בנט רוצה ח"כים שהם חיילים נאמנים וצייתנים שמחויבים רק למנהיג. שקד וסילמן
בנט רוצה ח"כים שהם חיילים נאמנים וצייתנים שמחויבים רק למנהיג. שקד וסילמןצילום: שריה דיאמנט, פלאש 90

1

מכל הח"כים של ימינה שהצטרפו לתרגיל המכוער והאופורטוניסטי של מנהיגם נפתלי בנט, את איילת שקד אני מבין הכי פחות.

את נפתלי בנט עוד אפשר להבין. לא להצדיק חלילה, אבל להבין את המניעים האופורטוניסטיים שלו. הוא לא עושה את זה מתוך אחריות לאומית, כפי שהוא מספר והיה רוצה שנאמין. הוא לא הלך עם לפיד, העבודה, מרצ ועבאס רק כדי למנוע בחירות חמישיות לאחר שנואש ממאמציו לסייע להקמת ממשלת ימין. הוא חתר לתוצאה הזאת מלכתחילה. עשה קולות של מי שמעוניין בממשלת ימין, ובמחשכים רקם ממשלה עם השמאל. מדוע? כי כס ראש הממשלה הנכסף, שלפתע נמצא בהישג ידו, מסנוור אותו. הוא עומד לחולל המצאה גאונית, סטארט-אפ פוליטי חדשני וחסר תקדים, של ראש מפלגה קטנה בת ששה מנדטים שמתמנה למנהיג המדינה. נתניהו סירב לתת לבנט את תיק הביטחון כשהיו לו שמונה מנדטים. נתניהו מנע מבנט את תיק הבריאות, ובכך הותיר אותו מחוץ לממשלה, כשהיו לו ששה מנדטים. אז עכשיו בנט ייכנס אל משרד ראש הממשלה עם ששה מנדטים בלבד, ויעיף משם את נתניהו עם שלושים המנדטים שלו. זה אמנם לא דמוקרטי ולא מוסרי, כמו שבנט עצמו אמר לפני הבחירות, אבל איזו נקמה מתוקה.

אבל שקד? מה לה ולתרגיל המלוכלך הזה, קנוניה מכוערת של מנהיג מפלגה קטנה מהימין שהשמאל מעניק לו כאתנן את ראשות הממשלה, בתמורה לראשו הפוליטי של מנהיג מחנה הימין? בנט מרוויח את כס ראש הממשלה. אבל מה היא מרוויחה, כשהיא מצטרפת אליו לתרגיל שיכתים גם אותה בכתם שלא יימחה?

הרי אם היא רק תחליט להצביע נגד ממשלת לפיד-עבאס בראשות בנט, שקד יכולה בהנפת אצבע אחת להפוך למלכה ולמושיעה של מפלגות גוש הימין ושל רוב הציבור היהודי בארץ. עמיתנו זאב קם פרסם ביום רביעי בבוקר ברשת ב' שבליכוד הציעו לה את תיק החוץ, את המקום השני ברשימה לעצמה, ועוד שלושה מקומות לאנשיה. אבל שקד לא זקוקה לטובות האלה. היא לא צריכה להתלכלך בעסקאות שמדיפות ריח רע של שוחד פוליטי. כל שעליה לדרוש הוא שנתניהו לא ימנע ממנה להתמודד בפריימריז של הליכוד. את כל השאר יעשו כבר מתפקדי המפלגה. לאחר שהיא תציל את שלטון הליכוד והימין, הם יציפו אותה באהבה ויבחרו בה למקום גבוה בצמרת הרשימה, בלי צורך בטובות ובשריונים. אז מה גורם לה ללכת אחרי בנט להרפתקה פוליטית מסוכנת, כשבמקרה הטוב היא תקבל תיק בינוני ותשרוד איכשהו, ובמקרה הפחות טוב והיותר צפוי תמצא את עצמה שוב במפלגה מתרסקת, מחוץ למערכת הפוליטית?

2

בסיבוב הבחירות הראשון, שקד נגררה אחרי בנט בלב כבד. הצטרפה אליו להקמת הימין החדש, לנטישה שהותירה את מפלגת הבית היהודי מבולבלת וחסרת הנהגה רגע לפני הבחירות.

אחרי שהציונות הדתית נפלה לרגליהם, נשאה אותם על כפיים והעניקה לבנט ושותפתו שליטה חזקה במפלגה באמצעות חוקה דרקונית, בנט החליט שלא די לו בכך. הוא רצה מפלגה שהוא ישלוט בה שליטה מוחלטת, ללא מצרים. לא מפלגה דמוקרטית, עם מתפקדים ומוסדות שצריך לקבל את אישורם. לא מפלגה שמחויבת לבוחריה, שחייבת לתת משקל משמעותי לעמדת הציבור ולעמדת רבניו. בנט רצה מפלגה שכולה שלו. מפלגה שהח"כים שלה חייבים את מקומם בכנסת למנהיג שמינה אותם, ולא למצביעי פריימריז או לחברי מרכז שבחירתם לרשימה לכנסת תלויה בהם. הוא רצה רשימה של חיילים שלו, כאלה שהוא יוכל לתמרן איתם פוליטית כרצונו. כאלה שיילכו אחריו כעיוורים גם אם יבחר בדרך עקומה ועקלקלה. מבחינתו של בנט, ח"כ כמו עמיחי שיקלי הוא תקלה. הוא לא רוצה אותם בעלי עמוד שידרה אידיאולוגי ושיקול דעת עצמאי. בנט רוצה את הח"כים שלו פיונים קטנים וצייתנים, או לכל היותר אופורטוניסטים שאפשר לקנות אותם בתפקידים.

3

למסקנה הנחרצת הזאת בנט הגיע באופן סופי לאחר כישלון האולטימטום הראשון שהציב לנתניהו כדי לקבל את תיק הביטחון. הלחצים מכיוונים שונים בציונות הדתית גרמו לבנט ושקד לחזור בהם מהאיום לפרוש מהקואליציה ולהפיל אותה. בנט, משווק מיומן, תמיד היה טוב בלהוציא את עצמו טוב. בנאום שבו הסביר לציבור את החלטתו להתקפל, הוא נתלה בדברים שאמר לו חתן פרס נובל פרופ' ישראל אומן. אבל בשיחות סגורות ובתדרוכים לכתבים הוא הטיל את האשמה על הרב חיים דרוקמן, שבעצמו הושפע, כך נטען, מראש המל"ל שנשלח אליו על ידי נתניהו. הרב דרוקמן הוא לא אדם שכופה. הוא השתכנע, ובנט השתכנע ממנו. לאחר שהתחרט על החלטתו לחזור בו, במקום להאשים את עצמו, בנט החליט לתלות את האשם בתלות שלון ברבנים ובציבור. המסקנה של בנט הייתה שהוא זקוק למפלגה שלא מחויבת לציבור, מפלגה שאין לה רבנים, מפלגה ללא מוסדות וללא מתפקדים. מפלגה ששייכת למנהיג שלה, אשר יכול לעשות בה כרצונו.

כמו מפלגתו של יאיר לפיד, שחוקתה הבטיחה את מעמדו כיו"ר המפלגה ללא התמודדות עד לכנסת ה-20, ואחר כך עד לכנסת ה-21 וה-22, וכיום מובטח מעמדו עד לכנסת ה-25. כן, האיש שרוממות הדמוקרטיה בגרונו, האיש שהרכיב את ממשלת הטלאים הזאת ועתיד לעמוד בראשה בעוד שנתיים, מנהל את מפלגתו כדיקטטור. קובע את חוקי המשחק באופן שניצחונו מוכתב מראש. וכאשר ח"כ עופר שלח, שהיה לצדו מתחילת דרכו הפוליטית, דרש לקיים פריימריז על הנהגת הממשלה, הוא מצא את עצמו נדחק אל מחוץ למפלגה. עכשיו לפיד מבקש לקבוע גם את מתכונת הבחירות לכנסת ולממשלה באופן שיבטיח מראש את נצחונו. הוא יודע שיתקשה מאוד לנצח את נתניהו בעל הכישורים והניסיון, אז הוא יעביר חוק פרסונאלי שיאסור על נתניהו להתמודד.

לפיד לא לבד. גם גדעון סער, בני גנץ, וכמובן אביגדור ליברמן, עומדים בראש מפלגה שהם ולא אחר הכתירו את עצמם למנהיגיה. אבל הם כמובן דמוקרטים גדולים, ואילו נתניהו שנבחר פעם אחר פעם בפריימריז של עשרות אלפי מתפקדים – הוא הדיקטטור.

4

עידית סילמן נראית כמי שנקלעה אל הפוליטיקה בטעות. אישה טובה עם רצון טוב ויכולת עשייה, אבל לא ממש מנהיגת ציבור. היא מעולם לא התמודדה על מקומה בכנסת, אלא הגיעה לשם במקרה. כאשר הרב רפי פרץ הוצנח לראשות הבית היהודי, אנשי הבית היהודי סברו שברשימה שלהם חסרה אישה במקום ריאלי, וכן שחסרה להם נציגות לציבור הדתי-ליברלי. לכן הוחלט להזיז את מוטי יוגב למקום השלישי ברשימה, ובמקום השני לשבץ אישה שהיא גם ליברלית, וכך למלא על ידי אדם אחד את שתי הפונקציות החסרות. סילמן לא היתה המועמדת הראשונה לתפקיד הזה. היא היתה פעילת שטח, לא מוכרת לציבור, לא בדיוק מי שתביא קולות למפלגה שנאבקת על אחוז החסימה. אך לאחר שהעיתונאית יפעת ארליך, ששובצה לפניה על תקן האישה הליברלית, עזבה את הרשימה בטריקת דלת, סילמן היתה שם כדי למלא את החלל, ומאז היא שם. סילמן יודעת שאין לה כוח פוליטי או ציבורי משל עצמה, והיא תלויה לחלוטין ברצונם הטוב של מנהיגי המפלגה. לכן בנט בטוח שהיא תהיה חייבת להישאר נאמנה לו.

גם ניר אורבך חייב את מקומו לבוס. הוא הפסיד לחגית משה בהתמודדות על ראשות הבית היהודי ורגע לאחר מכן, במקום לנהוג בהגינות ולעמוד לצדה של המנצחת, הוא רץ להשתריין במקום בטוח אצל המפלגה המתחרה. קודם לכן היה אורבך שותף מלא לתרגילים הפוליטיים העקומים של ראש מפלגתו. הוא תמך בחתימת ההסכם של הרב פרץ עם איתמר בן-גביר שנועד להבטיח את מקומו של הרב פרץ בראש הרשימה גם לאחר שאיבד את תמיכת הציבור. אחר כך הוא גיבה גם את הפרת ההסכם על ידי הרב פרץ, וגם את החלטתו לקבל תיק ולהצטרף לממשלת נתניהו לאחר ששאר חברי הרשימה נזרקו לאופוזיציה.

ההתנהלות האופורטוניסטית הזאת חלחלה עמוק אל הציונות הדתית בהשראתו של מי שעמד בראשה כל עוד זה היה לו משתלם. ניר אורבך למד ממנהיגו נפתלי בנט והמשיך את מורשתו. בהיעדר תמיכה מרבני הציונות הדתית, הוא נפגש השבוע עם כמה רבניות בעלות פתיחות ומתינות שהפכו כנראה עכשיו למורות דרכו.

שקד, אורב, סילמן – האם מישהו מהם יתעשת ויחזור לדרך הישר, אל המצפון, האידיאולוגיה וההבטחות לבוחרים? מי רוצה לקנות עולמו בשעה אחת?

לתגובות: [email protected]