"אין לי אוכל להביא לילדים"

רנית מרזייב מספרת על המצוקה הנוראה אליה נקלעה משפחתה ועל הרעב של ילדיה הקטנים: "תעזרו לי להציל את המשפחה שלי, אל תתנו לנו להיזרק לרחוב"

בשיתוף ועד הרבנים , ז' בתמוז תשפ"א | עודכן: 16:30

"אין לי אוכל להביא לילדים"-ערוץ 7
ילד רעב מול מקרר ריק. אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

"שלום קוראים לי רנית ואני אמא לשלושה קטנטנים" מספרת מרזייב.

"גדלתי בבית חילוני בבת ים וחזרתי בתשובה, היום אני נשואה לאהרון רפאל - גר צדק מקווקז ויחד בנינו בית יהודי בעשר אצבעות. עברנו הרבה עד שזכינו לגור ביחידה הפצפונת בבית ישראל אבל שום דבר לא מתקרב למה שעובר עלינו עכשיו.

אולי לחלק מכם זה נשמע הזוי, אבל ההזיה הזאת מתרחשת בתוך כותלי הבית שלי: אין לי אוכל להביא לילדים!

"משה שילה בן חודש, מתעורר בלילה והעיניים שלו גדולות ורעבות, אני מערבבת לו את הנוטרילון האחרון שנשאר עם כמות כפולה של מים, הוא בולע את זה בשנייה ואני קורסת בבכי: מה אביא לו לאכול מחר?" היא דומעת.

לסיוע למשפחת מרזייב לחצו כאן >>>

את היום בו התחיל הסיוט של הזוג מרזייב רונית לא תשכח לעולם: "עבדתי כפקידה בבנק בירושלים ואז ארבעה חודשים אחרי שנכנסתי להריון קיבלתי מכתב פיטורין תמוה.

התמודדנו כלכלית ובמקביל חיפשתי עבודה חדשה. בכל מקום שאליו הגעתי לא רצו לקבל אותי בגלל המצב המיוחד… התחלתי להשלים עם זה שכך זה יראה עד הלידה וקיוויתי לעתיד טוב יותר, בינתיים אהרון רפאל עזר בכל עבודה מזדמנת שרק אפשר"

בזמן שרנית חיפשה עבודה, מאות אלפי ישראלים קבלו מכתבי פיטורים או הודעות על חל"ת ומשבר הקורונה היה בעיצומו.

"חודש אחרי הלידה התחלתי לחפש עבודה במרץ אבל אז הגיעה הקורונה וסגרה אותנו בבתים. היום אני עם שלושה ילדים קטנים כשהגדולה בת 3.5, כולם סובלים מרפלוקס ואוכלים רק נוטרילון… בעל הדירה רוצה לפנות אותנו כי כבר כמה חודשים אנחנו לא מצליחים לשלם לו שכירות".

"מעולם לא רציתי להיות לנטל או מעמסה, אבל כשאני מסתכלת על התינוקות הרעבים שלי שזכו להיוולד יהודים אני מבינה שאין לי ברירה... אנא תעזרו לי להציל את המשפחה שלי, אל תתנו לנו להיזרק לרחוב ולבכות מרעב. תחזיקו לנו אצבעות שנוכל להשתקם, לדאוג להם לעתיד טוב יותר ולפתוח בחיים חדשים" היא מתחננת.

למשפחת מרזייב לחצו כאן >>>