משבר המנהיגות של משה גרם לעונש חסר התקדים שקיבל

משה רבנו קיבל עונש חסר פרופורציות בשל העובדה שלא עמד בלחץ האחריות המוטלת עליו כמנהיג העם. גם בימינו מנהיג אמיתי צריך לדעת לקרוא את העם שלו, להסתכל על האזרחים בגובה העיניים , ולהבין שישנם מצבים שחייבים לנהוג בנחישות ולא הססנות שעשויה להטיל מורך בעם.

פרופ' אבי לוי , ז' בתמוז תשפ"א

משבר המנהיגות של משה גרם לעונש חסר התקדים שקיבל-ערוץ 7
פרופ' אבי לוי
צילום: דוברות שאנן

פרשת חוקת עוסקת במנהיגות, מנהיגים ומונהגים. עם ישראל החל את ריצוי העונש הקשה של הישארות במדבר למשך 40 שנה. בהתרחק מטרת הכניסה לא״י מתחילות הבעיות.

ממש בהקשר לפרשת קורח, שבה היה ערעור על מנהיגותו של משה, נאלצים הוא ואהרון לעמוד בסיטואציה קשה מאוד שהגיעה כי יקבלו עונש קשה מאוד: שלא יכנסו לארץ המובטחת.

עם ישראל מבקש-דורש במפגיע מים. ה׳ אמר למשה לדבר עם הסלע ולהוציא להם מים והוא היכה בסלע פעמיים ואכן יצאו מים. הקב״ה כעס ואמר : ״יען לא האמנתם בי״ -לא תיכנסו לארץ.  קשה!! משה המנהיג הדגול, זה שסבל את עמו והביא אותם עד הלום באהבה רבה מואשם בזה שלא האמין או נתן אמון בקב"ה?

וכי נס הכאת הסלע מופחת מזה של דיבור עם הסלע? נראה  אתכם מדברים עם סלעים, ואפילו שרים או משמיעים קונצרט - האם יצאו לכם מים? זהו נס וזהו נס! וגם הוצאת מים על ידי הכאת הסלע מביאה לאמונה באלוקים והערצתו. הרי גם ברפידים ביקשו ישראל מים ומשה היכה בסלע ויצאו מים. ולא היה מזה עניין גדול.

האם גם כאן בקשתם או דרישתם של ישראל למים אינה מוצדקת? מדוע הכעס עליהם? מדוע בפרשת קורח משה מיד משית עונש ומצהיר עליו עוד לפני שה׳ אומר זאת והכל ללא הססנות ובנחישות מוחלטת. וכאן משה נכנס ללחץ, לכאורה, וכאילו לא יודע כיצד לפעול כשבני ישראל דרשו מים? בנוסף, האם קיימת מידתיות בין החטא שעשה לעונש החמור שלא יזכה להיכנס לארץ?

המדרש מתאר באריכות את הדו-שיח, שהתנהל בין משה לה׳ בעניין העונש ובקשתו ותחינתו. משה ביקש להיכנס לארץ אפילו כעוף השמים והקב"ה עומד על דעתו ולא מוותר! הקב"ה מדקדק דווקא עם הצדיקים כחוט השערה. אמר לו למשה: אם אתה תיכנס - מה יגידו הבריות על הנהגתו של ה׳?

לפיכך, האם העונש הקשה הוא משום שמשה ואהרון נכנסו ללחץ מצעקות העם ודרישתם למים? איך יתכן שהמנהיג הדגול וגדול הנביאים נבהל ממעמד כזה? הרי הוא עמד בפני מצבים קשים ומלחיצים לא פחות, והרי רק לפני שבוע קראנו שבפרשת קורח הוא פעל בקור רוח ומיד הכריז על העונש. האם מעצם  ההכאה? לפי זה האם יש הבדל בין דיבור כנס גדול  ולבין נס "קטן" לכאורה  הוצאת מים מן הסלע לכלמעלה מ-3 מיליון איש במדבר?

משה רבנו הוא המפקד העליון, ונושא באחריות כבדה לקיומו הפיזי והרוחני של העם. הוא ידע שבני ישראל יצטרכו מים, ועוד לפני שיבקשו ויעשו מזה עניין,  כדרכם: ברעש ובלעז הוא הקדים תרופה למכת הקיטורים והכה בסלע. הוא כבר הכיר את התרגולת מרפידים, ואם היה פועל כך - זה היה מקדש שם שמיים ברבים, אך הוא לא נהג כך!

בני ישראל צמאו למים ועשו את פרובוקציה וגרמו לכך שדרישה לגיטימית הפכה להיות הפגנה סוערת ומלחיצה ואז ה׳ אמר לו: מה אתה נלחץ. קח את המטה עימך, אבל דבר עם הסלע. במקום לעשות כציווי ה', הוא היכה פעמיים. הפעם, בניגוד לפרשת קורח משה גילה נחישות וה׳ מיד מילא את גזירתו.

גם כאן זו הייתה ההתנהגות המצופה ממנהיג האומה, לא הססנות אלא נחישות ומנהיגות בזמני לחץ. ונשאל מדוע ה׳ אמר למשה לדבר עם הסלע על אף שפעולת ההכאה היא חלק מהתרגולת הקבועה?

ובכן, יש הבדל בין הדור הקודם ברפידים, שם הנוהל היה להכות בסלע, לבין הדור הנוכחי: דור ההמשך שיכנס לארץ, צריך שפה ושיטות אחרות.

התורה מספרת על מות מרים ואז: ״ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ואהרון״, ומכאן מתחיל הסיפור. ישנו הבדל בהנהגה של מרים מול ההנהגה של משה ואהרון. ההנהגה של משה נובעת מלמעלה, בכוח הנס. משה מנהיג שמחובר בקשר ישיר לאלוקים.

מרים היא ארצית; כמו הבאר נובעת מלמטה ומרווה את צימאונו של העם. מרים הייתה המאזנת בין חיים לארציים, וברגע שהיא נפטרה השתבש הכל. מרים היא זו שמחזירה את אביה לאימה, ושומרת על משה בתיבה.

היא שרה עם הנשים בשירה ספונטנית וכריזמטית, ותמיד דרוכה ונכונה להוציא את הכוחות הקיימים בעם אל הפועל. זהו כוחה של אישה: לעמול מאחורי הקלעים: בעוצמה, ולהשפיע על במת ההיסטוריה, מבלי שהיא תהיה בפרונט. במדבר, העם היה זקוק למנהיגות ניסית על ידי משה רבינו; לאחר 40 שנה קם דור חדש שמבקש לעמוד על רגליו בעצמו.

גם בימינו מנהיג צריך לדעת לקרוא את העם שלו, להבין את השפה, לדבר ולהתנהג בגובה עיניים ואז יצליח. גם לדעת שיש סיטואציות קריטיות בחיי העם והמדינה, שיש לנהוג בנחישות ולא בהססנות, שיכולה להטיל מורך בעם.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא האקדמית לחינוך שאנן בחיפה