הנה מקרה שהתרחש לפני שנתיים בחיפה, ששר החוץ הטרי יאיר לפיד כנראה לא הספיק לשמוע עליו: התושב חובש הכיפה שהלך עם בנו להחליף ספר בספרייה העירונית הגדולה בשכונתו נווה שאנן הגיע לשולחן הספרנית והופתע. על השולחן, לעיני כל מי שמגיע לשאול ספרים, כולל בני נוער וילדים קטנים, מתנוסס דגלון קטן בכל צבעי הקשת. הספרנית ביקשה לבטא את עמדותיה המזדהות עם קהילת הלהט"ב, אולם התושב זעם על הדגל שנכפה עליו במרחב הציבורי־מוניציפלי. הוא לא התעצל ופנה לגורמים הרלוונטיים בעירייה כשהוא מותח ביקורת חריפה על החלטתה של הספרנית.
בעירייה בדקו את התלונה, וראש העיר עינת קאליש־רותם הוציאה תגובה כתובה שבה הודתה כי יש בצעד הזה "טעם לפגם" וכי יש להימנע ככל האפשר ממעשים מסוג זה. "לשיטתי, יש להיות רגישים מאוד עם הבעת עמדות אישיות במקומות עבודה שנותנים שירות לציבור הכללי ולהימנע מזה ככל שניתן. בביתנו הפרטי מותר לנו לעשות ככל שנחפוץ, ואילו במקום עבודה ציבורי שנותן שירות לקהל הרחב עלול להיות בזה טעם לפגם", כתבה קאליש־רותם בתשובתה לגורמים האמונים על הנושא בעירייה. דבריה המאופקים גררו כמובן התנפלות מתוקשרת של קהילת הלהט"ב ותומכיה על ההחלטות ה"חשוכות" של ראש עיריית חיפה, אולם זו לא נבהלה. היא פנתה לייעוץ המשפטי לממשלה לקבלת הבהרות, אולם הורתה לכלל עובדי העירייה כי עד שיגיעו הבהרות אלו אזי "במקומות שבהם יש קבלת קהל בלבד, יש להימנע מהצבה או תלייה של סממני זהות כאלה ואחרים שאינם סמלי המדינה".
את מה שהבינה בשכל הישר ראש עיריית חיפה הבינו גם ברשויות ציבוריות ובמוסדות מדינה אחרים. לפני שנתיים, על רקע אירועי חודש הגאווה, הניף חייל צה"ל את הדגל הצבעוני מעל המוצב שבו שירת בשומרון, סמוך ליישוב אלון מורה. תושבים שראו את הדגל המתנוסס מעל המוצב דרשו להסירו באופן מיידי. בצה"ל הסכימו עם הדרישה והדגל הורד בתוך זמן קצר. על פי הפקודות, במרחבים הפתוחים בבסיסי צה"ל מותר לתלות את דגלי ישראל או את דגלי היחידה בלבד.
עליית מדרגה נוספת בסולם המוסדות השלטוניים חושפת מקרה דומה שאירע בכנסת ישראל בשנה שעברה. היה זה חבר הכנסת הטרי יוראי להב־הרצנו (יש עתיד) שדרש להניף את דגל הגאווה מעל משכן הכנסת לרגל החודש המדובר. חבר הכנסת, אשר משתייך בעצמו לקהילה, נדהם – באופן לא מפתיע – לקבל את תשובתו השלילית של יו"ר הכנסת דאז, חבר הכנסת יריב לוין מהליכוד. "במענה למכתבך למנכ"ל הכנסת בנושא שבנדון, הנני להודיעך כי מעל בניין הכנסת יונף דגל אחד בלבד – דגל ישראל", כתב יו"ר הכנסת לחבר הכנסת להב־הרצנו.
הטעימה הזאת מלמדת כי הן ברשויות המקומיות, הן בצה"ל והן בכנסת ישראל יש מי שמבין (ואף קובע בתקנון) כי במוסדות ציבוריים וממשלתיים אין להניף דגלים פוליטיים מסוג זה או אחר, למעט דגל המדינה המשותף לכל האזרחים ומבטא את צביונו הריבוני של המוסד. הכלל הזה חל, למרבה ההפתעה, גם על הדגל שהוא סמלה של קהילה הטוענת חדשות לבקרים כי היא סובלת מדיכוי ורדיפה, ועל כן חייבת לנוסס את דגליה וסמליה בכל אתר ואתר, וכל המרבה הרי זה משובח.
את שר החוץ הנכנס יאיר לפיד כל זה לא מאוד עניין. השבוע הוא צייץ בהתלהבות את תמונת דגל הגאווה שהניף בראש התורן של משרד החוץ, לצד דגלי הלאום. "לראשונה אי פעם הוריתי הבוקר להניף במשרד החוץ את דגל הגאווה לרגל אירועי חודש הגאווה. משרד החוץ ועובדיו מובילים מסר של סובלנות, אחווה וחופש", התפייט השר, שכנראה עסוק בקידום אג'נדות חשובות יותר על חשבון קידום יחסי החוץ של ישראל. אפשר רק לשער מה היה מצייץ לפיד לנוכח תמונה דומה ממשרד ממשלתי אחר, למשל דגל בני עקיבא בכניסה למשרד הדתות, דגל "משיח" צהוב של חב"ד ברחבת הכניסה למשרד החינוך או דגל כחול־זהוב של תנועות המקדש בפתח משרד הבינוי והשיכון. לפיד הרי מעיד על עצמו כי הוא ועובדיו מובילים "מסר של סובלנות, אחווה וחופש", מה שפותח פתח לשרים מצדדים אחרים של המפה הפוליטית לבצע ניסוי מעניין שיבחן את עמידותו של המסר.
היה גם מי שטען השבוע שלפיד לא רק משתמש בציניות בסמכותו כדי ליצור את הפרובוקציה הסמלית אלא שהתנהלותו היא אף עבירה על החוק. חבר הכנסת ועורך הדין איתמר בן־גביר שיגר ליועץ המשפטי לממשלה ולשר לפיד מכתב ובו דרש להוריד את הדגל, בטענה כי יש בעיה חוקית בהצבת דגל חריג שכזה במשרד ממשלתי. "זוהי הפרה של עיקרון חוקיות המינהל", הסביר ל'בשבע', "עיקרון שקובע שלגבי מוסדות שלטון כל מה לא הותר מפורשות בחוק הוא אסור. אצל השלטון זה להבדיל מאזרח. אצל אזרח בדמוקרטיה, כל מה שלא אסור מותר. אבל אצל השלטון זה הפוך". כך שהנפת הדגל החריג במשרד החוץ, שלא הותרה מפורשות בחוק, היא הפרה של העיקרון החוקי, דברי בן־גביר. אבל הפרות חוק מהצד המסוים הזה של המפה כנראה לא מאוד מטרידות את מי שאמונים על אכיפתו.
ואם כבר דגלים ושירות החוץ, הנה ידיעה מלפני שנתיים – ימי ממשל טראמפ בוושינגטון: הממשל האמריקני אסר על שגרירויותיו ברחבי העולם לתלות דגלי גאווה במהלך חודש יוני. האיסור נקבע בעקבות בקשותיהן של השגרירויות בישראל, בגרמניה, בברזיל ובלטביה, שפנו למחלקת המדינה בבקשה לתלות את הדגל לכבוד חודש הגאווה - ונדחו על הסף. אולי כדאי להמליץ לשר החוץ הישראלי החדש לצאת להשתלמות בארצות הברית כדי לרענן את הידע שלו בכללי הדמוקרטיה, הסובלנות, האחווה והחופש.
חודש הגאווה מילא את שרי ממשלת השמאל הטריים בפרץ אדיר של מוטיבציה. לא רק לפיד הפגין את הזדהותו והעניק לקהילה פרסום ותמיכה ממשלתיים חסרי תקדים, גם שרת התחבורה מרב מיכאלי הוסיפה צבע משלה לתמונה העגומה. ביום שני נצבע הלוגו של משרד התחבורה בערוץ הטלגרם הרשמי של המשרד, והרקע הכחול אחיד הפך לצבוע בצבעי הקשת. מעניין אם גם חודש אחר הקרב ובא, שנושאו הרשמי נקבע לפני מאות ואלפי שנים בלוח השנה היהודי, יזכה לחופש ביטוי כה גורף בקרב שרים שיחפצו בכך. האם ראש הממשלה חובש הכיפה נפתלי בנט, שהתאווה כל ימיו הפוליטיים לשים יד על הגה השלטון כדי להשפיע, יאפשר לשריו חובשי הכיפה לבטא מסרים של חזרה בתשובה בחודש אלול – חודש הרחמים והסליחות, באותה עוצמה שהתיר לשריו להשתולל בחודש הגאווה.
בוועדת העובדים הזרים ייסדתי את מדינת כל אזרחיה
האיום שמטילה הקואליציה הטרייה על זהותה היהודית של המדינה אינו שייך בלעדית למחנה לפיד, מיכאלי וחבריהם. הממשלה שהקים בנט כוללת בעלי תפקידים נוספים, שלא רק בעמדותיהם האידיאולוגיות אלא גם בעמדות המפתח שקיבלו בעבודת הכנסת יוכלו לסכן בקלות רבה את צביונה היהודי־דמוגרפי של המדינה.
שני חברי כנסת ערבים עומדים בראשות שתי ועדות שונות בכנסת החדשה: איבתיסאם מרעאנה ממפלגת העבודה תעמוד בראש הוועדה לענייני עובדים זרים, ויו"ר רע"ם מנסור עבאס יעמוד בראש ועדת הפנים. יודגש אומנם כי הוועדה לענייני עובדים זרים אינה עוסקת במסתננים אלא בעובדים זרים בלבד, אלא שגם המספרים הרשמיים של העובדים הזרים והתיירים ששוהים בישראל בניגוד לחוק מהווים איום לא קטן. לפי נתוני רשות ההגירה לשנה זו, בישראל יש כ־97 אלף עובדים זרים חוקיים וכ־21 אלף עובדים זרים בלתי חוקיים, כגון עובדים שפגה אשרתם. כמו כן שוהים בישראל כ־50 אלף תיירים שפגה אשרתם. למספרים הללו יש להוסיף ילדים, שמספרם אינו ידוע משום שרשות ההגירה מסרבת לפרסמו.
הוועדה לענייני עובדים זרים הוקמה ב־1998 ופורקה ב־2015 לבקשת מפלגת המחנה הציוני, כדי להקים במקומה את ועדת השקיפות. במחנה הציוני הסבירו אז שנושא העובדים הזרים אינו ראוי לוועדה בפני עצמה, ובכל מקרה ישנן ועדות הפנים והעבודה והרווחה שמטפלות במסתננים והן תטפלנה גם בעובדים הזרים.
כעת במסגרת ההסכמים הקואליציוניים דרשה מפלגת העבודה (גלגול של המחנה הציוני) לחדש את הוועדה לענייני עובדים זרים, ולהציב בראשה את איבתיסאם מראענה. שפי פז, פעילה מובילה בתחום המאבק במסתנני דרום תל אביב, נשמעת פחות מודאגת ממינויה של חברת הכנסת הערבייה ממפלגת העבודה לטפל בסוגיה הנפיצה, שכן כאמור אין לוועדה סמכות בתחום המסתננים. אולם היא בטוחה כי מרעאנה תצליח לגרום נזק באופן כזה או אחר. לדבריה, "לוועדה לעובדים זרים אין סמכות בנושא המסתננים. הסמכות הזאת תישאר בוועדת הפנים. אבל גם בלי זה יש לה פוטנציאל גדול מאוד להביא נזק. אם אחת ממטרות השמאל בממשלה החדשה היא לקעקע את חוק השבות, מרעאנה תתרום את חלקה במאמץ".
עמדותיה הפרו־פלשתיניות הרדיקליות של מרעאנה כבר ידועות, שלא כמו עמדותיה בנושא העובדים הזרים. מה שכן ידוע הוא כי בשמאל הקיצוני נעמדים על הרגליים האחוריות בכל פעם שהרחקת זרים עומדת על הפרק, לא פחות מאשר בנושא ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון, מתוך הבנה שהמאבק להשארת זרים בישראל הוא כלי אפקטיבי מאוד בהפיכתה למדינת כל אזרחיה. לא קשה לנחש מה יהיו עמדותיה של מראענה בוועדת העובדים הזרים. מי שחולמת על היעלמותה של זכרון יעקב ועל חזרת תושביה היהודים לפולין תקפוץ על ההזדמנות להיאבק למען מתן מעמד קבע וזכויות אזרחיות לעובדים זרים בישראל.
למי שסבור כי השמאל לא ינצל את כוחו בוועדות שכאלה, כדאי שיערוך בדיקה של שנים ספורות לאחור. תקדימי העבר מלמדים שוועדות שבראשן עומד תומך בזרים הביאו לחקיקה אוהדת ולמדיניות מקלה כלפי זרים. כך היה בוועדת העבודה והרווחה בראשות אלי אלאלוף (כולנו, 2018) שהצהיר ש"מבקשי המקלט הם ישראלים לכל דבר", והוועדה בראשותו קיצצה אחוזים ניכרים מהפיקדון שחויבו המסתננים להפקיד. כך היה גם בתקופתה של מיקי חיימוביץ' (כחול לבן, 2020) בראשות ועדת הפנים, שדחפה את הממשלה לשחרר למסתננים את כספי הפיקדון בתחילת תקופת הקורונה. תחומי האחריות בנוגע לעובדים זרים שהיו בכנסות הקודמות תחת ועדות הפנים והעבודה והרווחה עוברים כעת לידיה של ח"כית שעמדותיה בנוגע לצביון היהודי של המדינה ידועות. אם את המגמות שצוינו לעיל קידמו אנשי שמאל יהודים בראשות הוועדות שעסקו בנושא, אפשר רק לשער אילו מגמות תוביל בוועדה החדשה חברת הכנסת מרעאנה. נזכיר כי כאמור בראש ועדת הפנים, שנושאת בסמכויות גם בנוגע למסתננים, עומד חבר הכנסת עבאס, שיחד עם מרעאנה עלול לקדם מהלכים שיציפו את ישראל בזרים, מבקשי מקלט ושוהים בלתי חוקיים. חזון מדינת כל אזרחיה מעולם לא היה מוחשי יותר.