רוברט זינגר
רוברט זינגר צילום: שחר עזרן

המלחמה בעזה – הרביעית בשלוש עשרה השנים האחרונות – שבמהלכה לפחות מחצית מתושבי ישראל, מהדרום דרך תל-אביב ועד השרון מצאו עצמם תחת מתקפת אלפי רקטות של חמאס, חידדה את ההבנה שישראל ניצבת תמיד בפני מערכה רבת פנים, שיש לטפל בה בדחיפות.

זירה אחת ידועה ומוכרת היא זו של שדה המערכה בגבול ובעורף, שהפכו לאחד, שבה חיילי צה"ל, שוטרים ואזרחים, מקיזים בה את דמם בהגנה על המדינה. הזירה השנייה רחוקה יותר, אך רחוק מהעין לא צריך להיות רחוק מהלב. בזמן שלישראלים יש את צה"ל, הצבא החזק בעולם שמגן עליהם, יהודי התפוצות צריכים להתמודד עם השלכות המלחמה לבדם, בעוד שמדינת ישראל לא תמיד רואה את חשיבותו של שדה הקרב הזה.

כאשר כיהנתי כמנכ"ל הקונגרס היהודי העולמי בניו יורק, התבוננתי פעמים רבות מרחוק במבצעים הצבאיים של ישראל במאבקה נגד הטרור הפלסטיני. הייתי עד כיצד יהודים בתפוצות הושפעו עמוקות מהמצוקה והסבל הישראלי. כל אימת שישראל מצאה עצמם תחת אש, נזעקו הקהילות היהודיות בתפוצות, בכדי להעניק לה מגן דיפלומטי ולהיאבק לצידה ולמענה בחזית ההסברה, המידע והתקשורת. בעקבות כך, הם הסתכנו באופן אישי בפגיעה ישירה בכל עת שהסתובבו ברחוב, בזמן ששהו בביתם, בעירם ובמדינתם.

אכן, מעת לעת יהודי התפוצות מוצאים עצמם בסכנת חיים, כאשר מרכזים קהילתיים ובתי כנסת הופכים למטרות עבור ארגוני טרור. לא פחות מדאיג הוא האיום המתגבר של תקריות אנטישמיות ברחבי העולם, והדהוד השנאה וההסתה הבלתי מרוסנים ברשתות החברתיות. האנטישמיות היא גם עתיקת יומין וגם מודרנית, והיא מתפרצת גם ללא סיבה נראית לעין.

המלחמה בעזה סייעה לחשוף את פניה האמיתיות של האנטישמיות החדשה, שמתחפשת לאנטי ציונות. במשך אחד עשר ימי המלחמה, תיעדה הליגה נגד השמצה מאתיים תקריות אנטישמיות, עליה של חמישים אחוזים, לעומת השבוע שלפני פרוץ הקרבות. בבריטניה לבדה, היו עדים בגל אנטישמיות חסר תקדים שהסתכם בעליה, שלא תאמן של 600 אחוזים. יהודים מצאו עצמם מותקפים בברוטליות ואף באלימות ברחובות ניו יורק, לוס אנג'לס, לונדון, ברלין ובעוד עשרות ערים מרחבי העולם. בלונדון, פעילים פלסטיניים אף הרחיקו לכת בלי בושה וקראו בפומבי לתקוף מינית נשים יהודיות.

הגיעה העת שמדינת ישראל תבין שיהודים וארגוניהם בתפוצות ניצבים בפני סכנה גוברת והולכת, וכי חייהם בסכנה. מאז הקמת מדינת ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית וחופשית, מתקיימת הסכמה לא כתובה, על השותפות בין ישראל לתפוצות. יהודי התפוצות התנדבו להילחם לצד חייל צה"ל במלחמת העצמאות, במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. צעירים יהודים רבים, התגייסו בעצמם לצה"ל והשתתפו בכל המלחמות והמבצעים, שבהם גם לא מעטים נפלו בהם.

היהודים תמיד עמדו לצידה של ישראל וסייעו לה בתמיכה חומרית, מוסרית או דיפלומטית. אין לי ספק בהכירי את העולם היהודי כי הם ימשיכו לעשות זאת ללא היסוס. אבל כעת על ישראל להכיר בעובדה, שגם עליה מוטלת חובה לשאת בנטל השותפות. על ישראל להשתתף באופן יותר פעיל בצמצום שיח השנאה המתפשט כמגיפה ברחבי העולם. רעל השנאה וההסתה אינו יודע גבולות. למרבה הצער, כפי שלמדנו באירועים האלימים האחרונים בין יהודים וערבים, הוא גם מחלחל וחודר פנימה לישראל.

מדינת ישראל חייבת להבין ובעיקר להפנים, שיהודי התפוצות הם נכס אסטרטגי. על הממשלה להבטיח ליהודים בעולם, שהיא באמת ובתמים חותרת להבטיח את ביטחונם ומתכוונת לכך ברצינות. במקביל, על חברי הכנסת להעביר חקיקה מתאימה שתיקח בחשבון את יהודי התפוצות ומצוקותיהם, ותערוב למעמדם כמיעוט שאורבת לפתחו סכנה.

בישראל יש כמה וכמה גופים ממשלתיים וארגונים שעוסקים ביחסים ובקשר עם יהודי העולם. כל אחד מהם עוסק במקטע מסוים והתיאום ביניהם קלוש, אם בכלל. קיימים המשרד לתפוצות והמשרד לעניינים אסטרטגיים, הסוכנות היהודית, הג'וינט, ארגון נתיב, ואחרים. יש להדגיש כי הקשר בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות הוא רגיש במיוחד, ולכן יש לטפל בו בתבונה, בשקיפות ובפתיחות מרבית, כדי למנוע טענות שכבר נשמעו בעבר, על "נאמנות כפולה" של היהודים במדינותיהן.

מה שנדרש עכשיו הוא גוף אחוד ללא שייכות פוליטית כזו או אחרת, שיתאם ויפעיל את כל הפעילות המתקיימת כיום בצורה דיפוזית לא ממוקדת. לדעתי ועל סמך ניסיוני, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם האתגר, היא להקים כוח משימה מאוחד וקבוע של נציגי ישראל ויהודי העולם. גוף כזה יכול להיות חלק מהמטה לביטחון לאומי (מל"ל) שבאחריות ראש הממשלה.

אותו גוף יכנס תחת קורת גג אחת נציגים של יהודי התפוצות, ממשלת ישראל וארגונים ישראליים אחרים רלוונטיים. הגוף שיוקם, יכנס תחת כנפיו וישמש כתובת לא פוליטית, בלי חרמות, עבור כל ארגון יהודי או ישראלי. צריכים להשתתף בו נציגים של כל הזרמים ביהדות: אורתודוכסים, קונסרבטיבים, רפורמים וכל הקבוצות, ללא הבדל של השקפת עולם או עמדה פוליטית. כמו גם נציגי כל המפלגות מהקואליציה והאופוזיציה בישראל.

מטרתו תהיה לגבש מדיניות שתאבק באנטישמיות, לספק מענה כולל לשיפור ביטחונם של היהודים, ולוודא שכל החלטה המתקבלת בשולחן ראש הממשלה לוקחת בחשבון גם את טובתם של יהודי התפוצות בדיוק כפי שהיא לוקחת בחשבון את טובתם של תושבי מדינת ישראל. אנחנו לא יכולים לחכות למבצע הבא, הגיעה העת לפעול.

רוברט זינגר הוא יו"ר המרכז לאימפקט יהודי ויו"ר חבר הנאמנים של World ORT

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו