קנאה בונה, קנאה הורסת

בלעם היה יכול לתעל את זרמי יצר הקנאה אל הכיוון החיובי כשהוא מחקה את מחנה ישראל וטהרתו. במקום זאת הוא בחר לנתב את קנאתו למקום של הרס, שנאה ורוע.

פרופ' אבי לוי , י"ג בתמוז תשפ"א

קנאה בונה, קנאה הורסת-ערוץ 7
פרופ' אבי לוי
צילום: דוברות שאנן

מידת הקנאה היא מהתכונות הקשות וההרסניות שמשפיעה על האדם ועל הדינמיקה בינו לבין החברה. אדם רואה את זולתו מצליח, מתקדם ומתפתח. קשה לו לפרגן ולשמוח בשמחת חברו. עיניו כלות ואז הוא מתמלא באנרגיות שליליות ומתחיל לחשוב כיצד לעצור את חברו, להזיק, למחוק ולדרוס אותו ולחפש כיצד יוכל לפגוע בו בכל מחיר.

ונשאלת השאלה האם לא קיים פן חיובי למידת הקינאה? הרי אם לא תהיה מידה מסוימת כיצד עולמנו האישי והגלובלי יתקדם? הרי ״קינאת סופרים תרבה חוכמה״.

הרי לא רק סופרים; גם מורים, מדענים, ציירים, פסלים, מצביאים ועוד, מצויים בתחרות שהבסיס הפסיכולוגי שלה נובע מידה מסוימת של קינאה ותחרותיות שמהווה יסוד חשוב בלמידה, בספורט, בצבא ועוד.

מאידך, בעיות שבין אדם לחברו, בין עם לעם, ולעיתים בין איש לאשתו באות בגין הקינאה. אש הקינאה שורפת הכל. אלו שני סוגי קינאה: האחת חיובית והשנייה שלילית והרסנית, אז היכן למעשה עובר הגבול?

מתברר כי האבחנה ביניהן היא לאו דווקא במבחן התוצאה, אלא ההבחנה היא קודם כל במעשה; מה עובר עליך בשעה שרוח הקינאה עולה בך. האם אתה מקבל מרץ לעשות דברים שיקדמו אותך לעבר הטוב שאתה מקנא בו, או שמא פיך נוטף ריר של כעס, ואדרנלין שלילי זורם בעורקיך ומעביר אותך על דעתך וגורם לך לעשות מעשים ולחרוש מעללים כנגד זולתך או זוגתך?! הגבול הדק לפעמים נמצא קרוב אליך: האם אתה מתמקד ברצון לשפר ולהתקדם כמו מושא הקינאה וההערכה כלפיו, או שמא אתה מתמקד בזולת – כיצד להרוס אותו ולחבל בהצלחותיו.

פרשת בלק, בבסיסה מונעת על ידי הקינאה; בלק בן ציפור מקנא ופוחד מעם ישראל: ״וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל״. הוא שומע ורואה את הצלחות בני ישראל במלחמות נגד סיחון ועוג, ומקנא בהם. הוא מבין שאינו יכול על עם ישראל בדרך קונבנציונלית, ומנסה להשיב במלחמה לא קונבנציונלית, ולשם כך הוא שוכר את שירותיו של בלעם. זה האחרון התלבט אם לקחת על עצמו את המשימה. הוא דוחה את שרי בלק באמתלות שונות ולבסוף הוא נרתם למשימה. ומה בעצם לבלעם ולריב לא לו? איזו תועלת תצמח לו מכל המהלך הזה?

לא ממונו של בלק משך את בלעם, אלא קנאה נסתרת בעם ישראל שקיננה בליבו, ומתוך ברכותיו אפשר ללמוד על קללותיו. מה הוא ברך למשל? ״מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל״- הוא הסתכל בקנאה על בתי הכנסיות והמדרשות. ובעיקר לא יודע את נפשו מרוב קנאה כשהוא רואה את פתחי אוהליהם של בני ישראל ומת מקנאה על הצניעות והטהרה שקיימת בעם ישראל. הוא מקנא ומתפעל מהמשפחה והזוגיות היהודית, ואת זה הוא מבקש לנתץ ולהרוס. האנרגיות השליליות זורמות בו וכתזזית הוא עובר מהר להר, מזווית לזווית ומת לקלל ולא יוצא לו. אז הוא מברך מרוב קינאה, ואחר כך ממשיך לדרכו, אבל לא לפני שהוא חורש מזימות ומייעץ כיצד לשבור את אותה צניעות, את אותה זוגיות שבעם ישראל.

בלעם משווה את המציאות המדיינית הגויית של פריצות, עולם חסר רוחניות וריק מתוכן, אל מול היופי שבמשפחה היהודית, החיים סביב בתי כנסיות ובתי מדרשות. רוחניות וטהרה אל מול הפריצות והטומאה שיש לו שם בבית, והוא אכול קנאה.

אילו בחר להפנות את אפיקי הקינאה וזרמיה אל עבר החיובי: ללמוד את מה שקורה בעם ישראל, לאמץ את הדרך ולחקות את מחנה ישראל וטהרתו - אזי זו קינאה מהסוג החיובי, שמניעה ומובילה את האדם אל הטוב. במקום זאת, הוא בחר לנתב ניתב את הקינאה אל עבר השנאה, אל הרוע. דיבר בלשון של ברכה אבל הקינאה השלילית הייתה כרוכה בכך וטמונה בעומק דבריו. הוא נקט בשיטה: לא לי ולא לך יהיה. במקום ללמוד מן העם המיוחד והקדוש הזה, הוא מחפש דרכים להכשילו; זוהי התנהגותם של צרי העין, שנלחמים בזולת במקום ללמוד ולחקות אותו.

פרופ' אבי לוי הוא נשיא האקדמית שאנן בחיפה