ד"ר צבי מוזס
ד"ר צבי מוזסצילום: עצמי

"עלה בידי" של לפיד ובנט גורף סערה קשה בימין, תחושות אובדן שלטון וחרדה מפני הבאות.

אנו נמצאים בשיאו של משבר פוליטי, מהגרוע ביותר בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, ותחושות קשות של שפל ואין מוצא.

הניסיונות לקרוא לממשלה כזו ממשלת אחדות, ממשלת חירום לא מצליחים להנדס את התודעה כאילו מדובר במשהו חיובי. ממשלת שינוי היא סתם תיאור מצב ללא משמעות, מלבד כמובן סילוק ביבי. בעתיד הקרוב ניווכח אם מדובר בחיסול, או בהשעייה והשהייה זמנית. עדיין לא נאמרה המילה האחרונה.

אבל אולי מ"עז יצא מתוק" אם ינתן יהיה לתאר את המהלך כממשלת מעבר לטיפול במצב משברי, תקוע סבוך וללא מוצא. בטיפול פסיכולוגי גם פרטני וגם מערכתי, במצב קשה של תקיעות ומשבר ישנה שיטה הנקראת פרדוכסלית, שבה אתה הולך להיפך מההיגיון ומנסה לזעזע את המערכת ואת המוסכמות שלפני. כאילו לטרוף את הקלפים שחולקו ע"י הבוחר ולא מאפשרים לאף צד לנצח, לערבב בין ימין ושמאל, ליצור בלבול ובלגן מכוון, ולאחריו לתת למערכת להתארגן מחדש, ולסדר סידורים אחרים. נראה שגם אם לא מגדירים את הממשלה כממשלת מעבר, המציאות כנראה תהיה כזו. מבחינת בנט וסער הכיוון הוא שלב בדרך לממשלת ימין, ומבחינת לפיד ושותפיו כשלב פרידה מנתניהו. ממשלה כזו עשויה להיות "ממשלת טיפול" במצב. כרגע בלי זה בחירות חמישיות עלולות להמשיך ואף להחריף את המשבר.

הרציונל הנותן איזשהי תיקווה בהקמת הממשלה הזו שלמרות הנוכחות השמאלנית הבולטת בממשלה, עדיין זו לא חזרת השמאל לשלטון מלא מלא. הימין חושש בצדק מהפרוגרסיביות והליברליות הקיצונית והמופרכת של השמאל, והתבוסתנות המדינית והביטחונית. אבל המעטפת של סער ובנט ממגנת בכל זאת, מעין כיפת ברזל פוליטית, אם כי קצת מחוררת.

המהלך האחרון הוא בעצם ניסיון הירואי של בנט, לחלץ את ישראל מפלונטר פוליטי בלתי נסבל ובלתי אפשרי. דווקא בשעה שמי שחסם באמת את ממשלת הימין זה סומטריץ בווטו על מנסור עבאס, וגדעון סער שהתגלה כאגוז הקשה ביותר לפיצוח. בעצם על גבו והתעקשותו התנפץ כל מהלך למיצוי הרוב הימני של 65 מנדטים. מצער לראות שדווקא בנט שהוא הטיפוס הרך יותר, החברותי והמרצה סופג את עיקר האש, כמו מטכ"ליסט שנשכב על הגדר, בשעה שסער העקשן, הרובוטי והכמעט אוטיסטי מסתתר היטב בפינה, נהנה מהבלגן וממיכסת התיקים המנופחת שזכה לה ברכב הממשלה הנוכחי, וקורץ.

לא ברור למי ועל חשבון מי. בנט מזמן כבר הפך ל"ילד הכפות" של נתניהו, אשר בצורה אכזרית מעך אותו פוליטית הלוך ושוב, ועכשיו "מתבכיין" שבנט רימה עקף ועקץ אותו ללא עכבות ערכיות. מי שהאזין בשעתו לנאום של בנט ולאחריו נתניהו, בלי לדעת ולזכור את הרקע, יכול היה לטעות ולא להבחין בין בין התוקפן לקורבן.

תפקידה של ממשלת המעבר לייצב את המצב הכלכלי והחברתי בישראל, לצאת מהמשבר לאחר הקורונה ומלחמת "שומר החומות", ולשמר ככל הניתן את המצב הביטחוני. חשוב מאוד לטפל במשילות ובתופעות המדאיגות של "המרד הערבי" של ערביי ישראל, בריבונות ובמשילות, ובמערכת המשפט בהנהגת שר המשפטים גדעון סער.

עליה למשוך זמן ככל הנדרש, ובהתאם למצב ולהתפתחויות להתפרק מרצון ובשליטה ולצאת לבחירות החמישיות רצוי בשלב שהקלפים כבר יתערבבו, החל ממרכז הליכוד ונתניהו, ובמערכת הפוליטית כולה, ואפשר יהיה ללכת לבחירות חמישיות עם יכולת הכרעה. למעשה נתניהו יש לו עדיין היכולת לרבב את הקלפים ולשחק בהם אחרת, אבל לא בשיטות ובקסמים שהשתמש בהם בעבר וכנראה מיצו את עצמם.

ניתן לקוות שממשלת מעבר כזו עשויה לסייע בטיהור האווירה בין ימין ושמאל, לתת לשמאל, קרי מרץ והעבודה, לנשום אוויר פסגות זמני של שרים וקבינט, ולקוות שממרומי התפקיד הם יאזנו את העמדות הקיצוניות שהצטברו במהלך השנים הארוכות של אופוזיציה. "מה שרואים מכאן לא רואים משם" אינו רק נחלת אנשי ימין שבהגיעם לשלטון מתמרכזים אלא סביר להניח שגם אנשי שמאל יתחילו להתמרכז ויכנס משב אוויר פוליטי וחברתי אחר שירענן את המצב.

בשביל הימין וההתיישבות זו בוודאי לא ממשלת החלומות אבל גם לא ממשלת בלהות, והנוכחות של בנט וסער בממשלה מאפשרת למזער את הנזקים. העמדות של הימין עדיין זוכות לרוב, שעדיין סוער ובועט, אבל יירגע, ויתארגן מחדש.