ביצוע העסקה במתווה המקורה דרשה חברת הציוד הרפואי לקבל במקום 10 אחוזים מההכנסות 50 אחוזים מהרווחים ואיש העסקים נאלץ להסכים לכך.

אולם, לאחר השלמת העסקה כולה דרש איש העסקים לקבל לידיו את הסכום העודף שנותר בידי חברת הציוד הרפואי, וזאת על פי ההסכמה המקורית. לטענתו, הסכמתו אינה תקפה כיוון שהיא התקבלה תחת לחץ של החברה ולכן ההסכם המחייב הוא ההסכם המקורי.

דייני בית הדין דחו את התביעה, תוך שהם קובעים שהחלטת החברה לבטל את ההסכם המקורי היתה סבירה, מאחר שההסכמה נעשתה בטעות מתוך הנחה שאיש העסקים בקיא בכללים הרלוונטיים לנושא בספרד, דבר שהתגלה כטעות.

ממילא, העובדה שאיש העסקים הזדרז לחתום עם החברה הסכם חדש, שבו התנאים שהוא מקבל גרועים יותר, איננה בבחינת אונס שמבטל הסכם, אלא אונס עצמי, משום שהוא היה מעוניין בהמשך העבודה עם חברת הציוד הרפואי למרות הרעת התנאים.

הדיינים אף ציטטו בהקשר זה את פסק השולחן ערוך (חו"מ רה, יב) לפיו: "באיזה אונס אמרו שהוא מבטל המקח, באונס דאתי ליה מאחריני; אבל באונס דאתי ליה מנפשיה, כגון מי שמוכר מפני שהוא דחוק למעות, לא. ואפילו באונס דאתי ליה מאחריני, דוקא שאנסוהו למכור, אבל לא אנסוהו למכור, אלא ליתן מעות, ומחמת שלא היו לו המעות הוצרך למכור, לא הוי אונסא, וזביניה זביני".

לסיכום קבעו הדיינים כי "לא ניתן לבטל את ההסכם השני בטענה שהוא נכרת תחת לחץ".

פסק הדין ניתן על ידי אב בית הדין הרב עדו רכניץ והדיינים הרב משה טוביאנה והרב עדיאל אסייג