לימוד תורה במדרשת 'נשמת'
לימוד תורה במדרשת 'נשמת' צילום: עודד אנטמן

1

לפני כמה שנים שובצתי לדיון פומבי בנושא הפמיניזם הדתי, מול אישה למדנית מפורסמת ופעלתנית מהז'אנר הדתי-פמיניסטי. היו לי שתי טענות אל מול טענות הקיפוח שמעלה הפמיניזם הדתי ודרישותיו לשוויון בין גברים לנשים בענייני יהדות והלכה, שהוצגו על ידה.

הטענה הראשונה והפשוטה הייתה שמאזן החובות והזכויות ההלכתיות לא באמת נוטה תמיד לטובת הגברים כפי שנהוג לטעון. יש לא מעט תחומים שבהם לנשים יש עדיפות, או כאלה שאפשר לטעון בהם לקיפוח של גברים. חשבתם למשל על המצווה הנפלאה של הדלקת נרות שבת, שנשות ישראל זוכות לבלעדיות עליה? והאם מישהו טרח לתת ביטוי למצוקתם של גברים שכדי לאפשר לאשת אחיהם הנפטר להינשא נאלצים לעבור טקס חליצה משפיל על לא עוול בכפם, לאחר שההלכה העדכנית מונעת מהם את האופציה לייבם את אשת האח?

ובכל מקרה, זכויות היתר כביכול של הגברים באות ביחד עם הרבה מאוד חובות יתר. אם פמיניסטיות דתיות טוענות בשם השוויון, למשל, שהן רוצות לעלות לתורה כמו גברים, עליהן לדרוש מעצמן במקביל גם את חובת שמיעת קריאת התורה בציבור, שבת אחרי שבת ושנה אחר שנה, מ"בראשית" ועד "לעיני כל ישראל". יש לשער שרוב הנשים הדתיות יעדיפו לוותר על הזכות ועל החובה גם יחד.

כמובן שאם ההלכה מאפשרת עליית נשים לתורה ואם גדולי פוסקי הדור היו מתירים זאת, אין עיני צרה בכך שנשים יעלו לתורה גם בביקור מזדמן בבית הכנסת. אבל זה לא קשור לשוויון, כי אי אפשר לדבר על פגיעה בעיקרון שוויון הזכויות כאשר אין במקביל שוויון חובות. בדיוק כפי שהדרישה לאפשר לנשים להתמודד על כל תפקיד צבאי שהן מעוניינות בו איננה באמת שוויונית כל עוד השתלבות נשים בתפקידים קרביים היא התנדבותית בלבד, בעוד חיילים גברים נשלחים ליחידות לוחמות ברצונם ושלא ברצונם.

לדרוש שוויון זכויות ללא שוויון חובות זו לא דרישה לשוויון אלא דרישה לזכויות יתר.

2

טענתי השנייה הייתה שהחתירה לשוויון מלא ביהדות ובהלכה עלולה להביא בסופו של דבר למפח נפש ולעזיבת הדת של נשים צעירות המושפעות מהפמיניזם הדתי.

בדור הראשון של הפמיניזם הדתי אפשר עדיין לשאוב סיפוק מהצלחה מסוימת של מאבקים ומהשגת זכויות ואפשרויות חדשות כאלה ואחרות לנשים. אבל בסופו של דבר המאמץ הזה ייתקל בקיר, משום שהתפיסה של היהדות את המין הנשי והמין הגברי היא מהותנית ולא שוויונית.

התנועה הפמיניסטית בגירסתה המרכזית שואפת למחוק לחלוטין או לצמצם לרמה זניחה ושולית את ההבדלים בין גברים לנשים. ביהדות ובהלכה התפיסה הכללית היא שיש אמנם בסיס אנושי משותף רחב מאוד לשני המינים, אבל מתוך הגזע האנושי המשותף מתפצלים שני ענפים שיש להם מאפיינים שונים ותפקידים שונים המשלימים זה את זה. השונות אין משמעותה עליונות של צד אחד על הצד השני או דיכוי פטריארכלי של המין הנשי על ידי המין הגברי, כפי שטוענות הפמיניסטיות המיליטנטיות. אבל כשההלכה פוטרת נשים מכל כך הרבה מצוות שהזמן גרמן, די ברור שהיא תופסת באופן שונה את המהות הנשית והמהות הגברית, ובהתאם לכך מעצבת באופן שונה את עולמם הדתי של גברים ושל נשים. על גבי היסוד המשותף לשני המינים, לגברים לחוד ולנשים לחוד יש את הדרך המתאימה להם להגיע אל שלמותם הרוחנית.

בסופו של דבר, טענתי, אי אפשר יהיה להגיע לביטול ההבדלים בהלכה ובמנהג ולשוויון מלא בין המינים בלי לעקור גופי הלכה מאוד יסודיים. לכן ההצבה של השוויון המלא כיעד שאליו חותרת תנועת הפמיניזם הדתי משולה להתקדמות מאומצת בתוך מבוי סתום שבסופו קיר. כאשר הבנות הצעירות שיגדלו על דרישת השוויון המלא ייתקלו בקיר הזה, הן יבינו שלא באמת אפשר להיות גם פמיניסטית באופן מלא וגם דתייה באופן מלא. אחרי שהפמיניזם הדתי הטעין אותן במרירות, ברגשות קיפוח, בלוחמנות ובחתירה ליעד בלתי אפשרי, רבות מהן יעדיפו לדבוק בפמיניזם ולהשליך את הדת. לכן פמיניזם דתי מתון ששואף לפתוח עולמות חדשים בפני נשים או למנוע פגיעה בהן ככל הניתן יכול להביא ברכה לעולם. אבל פמיניזם דתי מיליטנטי שמתיימר לחתור לשוויון מלא ביהדות ובהלכה ולמחוק כמעט לחלוטין את ההבדלים בין גברים לנשים, הוא תנועה שסופה להרוס את עצמה.

3

בימים אלו נסגרת קבוצת הפייסבוק 'הפדלחו"שיות' (ראשי תיבות של 'פמיניסטית דתיה ללא חוש הומור') – קבוצה בת כ-17 אלף חברים, בעיקר חברות, שהקו האידיאולוגי שלה הוא פמיניזם דתי בועט. השיח בקבוצה הזאת היה מיליטנטי במיוחד, מה שגרם לחלק מחברות הקבוצה לפרוש ממנה ולהקים קבוצת פייסבוק מתחרה, מתונה יותר.

לפני כמה שבועות פרסמה אחת ממנהלות ומייסדות קבוצת הפדלחו"שיות, דבורה אלחדד-ארושס, פוסט שהכריז על הכוונה לסגור בקרוב את הקבוצה. "פספסנו את העיקר", הסבירה המייסדת, "עצם קיומו של המרחב הזה כאן, הוא בעצמו מסך עשן נוסף על גבי המציאות: מציאות של אי-שוויון אינהרנטי, יסודי, מהותי, בין איש לאישה בדת היהודית. הקבוצה הזו כמוה כסם הרגעה זמני, טשטוש מאלחש, ממסך... קיום הקבוצה תחת הכותרת 'אני פמיניסטית דתיה' – משרת בטווח הארוך לא את הנשים בתוך הדת – אלא את המשך קיומם של מסכי העשן".

אלחדד-ארושס מסבירה שאי אפשר להיות פמיניסטית במובן המלא וגם דתייה במובן האמיתי, והיא צודקת. ריבונו של עולם הבדיל בין איש לאישה והעניק לכל אחד מהמינים היבטים מיוחדים ושונים בחייו ובעולמו הנפשי והרוחני. רווחתם הנפשית של גברים ונשים בעולם בכלל ובעם היהודי בפרט לא תושג מתוך מלחמת מעמדות מגדרית, טענות קיפוח שרבות מהן מנופחות ומוגזמות, ושאיפה לטשטוש ההבדלים ולהתכחשות של נשים וגברים למאפיינים המייחדים את מינם. גברים ונשים יהודים ימצאו את אושרם ואת רווחתם ושלמותם הנפשית דווקא מתוך הכרה בצד המגדרי המיוחד שניתן להם על ידי יוצר האדם אשר "זכר ונקבה בראם".

4

יש מצוקות של נשים דתיות שמשום מה לא נמצאות על סדר יומו של הפמיניזם הדתי, לפחות לא במקום גבוה בסדר העדיפויות.

הזמרת החוזרת בתשובה אתי אנקרי מקפידה בשנים האחרונות לשיר בפני נשים בלבד. לאחרונה פורסם שהופעה נדירה שלה בוטלה משום שבעלי המקום שבו תוכננה להתקיים חששו שיואשמו בהדרת גברים, בניגוד להוראות משרד המשפטים. במקרה נוסף, בימים האחרונים נודע כי השרה החדשה תמר זנדברג ממרצ מתנגדת למתן אפשרות לרחצה נפרדת לנשים וגברים המעוניינים בכך במעיינות ובנחלים שבניהול רשות הטבע והגנים. בשני המקרים, רשויות שלטון הפועלות ברוח התרבות החילונית השלטת מבקשות למנוע מנשים דתיות שומרות הלכה לפעול על פי רצונן ובהתאם למצפונן הדתי וההלכתי.

התנועה הדתית-פמיניסטית יודעת למחות בקול גדול כאשר הטענה לקיפוח מופנית כלפי היהדות, ההלכה והממסד הדתי. לא ברור מדוע היא נאלמת דום או משמיעה מחאה חרישית בלבד כאשר הגורם הפוגע והמקפח את האישה הדתית הוא השלטון החילוני או התרבות החילונית.

לתגובות: eshilo777@gmail.com

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו