בנימין שינברג
בנימין שינברגצילום: עצמי

מדברים הרבה על מאבקי הכוח בין הקואליציה לאופוזיציה, מנתחים מי יצביע בעד ומי נגד - אבל בואו נדבר רגע על המהות.

שמעתי השבוע פרק בנושא, בפודקאסט הנהדר של חדשות12 "אחד ביום". אלעד שמחיוף ועופר חדד הסבירו שם שהכל התחיל ב 2002, אז התברר לשר הפנים דאז שעשרות אלפי פלסטינים נכנסים לארץ בכל שנה ומקבלים אזרחות או תושבות בזכות בני זוג ערבים-ישראלים.

החשש היה ברור - המשך התהליך לאורך זמן יוביל לזכות השיבה דה-פקטו ולשינוי דרמטי במאזן הדמוגרפי בארץ.

שר הפנים רצה לשנות את החוק כך שיימנע את המצב הזה, אבל אז לחשו לו באוזן ששינוי כזה עלול להיות בעייתי מבחינה משפטית. "האם תוכל להגן בבג"ץ על חוק שמפלה בין אזרחים?" שאלו אותו.

אז מה עושים? הולכים לפתרון הפשוט - צורך ביטחוני. פנו למערכת הביטחון ושאלו אותה האם יש באיחוד משפחות סכנה ביטחונית. למזלנו, התשובה הייתה חיובית, וכך נולדה "הוראת שעה" שמונעת איחוד משפחות מסיבות ביטחוניות. הוראת שעה מעצם הגדרתה תקפה רק לשנה, אבל בפועל מחודשת בכל שנה מחדש כבר שני עשורים.

לפעמים אני חושב לעצמי, איזה מזל יש לנו שהערבים סביבנו כל כך אלימים. הרי מה היה קורה אילו היינו חולקים את הארץ עם שני מיליון שבדים מנומסים שבסך הכל מבקשים הגדרה עצמית?

אילו לא היו לנו כל הטיעונים הביטחוניים של "טילים על נתב"ג" וכדומה, האם עדיין היינו מסוגלים להתנגד לבקשה הזו? או שמא היינו נותנים לשבדים הללו מדינה עצמאית ומוותרים על חלקים יקרים מארץ ישראל, שעליה נצטוונו "לא לעוזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה".

האיום הביטחוני (האמיתי) שיוצרים ערביי הארץ מקל עלינו את ההתמודדות מצד אחד, אבל מצד שני מאפשר לנו לברוח מהבירור האמיתי. רק פעם בכמה זמן מוטלת לפתחנו סוגיה שמחייבת אותנו לברר את הזהות היהודית של המדינה, וגם אז אנחנו משתדלים לברוח ממנה כמה שיותר מהר ולטאטא אותה מתחת לשטיח.

הקמת ממשלה עם ערבים? סיכון ביטחוני. סוגיות של גיור וחוק השבות? בואו נצמד לסטטוס קוו, וכן הלאה.

נדמה לי שאחרי שבעים שנות מדינה הגיע הזמן לדבר על המהות. להניח בצד את השיקול הביטחוני ולשאול את עצמנו, מה זה אומר בעצם "מדינה יהודית"? האם אנחנו מסוגלים לומר לעצמנו שליהודים יש עדיפות בקבלת אזרחות?

האם אנחנו יכולים לומר בפה מלא שאנחנו מונעים התאזרחות המונית של גויים כדי לשמר את הרוב היהודי במדינה?

האם המושגים הללו עדיין לגיטימיים בימינו או שמא שטף הפוליטיקלי-קורקט מונע מאיתנו לדבר על היסודות הכי בסיסיים של המדינה?

אם נדע לומר את הדברים בבירור לעצמנו, נוכל בשלב הבא גם להסביר זאת לאחרים.