הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמד צילום: הר ברכה

בשנה האחרונה זכיתי להכין לדפוס לקט שיעורים בענייני אמונה, אהבת ה' ויראתו, שנאמרו מפי אבי מורי הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א בישיבת בית אל.

את מלאכת ליקוט הדברים ועריכתם עשו הרב משה מאיר אבינר והרב אלישיב קפקה, וחלקי היה בעריכתם הסופית ובליטושם. הרעיונות מבית מדרשו של מרן הרב קוק, עם יסודות מתורת המוסר והחסידות, מלאים אהבת ה' ויראתו והסתכלות אמונית מיוחדת לדורנו. לפני כשבועיים הספר יצא לאור. אגיש לפניכם מעט מהדברים.

הכול לטובה

במסגרת השער הראשון על אמונה, מבואר עניינו של יוסף הצדיק שבכל הקשיים והניסיונות שעבר תמיד ראה את הצד הטוב. גם בבית הסוהר, כשלא ידע אם יצא לחופשי, היה שמח בחלקו, במעט האוכל שקיבל ובמעט הבגדים שקיבל. הוא עמד בניסיון.

"ואז פרעה חלם חלום, יוסף פתר אותו וכך הגיע לתפקיד שהיה מיועד לו. לפעמים אנשים חושבים: אם הייתי במקום ההוא - יכולתי לעשות דברים טובים וגדולים, אם היה לי תפקיד מסוים – הייתי יכול להוציא את הכוחות שלי מן הכוח אל הפועל, עכשיו אין לי לא מקום ולא תפקיד ואני לא יכול להתבטא. אלא שכל אחד במקומו וברמתו צריך למלא את התפקיד הרוחני והמעשי שלו בצורה הטובה ביותר. אחר כך, בעזרת ה', הוא יעלה למקום גבוה יותר. למעלה רושמים את קורות חייו ומשם מנהלים וקובעים מי יעלה למדרגה הבאה. הכול רשום" (עמ' 34).

המחלוקות מחזקות את האמונה במסורת

יש מי שחושבים בטעות שהמחלוקות הן סימן לפירוד וחולשת המסורת, אולם במבט עמוק "כל המחלוקות בתורה הן מתוך בסיס רחב המוסכם על כל החכמים; הכול מסכימים בשורשים הכלליים, הכול מסכימים לתורה שבכתב... כולם מקבלים את המסורת של תורה שבעל־פה. כל הדיונים הם בפרטים, בגבולות של כל הלכה, לא בעצם חיובה. ריבוי הדעות והשיטות ועמידתן העיקשת של כל אחת מהן להמשיך בדרכה, הנאמנות של כל עדה וכל קהילה למורשתה, לא מחלישים את האמון במסורת אלא מחזקים את האמון במשותף, בעיקר, בכללים אשר עליהם מסכימות כל השיטות וכל העדות. מכיוון שהיסודות משותפים לכולם, אפשר לומר על כל השיטות: 'אלו ואלו דברי אלוהים חיים' (עירובין יג, ב), ו'מיניה ומיניה יתקלס עילאה' (סוטה מ, א) – מכולם ביחד עולה קילוסו של הקב"ה" (עמ' 50).

דגם לחיים אידיאליים

"אנו מחויבים ליצור את הרוח החדשה... עד שתתגבש דוגמה חיה של ציבור שחי חיים עליונים וטובים, שכולם יגידו: כזה ראה וקדש... צריך ליצור ציבור שדבוק מאוד בעבודת ה', והיא מרוממת אותו. שמח מאוד בתורתו, והתורה אינה לעול עליו, אלא היא לו לעונג ואושר, ובלימודה הוא שוקד שקידה עצומה. ציבור שתפילותיו בדבקות, והנהגתו בין אדם לחברו נפלאה... הוא מה שאמרו חז"ל במסכת יומא (פו, א): 'ואהבת את ה' אלוהיך - שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו - אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה, פלוני שלמדו תורה - ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, עליו הכתוב אומר: ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר'. אדם שיושב ולומד תורה ומתנהג בנחת עם הבריות, יוצר סביבה טובה סביבו ונעים להיות בחברתו – זהו קידוש השם. מה שמתבקש כעת הוא ליצור סוג כזה של ציבור. יחידים תמיד היו כאלה, אך אנו זקוקים לחברה שחיה חיים אידאלים רוחניים" (עמ' 119-117).

אש התמיד

בענייני אהבת ה' בדורנו: "הדור שבו אנו חיים מצוי בהתחדשות מתמדת, שבאה לידי ביטוי גם בפיתוחים טכנולוגיים, רפואיים ועוד... לבד מעצם ההתפתחות שמביאה לתיקון העולם, יש ללמוד מזה שאהבת ה' צריכה להיות בהתפתחות תמידית. כל הזמן צריך להתקדם באהבת ה', לאהוב את התורה והמצוות יותר. כפי שלמדנו מהפסוק: 'אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה' (ויקרא א, ו). האש הזאת מסמלת את אש הדבקות בעבודת ה' שצריכה להיות אש פנימית שבוערת כל הזמן בליבו של האדם. יש איסור מיוחד שלא לכבות את האש מעל גבי המזבח. אש היא משהו דולק ובוער, וכך נפשו של האדם צריכה להיות בוערת בעבודת ה', בוערת בתשוקה לעשות את רצון ריבונו של עולם ולהיות דבוקה בקב"ה" (עמ' 168).

מידת יצחק והמלחמות שלנו

"המדרגה המיוחדת המבטאת את מעלתו היא עקדת יצחק על גבי המזבח. יצחק מוסר את נפשו על קידוש השם, על רצונו של הקב"ה. לכאורה צורת עבודה כזאת בה האדם לא פועל ויוזם היא משנית בחשיבותה ואינה ראויה לאחד האבות. אולם השאלה כלפי מי האדם מתבטל... המבטל את עצמו כלפי ריבונו של עולם, נעשה כלי לקבלת אור ה', שאכן ממלא אותו.

"גם על עם ישראל אפשר לומר כך. לפעמים המצב הוא פעילות, עשייה והתקדמות של עם ישראל. אך יש גם מצבים של נפעלות, בהם אנחנו נאלצים לעשות דברים שלא ביוזמתנו. למשל, המלחמה הארוכה שאנו נמצאים בה כנגד האויבים לא באה מתוך יוזמה שלנו, אלא מתוך הכרח. הם כופים עלינו את המלחמה. אנו היינו רוצים שלא ילחמו בנו וממילא לא נילחם בהם. מצב של נפעלות הוא מצב יותר אלוהי, כשהאדם נאלץ לעשות משהו זאת אומרת שריבונו של עולם הכתיב כאן מהלך, והמהלך הזה הוא מהלך אלוהי" (עמ' 194).

השפעתו של הרצי"ה מתוך יראתו

"מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל העמיד תלמידים הרבה, אך לא בזכות צבירת שעות הופעה רבות בטלוויזיה או ברדיו. מאמריו בעיתונות היו מעטים ולא קלים לקריאה, ובכל זאת הוא העמיד תלמידים הרבה, מקריית שמונה ורמת הגולן בצפון עד חבל עזה ואילת בדרום. גם אניית השידורים של ערוץ שבע נקראה 'הצבי' על שמו. סוד ההצלחה החינוכית של רבנו היה שהוא הנהיג את חייו לא לפי הכללים המקובלים אצל אנשים, אלא לפי כללי התורה ודברי חכמינו ז"ל. חכמינו לימדו ש'כל מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים' (ברכות ו, ב) ודברים אלו היו אור לנתיבתו. ברבנו הייתה מידה רבה של יראת שמיים, ולכן דבריו נשמעו. רבנו העמיק לבאר את דברי חכמינו, ולימד שמי שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים בראש ובראשונה לעצמו... משמעת עצמית, המפעילה את כלי המעשה שבו, ומכוונת אותם לקיים את רצונו הפנימי ולהישמע ליראת השמיים שבו. ובאותה מידה שהאדם נשמע לעצמו, מתפשטת השמיעה ומידת המשמעת ממנו אל זולתו, ומביאה אחרים לשמוע לו" (עמ' 202-201).

התמודדות עם רוחות חדשות

"מתוך הבנת המבט האמוני הרואה את יד ה' המנהיגה את עולמו אל הטוב השלם, ניגש להתבונן במספר התמודדויות רוחניות וגשמיות שאנחנו פוגשים, ונלמד כיצד להתמודד ולהיאבק עימם – איך להפוך אותם לטוב. חשוב לדעת שבתוך הרוחות החדשות ישנם רעיונות עתידיים שכאשר הם מתחילים להופיע במציאות, הם מופיעים בצורה בוסרית, כשאור וחושך מעורבים יחד... בצורתו החיצונית הוא נראה דחוי ומקולקל, ויש הרגשה שאין בו שום תוכן. אבל כך נבנים רעיונות. כשהרעיון העליון יורד למציאות בפועל, הוא מתחיל להתגלות בצורה מסובכת ומורכבת. כך גם התחילה ההתעוררות הלאומית בישראל...

בכל פגישה עם דעות ושאיפות אחרות, עלינו לדעת שמגמתן הפנימית של כל השאיפות האלו היא לגלות את הגרעין הפנימי של האמונה והתורה... בשביל זה אנחנו צריכים להיות אנשים גדולים... לראות איך את הכול יד ה' מובילה, ולהראות לעולם כולו שאכן השאיפות הללו הן טובות. אנחנו צריכים 'לעקוף את השמאל מהשמאל', מהצדדים האידיאליסטיים שלהם. השאיפות שלנו גדולות יותר. כשאנו מתנגדים להם, הם לא מבינים מדוע אנו מצמצמים ומגבילים את כל הרעיונות היפים והחדשים שלהם. אכן אנו לא צריכים להתנגד לרעיונות היפים שלהם, אלא להאיר אותם באורה של תורה, של קדושה.

איננו מתנגדים להתפתחות המדע, אבל לפעמים דתיים נראים כמתנגדים משום החשש שמא המדע יפגע בדרכה של תורה... התיקון הוא לקחת את ההתפתחות המדעית ולכוונה אל הקודש" (עמ' 304).

פמיניזם

"רוח עכשווית שנושבת בחוזקה ומשפיעה רבות היא רוח הפמיניזם, שמבטאת שאיפה לשוויון זכויות לנשים ולהעצמה שלהן. האם מרן הרב היה יוצא למלחמה נגד כל המגמה הזו? לא ולא! הוא היה אומר שיש ברוח הזו הרבה מן הצדק... הרבה צדדים חיוביים... כל אדם צריך לגלות את כישרונותיו, כל איש וכל אישה, כל אחד והייחודיות שלו. לאנשים הכוחות האופייניים להם ולנשים הכוחות האופייניים להן, וככל שכל מין ישתלם יותר ויגלה את כישרונותיו יותר, כך העולם יהיה שלם יותר והופעת שמו יתברך תתגדל. הרב היה אומר שיש לברך על המגמה הזו, אך יש לנקות אותה מכל סטייה של פגיעה בצניעות ובטהרה. הרב היה אומר שהפמיניזם האמיתי לא בא לטשטש את השוני בין אנשים לנשים... אלא אדרבא להעמיק את הייחודיות, להגדיל את המיוחד והשונה, וכך העולם ישתלם ויתגדל" (עמ' 313).

כל החלק האחרון עוסק באתגרי הדור ובתנועות ערכיות כמו רוח השלום, דמוקרטיה, הטענות נגד המשפחה ודתל"שים. מתוך מבט אמוני, וברוח מרן הרב קוק, יש להביט אל הצד הטוב שבהם, כדי להרחיב ולהגדיל, להעמיק ולהגביה את תפיסת עולמנו, לקראת גאולה.

לשאלות הלכתיות: ask@yhb.org.il

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו