עכשיו יש הזדמנות, אולי אחרונה, לטפל בניצולי השואה

שיעורי התגמולים לניצולי השואה שהיו אמורים להתעדכן ב-4% התעדכנו רק ב-2.45% בעקבות התנגדות האוצר.

ארז קרלנשטיין , י"ב בתמוז תשפ"א

עכשיו יש הזדמנות, אולי אחרונה, לטפל בניצולי השואה-ערוץ 7
ארז קרלנשטיין
צילום: באדיבות המצולם

שיעורי התגמולים לניצולי השואה שהיו אמורים להתעדכן ב-4% התעדכנו רק ב-2.45% בעקבות התנגדות האוצר. אולי עם הקמת הממשלה החדשה, מדינת ישראל תצליח סוף סוף לטפל בניצולי השואה באופן הראוי.

זהו. ממשלה חדשה קמה בישראל. משחק הכיסאות הפוליטי, שהחל לפני כשנתיים וסירב להיגמר, הסתיים ומאפשר לפנות זמן לעסוק במהות שלשמה ממשלה קיימת – טיפול ברווחת האזרחים ובעיקר באלו שזקוקים להתערבות המדינה ברווחתם.

עכשיו יש הזדמנות, אולי אחרונה, לטפל בשורדי השואה. לצערנו, בעוד כמה שנים הם כבר לא יהיו בינינו וחרפה לאומית בכל הקשור בטיפול בהם תסתיים. לכן, זה הזמן לעשות ההפך ממה שידענו עד כה.

בישראל חיים, נכון לסוף שנת 2020, כ-179,600 שורדי שואה. מדי יום שואה אנחנו נחשפים למצב הנורא בו חי חלקם הגדול, שומעים על הדילמות המלוות את חייהם, בין רכישת מזון, חימום הבית או רכישת תרופות.

למצבן הרעוע והמוזנח של דירות המגורים בהן הם חיים. ומדי שנה, כמו טקס קבוע, אנחנו מצקצקים בלשוננו, אומרים שצריך לטפל בנושא - ולא עושים דבר. והנה, כעת, יכולה להיות הזדמנות אמיתית ואחרונה לשנות את המצב, עם ממשלה חדשה שאחד מראשיה הוא בנו של ניצול שואה שאף דיבר על הנושא רבות – טומי לפיד ז"ל.

מדינת ישראל חבה לא מעט לאותם שורדי שואה שהגיעו לכאן, רובם חסרי משפחה, פצועים ומצולקים, על מנת להקים כאן את ביתם החדש. חלקם לחמו במלחמות ישראל השונות והגיעו לגבורות בזכות, לא בחסד.

רבים מהם, בערוב ימיהם, מסתמכים על עמותות שונות שמסייעות להם בתרופות, בקשר עם אנשים אחרים ובהפגת בדידותם וכן בסיוע במזון כפי שעמותת 'לחיות בכבוד' עושה מידי יום עבור כ-1500 ניצולים. לצערנו, המדינה כמעט לא נמצאת שם עבורם כשהם זקוקים לעזרה - והם זקוקים לה.

המדינה ונבחרי הציבור לא נמצאים שם כשהקצבאות שהם מקבלים נמוכות ביחס להוצאותיהם, או שאינן בסכום שהם אמורים לקבל, ממש כפי שפורסם לאחרונה, בנוגע לעדכון שיעורי התגמולים לניצולי השואה שהיה אמור להתעדכן ב-4% אך התעדכן רק ב-2.45%, בעקבות התנגדות האוצר שבראשו עמד שר, נבחר ציבור, שתפקידו אמור לפעול בשירות אזרחי המדינה. במציאות כזו אין להם סיכוי להצליח לשרוד בטווח הקצר או לחיות בכבוד בטווח הארוך.

לכן, דווקא כעת, משנבחר לתפקיד נשיא המדינה מי שהיה שר רווחה ומכיר את הנושא מקרוב, כשראש הממשלה החליפי שנשבע אמונים שמע ממקור ראשון על זוועות השואה, כולי תקווה שבפעם הראשונה מזה שנים רבות, מדינת ישראל תתמודד עם הנושא ותציב את שורדי השואה בראש סדר העדיפויות בסוגיות הדחופות הדורשות טיפול מיידי.

זאת היא תעשה קודם כל על ידי הקצאת תקציב, מכובד ומספק להבטחת המשך חייהם בכבוד. מעבר לכך, יש להקים ועדת משנה מיוחדת לטיפול בניצולי השואה ורווחתם, ועדה שתוודא כי התקציבים  והתגמולים למען ניצולי השואה עוברים באופן שוטף, ללא קיזוזים וביורוקרטיות.

כמו כן, יש להפעיל מערך של עובדים סוציאליים ומטפלים שימלאו את צרכיהם ומחסורם של אותם שורדי שואה. כל אלו, על מנת שאותם גיבורים שאליהם אנו עולים לרגל מדי שנה כדי לשמוע את סיפוריהם, יסיימו את חייהם בכבוד, במדינה שקמה, בין היתר, הרבה בזכותם.  

כותב המאמר הינו מייסד ומנכ"ל (בהתנדבות) של עמותת לחיות בכבוד