לעיתים נדמה שהקב"ה מושך בחוטים באופן משעשע וסמלי כל כך. בדיוק בשבוע של חילופי שלטון מגיעה פרשת קרח ומלמדת דבר או שניים על גבולות השיח.

אצל קרח ועדתו הבחירה במשה ואהרן הייתה אלוקית ואין שום הצדקה להתנגדות ואצל קרח ועדתו המניע המרכזי היה קנאה ולא טענות אמיתיות, ואילו כיום אצל כל אחד ניתן למצוא נקודות של אמת. בכל אופן ניתן למצוא כמה דברים שניתן ללמוד גם עבורנו ובמיוחד היום.

המשנה במסכת אבות (פרק ה' משנה י"ז)

כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו:

ידועה השאלה מדוע המשנה מתארת את המחלוקת כ"קרח וכל עדתו"? הרי המחלוקת היתה בין קרח ועדתו לבין משה ואהרן!

הנעם אלימלך מתרץ את השאלה וכותב בספרו ליקוטי שושנה:

כי כן הוא הדרך של הצדיקים גמורים ואמיתים שנפשם קשורה זה בזה באהבה רבה וחביבות ואוהב את חבירו יותר מגופו ולא יקנא איש באחיו בראותו גדולות חבירו ישמח נפשו ויגל בלבבו ויצפה עוד לגדולתו שיתגדל ויתנשא יותר ויותר, אבל אם אנו רואים בני אדם בעלי מחלוקת שאין להם התחברות רק להמחלוקת יבערו כולם כאחד, אבל בשאר התחברות לבביהם פרודות וחלוקות ולא יוכל אחד לראות בגדולת חבירו ... וזהו שאמר התנא ואיזה מחלוקת שאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח ועדתו, רצה לומר שהם היו ר"ן איש והתאוו כל אחד כהונה גדולה ונמצא גם ביניהם היה לבם פרודות וחלוקות.

המאור ושמש על הפרשה מוסיף, שהמשנה מזכירה דווקא את הלל ושמאי ולא את תלמידיהם, כי גם אצל תלמידיהם היתה מחלוקת שלא לגמרי לשם שמיים. היתה בדבריהם בוודאי נקודת אמת תמיד, אבל גם פניות ואינטרסים שהניעו את המחלוקת בצורה שאינה נקיה לחלוטין מנגיעות אישיות.

כל מחלוקת חייבת להיות מבוססת על השקפת עולם. קשה למצוא השקפת עולם שאין בה נקודת אמת וטוב שהעולם נצרך לה, כפי שמלמד אותנו הראי"ה קוק זצ"ל באיספור מקומות בכתביו. השאלה הגדולה היא בשם איך בדיוק אתה נלחם על האמת שלך?

יש סכנה גדולה במלחמה שמקודשת עבור המלחמה בעצמה. מלחמה שמנציחה את הפירוד והמחלוקת. מלחמה כזאת מגיעה בדר"כ מתוך מניעים אישיים, מתוך אכזבה אישית או משקעים שלא מאפשרים לראות ולו במעט את ההיגיון של הצד שכנגד.

במלחמות פסולות מהסוג הזה, האמת נעדרת ואין פלא שהשיח מידרדר לתהומות ולפסים אישיים. כאחד שמתבונן מהצד, בתקופה האחרונה יצא לי לא פעם למצוא את עצמי אומר מילים שהתחרטתי עליהן. כשאני מתבונן כיצד זה קרה אני יודע לומר שמילים יצאו בלהט וויכוח שנגרר לדאגה ל"קיום העמדה שלי" ולא לערך שבשמו אני מתווכח, הרי את אותו הדבר הייתי יכול לומר בשפה ברורה וחדה אבל לא פוגענית.

אולי הדבר החשוב ביותר בהקשר הזה הוא, שאם אני באמת מאמין בצדקת הדרך, יש עוד דרכים לחזק אותה מלבד ווכוחים ודיבורים. למשל, אם היינו משקיעים 10% מזמן הדיבורים על הסוגייה כדי להתפלל עליה, זה בוודאי היה מועיל יותר.

כל אחד מי שטובת עם ישראל עומדת לנגד עיניו, ולא משנה באיזה צד הוא נוקט, מבין שטובת העם היא בין השאר היכולת לדבר בצורה שמקרבת בינינו. הדבר מורכב מאוד בימים של משבר, אבל הם בוודאי הרי גורל לטווח הארוך.

שנזכה לימים בהם האמת והשלום מתחברים ולא סותרים אחד את השני אפילו במעט.

 

מילים:

א

ועוד אחד מספר על ההוא וההוא
שמי הם בכלל, ומה התנשאו
וההם ששמעו את ההוא על ההם,
לשונם מצקצקת שלא יתכן

מי שמם להנהיג, מי שמם לכהן,
מי שמם לכפר, מי שמם לתקן
וחרב לשון דוקרת עמוק,
ובשקט בשקט, בכלל בלי לצעוק

המנהיג הוא מושחת, הכהן מקורב
הם לא ראויים, חבורת ערב-רב

פזמון

זו בכלל לא קנאה, זו מלחמת שוויון
מדברים - מדברים - מדברים
מסביב לשעון
ואיש אל אחיו שוב סכין מחדד
בכל פה מחולות מחולות השטן מרקד

עוד לשון שננעצת היישר אל גבם
הם גנבו את הכתר, מכרו את העם
תראו, הם רק שניים, אנחנו המון
ואחרי שיודחו כאן יהיה שיגעון

 

כי כל העדה (כן) כולנו קדושים
אף אחד לא סתם כבשׂ, אומה של רועים
אם דמינו כחול, מי צריך ציציות
ארונות של ספרים יעקרו מזוזות

וכולם פה אחד - הפיות נפתחים
יפרשו או נכריז על מלחמת אחים

פזמון

ג

ואם כך האופנה, לפתוח פה כשאפשר
לא רק בני האדם מחפשים מה לומר
גם לארץ דוממת דחוף להגיד
זה בוער בה מזמן, כמו אש התמיד

היא פותחת פיה, לתוכה הם נופלים
עוד רגע נשאר עוד משפט להשלים
למהר למהר, להגיד את הכל
שם קשה לדבר, כשהפה מלא חול

פזמון

**********

קרדיטים

מילים: הרב ליאור אנגלמן

לחן: צחי קליין

עיבוד והפקה מוזיקאלית: יגאל שטטנר

קלידים בס ותכנותים: יגאל שטטנר

קליפ מילים: MATISHRIKI

תמונות לקליפ: ISTOCK

ניהול קריירה ורפרטואר: טלי כץ

שיווק דיגיטלי: עידו שטיינר - עידוס דיגיטל https://idos-digital.co.il