מידי שנה כשאנו נפגשים במעשה נתינת הסימנים של רחל ללאה, אני מנסה לתאר לעצמי את הסיטואציה המורכבת. רחל עומדת לפני הגשמת חלומה ומימוש ייעודה לבניית הבית ממנו יצמח עם ישראל, ואז היא מגלה את תוכניתו של אביה להחליפה באחותה.
באותו רגע היא מוותרת על שאיפת חייה ונותנת לאחותה את הסימנים. למה? לא עליה מוטל לבנות את עם ישראל? כנראה שרחל מבינה שעם ישראל בשל אופיו המיוחד לא יכול להיבנות באופן בו תיפגע אחותה בפומבי לעיני כל, כעין שפיכת דמים. מה יהיה על עם ישראל? מה יהיה על רחל? יש סדר בעולם. לא אלמן ישראל. עם ישראל ילך וייבנה וכן רחל תימצא את מקומה בהמשך.
הרב קוק זצ"ל באיגרת (תרעז') לברון רוטשילד ז"ל כותב "פגיעה אחת בקדושת מקום בית חיינו עולה לנו מיליונים של יישובים מעשיים...". הרב מלמד אותנו עיקרון מנחה בתהליך התחייה בארץ; יש חשיבות רבה לכל ההשתדלות וההשקעה המעשית, אך אין שום מעשה חשוב ומועיל ככל שיהיה שיצדיק פגיעה בתחום הקודש והרוח. הפגיעה ברוח ובקודש תפגע בעם ישראל לאין ערוך יותר מכל הימנעות מעשית. עיקרון זה שעל פניו סותר את המבט הרציונאלי, נובע מהחוקיות הייחודית של עם ישראל.
המהלך של בני הציונות הדתית ממפלגת "ימינה" נובע לשיטתם מהבנה שמבחינה מעשית זהו צורך השעה. רבים חולקים על נכונות המהלך מצד הפגיעה בזהות היהודית, בעולם התורה וכו' אך חברי המפלגה נשארים איתנים בדעתם ועומדים על כך שזהו הדבר הנכון כרגע לעם ישראל.
בסיעת המתנגדים למהלך ניצבים רובם ככולם של גדולי התורה והמנהיגים הרוחניים בעם ישראל ובכלל זה גם בציונות הדתית. עצם ההתערבות של אותם תלמידי חכמים בנושא מלמדת שהשאלה הנידונת היא לא שאלה מעשית, אלא שאלה בעלת היבטים רוחניים תורניים. בשאלה ביחס לסוג החימוש האווירי שיש להשתמש כשרוצים להפיל בניין בשכונת "רימאל" בעזה או בשאלה ביחס ליעילותו של החיסון של חברת "פייזר" הם לא היו מתערבים.
התעלמותם של בני הציונות הדתית חברי המפלגה מדעתם של רובם המוחלט של רבני הציונות הדתית - וממילא מדעתם של תלמידיהם ותלמידי תלמידיהם שמלמדים ומחנכים בכל המוסדות התורניים והחינוכיים בארץ - היא פגיעה בעמוד השידרה שלנו. היא מהווה חילול ה', היא פוגעת ברוח של עם ישראל, היא פוגעת בנוער שעומד ומביט, היא מנתקת בין ה"ציונות" לבין ה"דתית", וכאמור לעיל, אין שום מהלך מעשי שיכול להצדיק פגיעה שכזו. גם לא לפי שיטתם!
המושגים "החלטה מנהיגותית" ו"לקיחת אחריות" בהם עושים שימוש אנשי המפלגה, הם מושאלים מעולם הצבא והמעשה ולא רלוונטיים לסוגיה שלנו. אפשר להבין איך הם השתרבבו לכאן בטעות; חינכו אותנו ללקיחת אחריות, ליוזמה ולהנהגה וממילא גם עכשיו חברי המפלגה חושבים ומרגישים מעומק ליבם שכל הצלחת עם ישראל תלויה בהם. טעות גדולה בידם.
לפעמים המדרש עליו גדלנו "מי שפעל עם א-ל יבוא וייטול שכרו" נתפס בצורה מוטעית ללא הצורך ב"עם א-ל". יש לזכור כי לא עליך המלאכה לגמור ולפעמים מקבלים שכר על הפרישה. השמיעה לצעירים במקום לזקנים הביאה עלינו בעבר את פילוג המלכות.
ערן טננבאום, ר"מ בישיבה הגבוהה בצפת ורס"ן במיל'