מפוליטיקה של כוח לפוליטיקה של שיח

כל פעם שתוקפים החרדים את הנחשוני הציוני המעז לחלום על שינוי פני ההיסטוריה היהודית, אנו בדרך הנכונה ועל כך צריך לברך את ברכת "הטוב והמיטיב".

ד"ר נטלי אקון , א' בתמוז תשפ"א

מפוליטיקה של כוח לפוליטיקה של שיח-ערוץ 7
ד"ר נטלי אקון
צילום: מכללת אפרתה

דבריהם של חברי הכנסת החרדים כלפי הממשלה המתגבשת היו מוכרים לאוזנינו הכרויות. כבר בעבר הוטלה אימה נגד הנחשון שקם להוביל שינוי חברתי, תרבותי ומדיני, וגם אז שמענו דברי שטנה כגון "סכנה רוחנית ליושבי ארץ הקודש, החרבת ערכי היהדות וחילול השם".

ב-1881 עלה אליעזר בן-יהודה ארצה ובאמתחתו החזון להפוך את השפה העברית - שלא דוברה מסוף המאה השנייה - לשפה חיה בישראל המתחדשת. ומי אלה שיצאו נגד החלוץ שסך הכול ביקש להחיות את שפת התנ"ך? לא פחות ולא יותר מאבותיהם של החרדים שלנו שגם הם חשבו שעיקרי היהדות מושלכים לפח רחמנא ליצלן עקב חילול לשון הקודש.

גישתם הבדלנית הביאה אותם להתנכר לעברית המתחדשת ולהתעקש לדבר יידיש בחיי היום-יום ולשון הקודש בבית המדרש. היה צריך לחכות עד שהגיע החזון איש כדי שקללת העברית תהפוך לברכה ולנכס צאן ברזל בקרב חובשי הכיפה השחורה. וזאת בזכות סירובו לתת לנטורי קרתא משנה תוקף לאיסור לימוד העברית בישיבת "קול תורה" בירושלים.

החרדים אז פחדו לא רק מההתחדשות הלשונית המודרנית, אלא גם מהלאומיות. ולכן גם את חזונו הנועז של הרצל להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, תקפו ללא הרף. "בבזל יסדתי את מדינת היהודים" אמר הרצל בקונגרס הציוני הראשון. ומצידם, החרדים האשימו את הציונים ברצונם לדחות את הקץ כי לפי נקודת מבטם רק המשיח בכבודו ובעצמו יגאל את העם היהודי המפוזר ויחזיר אותו לארץ המובטחת.

ואם כן, הרי הקמת המדינה היא התרסה כלפי שמיים וכינון ריבונות יהודית על ארץ ישראל הוא חילול השם. בסופו של יום, כשבן גוריון הכריז על הקמת המדינה היהודית, הם כן שיתפו פעולה עימה דרך הדמוקרטיה ההסדרית שהציע בזמנו זרח ורהפטיג מהפועל המזרחי, והניחו את חתימתם על הסכם הסטטוס-קוו הידוע, המלווה אותנו עד היום. ובשנים האחרונות יותר ויותר חרדים שותפים לפרויקט הציוני בלבשם מדי צה"ל ובהשתלבותם באקדמיה.

לא זו אף זו, ב-1967 אלה ששוב לא תפסו את גודל השעה ונתנו חסות למסירת מפתחות השליטה הלאומית בהר לוואקף הם החרדים. שוב בשם פגיעה בערכי הדת והיהדות, החרדים הפנו עורף למקום המקודש ביותר ביהדות, אך הפעם כולנו הפסדנו כי לא קם נחשון שלקח על עצמו את המטרה הנעלה.

כל פעם שתוקפים החרדים את הנחשוני הציוני המעז לחלום על שינוי פני ההיסטוריה היהודית, אנו בדרך הנכונה ועל כך צריך לברך את ברכת "הטוב והמיטיב". תנו למאיימים להמשיך לאיים, והמשיכו בכל הכוח להכיל את השמאל בימין כי זו נקודת מפנה בהיסטוריה של עם ישראל – לא עוד פוליטיקה של כוח ושנאה, אלא פוליטיקה של שיח ואחדות. לא עוד קידום אינטרסים צרים, אלא הכרה בבעיות הפנימיות וחתירה לפתרונות יצירתיים. לא עוד חשש לשינוי העבר, אלא דהירה לבניית העתיד תוך שמירה על ערכינו היהודיים. לא עוד שפה מסיתה ומאיימת, אלא לשון נקייה ומכילה.

מה שהם לא רואים משם, אנחנו רואים מכאן!

ד"ר נטלי אקון היא מרצה בכירה במכללת אפרתה ופעילה חברתית בתחום שפה, תרבות וזהות