נפל הפור

כיון שכתבתי לפני הבחירות את דעתי על מעלותיה של "ימינה" והמלצתי להצביע עבור חבריה, אני חייב לכם את הרגשתי עתה.

ד"ר מתי ארליכמן , ד' בתמוז תשפ"א

נפל הפור-ערוץ 7
נפתלי בנט ובנימין נתניהו
צילום: דוברות הכנסת

כיון שכתבתי לפני הבחירות את דעתי על מעלותיה של "ימינה" והמלצתי להצביע עבור חבריה, אני חייב לכם את הרגשתי עתה.

חז"ל דרשו את הפסוק במשלי "דאגה בלב איש ישחנה", ב- ש שמאלית, יסיחנה מדעתו (אני לא מסוגל), או ישיחנה לאחרים, וזאת אני עושה עכשיו.

אין בליבי דאגה אלא אכזבה, בושה ומועקה. אני מכיר את האנשים, את נפתלי, איילת ומתן. עשו משהו בחיים שלהם, אבל גם מנהיגים טועים.

תחילת הנפילה בפילוג הראשוני. קראנו על מחלוקת קורח ועדתו, לא רק על משה ואהרון חלקו, גם בינם לעצמם הייתה מחלוקת שלא לשם שמיים.

ומפרשה זו לקח לדורות, לא להיכנס למחלוקת ולא להחזיק בה.

רב אחאי גאון "בעל השאילתות" כותב בפרשת קורח (בתרגום חופשי לעברית): "אסור לבית ישראל לעשות מחלוקת כי מי המחזיקים במחלוקת סופם לשנוא איש את רעהו", תחילתה מחלוקת וסופה שנאה, ואני מוסיף כי השנאה תביא עוד מחלוקת וכן הלאה.

כבר לפני הבחירות הייתה אוירה לא תקינה בתוך המחנה שלנו. לא היה להם צידוק אז, וכן גם עתה.

הממשלה החדשה גם לפי הצהרות ראשיה לא תהיה ממשלת שינוי. השינוי היחיד הוא החלפת נתניהו.

הממשלה החדשה אינה ממשלת אחדות כי רוב הציבור היהודי אינו רוצה בה. גם כאשר בתנועה הקיבוצית בשנות החמישים הייתה מחלוקת ונקרעו קיבוצים לשניים, נקראו אלו בשם "מאוחד", ואלו בשם "איחוד".

ניר אורבך נאחז בחיבור בין אביב גפן לאברהם פריד כדוגמה לאיחוד כוחות. אין הנידון דומה לראיה. אין הופעה מוסיקלית יחדיו כממשלה שצריכה לעבוד יחד, ואין דברי אביב גפן, דברי פיוס וקירוב כדברי יאיר גולן או מירב מיכאלי, או ליברמן השונא חרדים לתיאבון.

 האכזבה שלי היא "למה רימיתני?", אני מוחל על הרימיה שלי, אך מה אומר לכל אלו בישוב, בבית הכנסת, בעבודה ובכל מקום שהם ששמעו אותי מדבר על ההבטחה בכתה לעיני כל הציבור כי לא נמליך את יאיר לפיד ולא נשתף ערבים בממשלה?

מה יעשו עוד רבים כמוני אשר פעלו רבות כדי שתהיה מפלגה ציונית-דתית-ממלכתית - ימנית שתוביל את המחנה קדימה? 

ההוכחה הגדולה לכך שמנהיגי ימינה טעו בדרך היא שמחת אנשי השמאל. שמחת מפגיני בלפור עם סיסמאות השנאה שלהם, צהלת הכותרות ב"הארץ" ורוב של 92% מבוחריהם התומך בממשלה זו. שמחתם מזכירה לנו את שמחת אוסלו והתרועות על ההתנתקות.

יצרתם פילוג נוסף בתוך המחנה, וגרמתם לכך כי ציבור גדול ממצביעי, ימינה, אבדו את הבית שלהם.

הרגשת המועקה שלי נובעת כי ראשי "ימינה" אפילו לא מרגישים בכאבנו, לא מפריעה להם שותפות ערבית בממשלה פעם ראשונה בתולדות מדינתנו, דבר שלא שערום אבותינו.

האם הרצון להימנע מבחירות חמישיות מכפר על כל אלו?

אולי הייתי תמים, אבל האמנתי בכל ליבי בדברי מנהיגי "ימינה", וצר לי על שגרמתי לכם בדיעבד בחירה לא מוצלחת.

כל אחד מאתנו צריך לחשוב על דרכו בעתיד, והעיקר לזכור "כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב".