פסק דין שניתן בבית הדין לממונות ארץ חמדה-גזית, בעקבות סכסוך שפרץ בין שותפים בעסק למכירת ארבעת המינים, כולל קביעות מעניינות בנוגע להלכות שותפות והלכות פירוק שותפות.
התובע והנתבע היו שותפים במשך כארבע שנים בעסק למכירת ארבעת המינים, אך בשנה האחרונה לשותפות התגלעו ביניהם חילוקי דעות, הן בנושאים כספיים והן בעניינים הנוגעים שאופן העבודה המשותף.
בשלב מסוים פנו השניים לרב מסוים על מנת שיברור ביניהם, ובהנחייתו הגיעו להסכמה לפיה התובע יקבל סכום כסף מסוים מהנתבע, ובכך תסתיים השותפות ביניהם.
לאור זאת ניגש הנתבע למשרדי מע"מ וסגר את תיק השותפות מתוך כוונה להמשיך ולפעול כעסק פרטי, כפי שפעל עוד לפני כינונה של השותפות.
אולם, לקראת עונת העבודה הבאה בעסק ניגש התובע אל הנתבע ודרש ממנו להמשיך בשותפות, ולחילופין דרש לגשת לקיים דין תורה ביניהם. בעקבות דרישה זו, הצדדים הגיעו לבית הדין והסמיכו אותו להכריע בשאלות הנוגעות לשותפות ולפירוקה.
תחילה קבע בית הדין כי שותפות שלא נקצב לה זמן מסוים ניתנת לפירוק בכל רגע וזאת על פי פסק השולחן ערוך, "נשתתפו סתם, ולא קבעו להם זמן, הרי אלו חולקין כל זמן שירצה אחד מהם, ויטול כל אחד חלקו מהסחורה. ואם לא היה באותה סחורה דין חלוקה, או שהיה בחלוקתה הפסד, הרי אלו מוכרים אותה וחולקים הדמים". במקרה זה לא היתה סחורה וכל שנותר לחלוקה הוא שווי הציוד של העסק המשותף.
בנוסף קבע בית הדין כי ההסכמה שהושגה אצל הרב אליו הלכו השניים היתה לפרק את השותפות, ולכן גם מהטעם הזה אין כל מקום לאכוף את המשך השותפות שלמעשה כבר פורקה.
לחלופין ביקש התובע שבית הדין יפסוק לו תשלום עבור חלקו במוניטין של העסק, וזאת משום שהשותפות הביאה להגדלה משמעותית של העסק שהיה קודם לכן רק של הנתבע.
בית הדין קבע שבאופן עקרוני ניתן לתבוע זכויות במוניטין, אך במקרה הזה לא הוצגה כל ראיה לשווי המוניטין של העסק ולכן אין כל דרך לקבוע מה היה חלקו של התובע במוניטין וממילא אין לקבל את התביעה.
"על מנת לזכות בתביעה זו על התובע היה להוכיח כמה היה שווה העסק לו היה עומד למכירה לפני שנכנס לשותפות, וכמה שווה העסק בעת בו התפרקה השותפות. התובע לא הרים את נטל הראיה. עובדה זו, אינה רק פגם ראייתי, אלא מבטאת גם היבט מהותי. לא כל פעילות עסקית יוצרת 'מוניטין', ולכן לא לכל עסק יש 'מוניטין', שיש להכיר בו כנכס", נקבע בפסק הדין.
בסיום פסק הדין נתן בית הדין הנחיות לחלוקת שווי רכוש השותפות שנותר בידי הנתבע ואפשר לתובע לדרוש מהנתבע לרכוש ממנו את הציוד שנותר ברשותו.
פסק הדין ניתן על ידי אב בית הדין הרב בניהו ברונר והדיינים הרב אורי סדן והרב אריאל ברקאי