לקראת כנס אבן-ישראל לחינוך יהודי בעידן הפוסטמודרניזם שוחחנו עם ד"ר רונן שובל, דיקן קרן תקווה וראש מכון ארגמן, על משמעות הפוסטמודרניזם בחיינו.

את המונח מסביר ד"ר שובל ככזה המכיל מגוון זרמים ואידאות שמחלחלים לכלל אפיקי התרבות של כולנו. בדבריו הוא מסביר את הרקע עליו נולד הפוסטמודרניזם. היה זה על רקע תנועות ה'איזמים' למיניהם שהעניקו לעולם סדר והיגיון על פי תפיסות כאלה ואחרות שקרסו לאחר מלחמת העולם השנייה.

יחד עם התפרקות הערכים הללו התפרק גם מושג האמת ואחת ההשלכות של מציאות זו היא שאין עוד טוב ורע אלא חלוקה לנרטיבים, מציאות שבה כל אדם מספר את הסיפור שלו ולדבר יש השלכות למונחי האמת והשקר שגם הם פתאום אינם עוד קיימים.

שבירת הערכים הובילה לאנרכיזם בשם הנרטיב שקורא לשחרור אזרחים מערכים שהיו קובעים עד כה. הדברים מגיעים גם לעולם החינוך ועל כך מסביר ד"ר שובל כי אבדן מונחי האמת והשקר מבטלים גם את ההיררכיה, כך שיתכן והידע שיש למורה אינו בהכרח טוב או מתקדם מהידע שיש בידי התלמיד והדברים גורמים בין השאר לקריסת מעמד המורה. זאת לבד מעצם הערעור על מעמד הידע ההיסטורי והטענות שאולי ידע זה אינו אלא כזה שנכתב על בסיס אינטרסים כאלה ואחרים ואינם מייצגים את המציאות עצמה.

לדברי שובל אנו בעיצומו של תהליך המתרחש ולא נוכל להתנתק ממנו, גם אם ננסה לחקות את השיטה החרדית המתבדלת ומנסה להסתגר אך מוצאת את עצמה נכשלת שוב ושוב.

שובל קובע כי בין ההסתגרות הנכשלת לבין הזרימה עם עולם הערכים המתרסק של הפוסטמודרניזם וריבוי האמיתות קיימת אפשרות ביניים המבינה שבידינו חלק מהאמת וברוח זו נקבל את שראוי לנו ונבקר את שראוי לביקורת וזהו האתגר החינוכי של דורנו. לשם כך יש לתת למורים כלים לסייע לתלמידים לעמוד באתגר זה.