העמיד תלמידים הרבה

הוא הפך את החזון מחלום למציאות כשייסד לפני מאה שנים את בית המדרש למורים של תנועת המזרחי, שהקמתו חוללה מהפכה של ממש בתפיסת החינוך היהודי והשפעתו ניכרת עד ימינו. הרב אליעזר מאיר ליפשיץ עיצב לראשונה את דמותו של המורה החדש כאדם ירא שמיים, לאומי ומשכיל

אסף משניות , ז' בתמוז תשפ"א

העמיד תלמידים הרבה-ערוץ 7
ביקור הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
התמונה באדיבות ארכיון עמותת מכללת ליפשיץ

מעטים האנשים שאפשר לומר עליהם כי הם שינו את העולם מקצה לקצה והותירו אחריהם מורשת שממשיכה לשגשג ולפרוח, גם מאה שנים לאחר שיצרו אותה.

אחד מאנשי המופת הללו הוא הרב אליעזר מאיר ליפשיץ, הידוע יותר בשם הרא"ם ליפשיץ. לפני מאה שנים בדיוק ייסד הרא"ם ליפשיץ את בית המדרש למורים של תנועת המזרחי, ובכך חולל מהפכה של ממש שעיצבה את פני החינוך הממלכתי־דתי כולו.

מחסור במורים דתיים וציונים

הדרך למהפכה שיצר הרא"ם ליפשיץ עברה בכל תחנות חייו עד לאותה שנה. הוא נולד בגליציה בערב יום כיפור בשנת 1879, ובגיל צעיר עבר עם משפחתו לעיר לבוב שבפולין. הבית שבו גדל שימש כבית ועד לחכמים, כאשר שורה ארוכה של רבנים חשובים לצד דמויות מרכזיות בעולם היהודי של הימים ההם היו בני בית בבית הוריו. אחת מאותן דמויות הייתה לא אחר מהסופר ש"י עגנון, שהחל להתפרסם בבית משפחת ליפשיץ.

בגיל צעיר סבל הרב אליעזר מאיר ליפשיץ מבעיה בריאותית שהפכה אותו לנכה ברגלו, דבר שהוביל לכך שאת רוב שנות לימודו לא עבר במסגרת רשמית אלא בביתו. לימים התברר שדווקא העובדה שלא גדל בחיידר היא זו שסייעה לו לפתח את תפיסתו החינוכית, שעליה הושתתה מערכת החינוך הממלכתית־דתית.

צעדיו הראשונים של הרב ליפשיץ בארץ ישראל היו בשנת 1909, שם גם החל בקריירת החינוך שהפכה כעבור תריסר שנים למפעל ענק. בתחילה עסק בהוראה בבית המדרש למורים של חברת עזרה, שנוסדה על ידי יהודי גרמניה. בהמשך, בעקבות מלחמת השפות, עבר ללמד בבית המדרש למורים של ההסתדרות הציונית.

התחנה הבאה שלו, ארבע שנים אחרי שעלה ארצה, הייתה הסמינר של פרופ' דוד ילין. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה גורש מהארץ לגרמניה, וכשחזר לבסוף ארצה הקים יחד עם תנועת המזרחי לראשונה את בית המדרש למורים של התנועה.

הקמת המוסד חוללה מהפכה של ממש בחינוך היהודי עד לאותם ימים. התפיסה הרווחת בעולם היהודי בכלל הייתה ברורה למדי: או לימודים תורניים או השכלה מערבית־אקדמית. התוצאה הייתה שתנועת המזרחי נותרה בלי מורים איכותיים שיכולים לחנך את דור ההמשך של הציונים־הדתיים הראשונים. הרב ליפשיץ, מצידו, ראה בצורך להעמיד מורים בעלי השקפת עולם דתית־לאומית ערך מהמעלה הראשונה, והתגייס למשימה באופן טוטאלי.

הרב אליעזר מאיר ליפשיץ, הרא"ם ליפשיץ
התמונה באדיבות ארכיון עמותת מכללת ליפשיץ

הרב קוק בחן את התלמידים בעצמו

מטבע הדברים, בתחילת הדרך הסמינר להכשרת המורים עוד לא היה מאורגן לחלוטין. המל"ג לא היה קיים כמובן, ולא היו מבחנים מסודרים ומי שבחן את התלמידים היה לא אחר מאשר הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל בעצמו. בשנה הראשונה נבחנו אצל הרב קוק לא פחות מ־85 תלמידים שהתקבצו מרחבי הארץ. במהלך השנים הראשונות שלאחר מכן נבחנו עוד מאות מורים על ידי הרב קוק, והם אלו שייסדו את מערכת החינוך הממלכתית־דתית בהמשך.

חמש שנים לאחר הקמת סמינר מזרחי הוקמה השלוחה הנשית להכשרת מורות בציבור הדתי, מכללת אפרתה. שתי המכללות דגלו בתפיסת החינוך שגיבש הרב ליפשיץ בשנים שקדמו להקמת סמינר המזרחי, ובראשה שילוב של היהדות עם עולם המדע המודרני. כדי ליישם את תפיסתו דאג ליפשיץ לרכז בסמינר כמה מהמרצים הבכירים ביותר בתחומם, שלימים הפכו למרצים בכירים בכל האוניברסיטאות בישראל ולעיתים אף מחוצה לה.

כחלק מהתפיסה של שילוב עולם התורה והיהדות עם עולם המדע יצר ליפשיץ תחום מחקר חדש שטרם היה קיים קודם לכן: החוג לגיאוגרפיה ארצישראלית, בהובלתו של פרופ' אברהם יעקב בְּרָוֶר. ברור החל במחקרו עוד לפני הקמת סמינר המזרחי, אלא שהתחום מוסד על ידי הרב ליפשיץ.

הרב ליפשיץ נפטר בשנת 1946 והוא בן 67. לאחר פטירתו שונה שמו של סמינר המזרחי לסמינר ליפשיץ, ובהמשך הפך למכללת ליפשיץ. אבני התשתית שהניח הרא"ם ליפשיץ לחינוך הממלכתי־דתי המשיכו להתפתח גם לאחר פטירתו. בשנת 73, כחמישים שנה לאחר שיצר את תפיסת החינוך הדתית, נולדה בישיבת הר עציון מכללת הרצוג. המטרה הייתה למסד את תהליך הכשרת המורים הדתיים בתוך מסגרת לימודי מסלול ישיבות ההסדר. הוגי הרעיון היו ראשי ישיבת הר עציון באותם ימים, הרב יהודה עמיטל והרב אהרן ליכטנשטיין ז"ל.

"בהרבה מאוד מובנים ההחלטה להקים את המכללה הייתה המשך ישיר להשקפת העולם של הרב ליפשיץ", אומר ד"ר עזרא קהלני, רקטור מכללת הרצוג. "מעל לכול, גם הרב אהרן ליכטנשטיין וגם הרב יהודה עמיטל האמינו בכל ליבם בשילוב הזה שבין התורה והיהדות ובין עולם המדע. זה למעשה בדיוק מה שליפשיץ האמין, יצר וקידם במהלך שנות פעילותו. תפיסת העולם שלהם למעשה הכניסה את עולם האקדמיה לתוך עולם הישיבות".

למה היה צריך להקים גם את הרצוג? אי אפשר היה להסתפק בהכשרה שנתנה עד לאותו הזמן מכללת ליפשיץ?

"האמירה הקבועה של הרב ליכטנשטיין הייתה 'לא תהא כוהנת כפונדקאית'. הכוונה הייתה שלא יכול להיות שהכשרת הוראה של תלמידי ישיבה תיפול מהכשרת מורה למתמטיקה בסמינר הקיבוצים או בבית ברל. זאת הייתה המטרה של הקמת מכללת הרצוג, ליצור איכות בלתי מתפשרת בהכשרת מורים. הרעיון למעשה היה לקחת את התשתית שיצר הרב ליפשיץ, שהייתה קיימת בסמינר ליפשיץ ובמקומות האחרים, ולעלות מדרגה קדימה. וזה בהחלט עבד. היום בוגרי מכללת הרצוג הם מרצים באוניברסיטאות. בדרך כלל זה הפוך, בוגרי אוניברסיטאות משמשים כמרצים במכללות".

הרצוג הפכה לסנונית הראשונה. אחריה הוקמו עוד ועוד מכללות, שכולן ממשיכות את הדרך שסלל הרב ליפשיץ. במהלך השנים כמה מהמכללות התאחדו זו עם זו, וגם מכללת ליפשיץ עצמה התאחדה עם מכללת הרצוג תחת השם מכללת הרצוג. בחמישים השנים האחרונות אלפי מורים יצאו ממפעל מכללות ההוראה השונות ואיישו את כל מוסדות ההוראה של החמ"ד.

ד"ר עזרא קהלני
צילום: יהושע לוי

"בלעדיו זה לא היה קורה"

מאה שנים לאחר שהחל ליפשיץ במהפכה, זהו זמן טוב לבחון האם היא הצליחה ועד כמה. האם החזון לשלב את עולם התורה יחד עם עולם המדע הצליח לפתח מערכת חינוך איכותית כפי ששאף ליפשיץ, ובעקבותיו גם הרב עמיטל והרב ליכטנשטיין? אם תשאלו את הרב אבי גיסר, יו"ר מועצת החמ"ד, התשובה ברורה למדי. "החזון הצליח הרבה מעבר למה שניתן היה לדמיין. כל מי שמסתכל על החמ"ד היום רואה עד כמה הוא התגשם. בשנים האחרונות החמ"ד אימץ את המשפט ממסכת אבות 'העמידו תלמידים הרבה', ואנחנו עושים את זה יום יום, שעה שעה".

זה נובע מהיסודות שיצק ליפשיץ?

"בלעדיו זה לא היה קורה. חלק עצום מהערכים שאנחנו מחנכים על פיהם נכתבו על ידו. הוא זה שקשר בקשר הדוק את החיבור של ישראל, אורייתא וקודשא בריך הוא חד הם, שזה ציטוט מתורת הסוד, למציאות המודרנית. הוא הפך את זה מרעיון מופשט לערך ביצועי מוחשי. היום כולנו מכירים בעל פה את התפיסה הזאת, אבל הוא זה שהכניס אותה לתודעה שלנו. המשנה שלו יצרה את הטיפוס של הציונות הדתית ואת היהדות הדתית־לאומית המוכרת לנו".

הוא לא היה היחיד שעיצב את תפיסת הציונות הדתית.

"כמובן שלא. היו עוד רבים וטובים. אבל הוא זה שקשר את הכול לחינוך והבהיר ששם הכול מתחיל. והוא כמובן צדק. היום כל ילד דתי יודע את הרש"י הראשון לתורה, אבל זה ממש לא היה ברור מאליו לפני הרב ליפשיץ. מי ששם את הדגש שהתורה, הלאומיות והזיקה לארץ ישראל הם מכלול אחד היה הרב ליפשיץ. היסודות שהוא הניח יצרו לנו כבר דורות של אנשים שגדלו על פיהם והם אלה שמרכיבים את הפסיפס הדתי־לאומי".

אם צריך להגדיר את הנקודה המרכזית בביסוס היסודות הללו, מה היא הייתה?

"חיבור התורה והחיים יחד. זאת יצירה מופלאה שכלל לא הייתה ברורה מאליה לפני כן. בגולה לא באמת היה חיבור בין התורה לחיים. הרי היו הרבה מאוד אופנים שבהם זה פשוט לא היה יכול להתאפשר. העובדה שהיום החמ"ד היא מערכת חינוך שלמה, שמשלבת גם את החיים עצמם וגם את התורה בכללותה, צריכה להיזקף לא מעט לזכותו".

אליבא דרב גיסר, לא הייתה אפשרות להקים את מפעל החמ"ד בלי התשתית והרעיונות שטווה וקרם הרא"ם ליפשיץ. "במובן מסוים הוא היה ההשלמה של הרב קוק באותו דור. הרב קוק נתן את המימד השמימי, את ההבנה האלוקית הנסתרת שהדור הזה צריך. הרב ליפשיץ לקח את התורה הזאת, את המימד הזה, והגשים אותו בתחום החינוך. זאת הייתה הגדולה המיוחדת שלו, לקחת את תורת הרב קוק ולהגשים אותה. הוא הבין שהדור הנוכחי צריך חינוך אחר ממה שהיה עד היום. במובן הזה הוא היה מאוד קשוב לתקופה שבה חי".

מה זה אומר?

"חינוך שמגיע מאהבה ולא מכפייה. לא חינוך מהסוג הישן אלא חינוך חדש. משהו שלא הכירו קודם לכן. לפניו כולם דיברו על הוראה. כל בתי המדרש למורים דיברו על הוראה, על פדגוגיה. הוא הבין שצריך לעבור לרעיון של חינוך. לא רק העולם הטכני הזה של חומר לימודים שצריך להעביר, אלא תפיסה חינוכית הרבה יותר שלמה".

מאה שנה אחרי שהוקם סמינר המזרחי להכשרת מורים, קשה לדמיין כיצד היה נראה החינוך הדתי בלי הרא"ם ליפשיץ והמהפכה שחולל. ויחד עם זה, זאת גם נקודת זמן נהדרת להתחיל לתכנן את מאה השנים הבאות, כדי שיהיו מפוארות לא פחות מהראשונות.