אחד המיתוסים הפמיניסטים העיקשים ביותר הוא מיתוס 'פער השכר', ממנו נגזרת הסיסמא הנישאת (כמעט) בפי קול - 'גברים מרוויחים יותר מנשים'. מיתוס זה מהווה את אחד מעמודי התווך המרכזיים בתיאוריית הפטריארכיה של הפמיניזם הרדיקלי. זה לא מקרי.
מדוע? משום שללא יכולת, אמצעים וכלים פיננסיים, שעומדים, כביכול, לגברים למילוי משימת דיכוי זו, 'דיכוי נשים' או כל דיכוי לצורך העניין אינו אפשרי.
מיתוס 'פער השכר' – נעדר תוקף וחסר ייתכנות
מיתוס זה טומן בחובו סתירה כפולה. מדוע? ראשית, לא רק משום שאין לו בסיס עובדתי (מי מאיתנו אינו מכיר לפחות גבר אחד שמשכורתו זהה לזו של אישה אחת או אפילו נמוכה ממנה), אלא גם ובעיקר בגלל אי ההיתכנות שבקיומו ההיסטורי. היסטורית, רובם המכריע של הגברים היו דלי אמצעים, לא כל שכן חסרי כל יכולת כלכלית להנדס 'דיכוי' כזה. גם בימינו אפילו אילו היו פערי שכר כלשהם לרעת הנשים, הם לא היו יכולים לאפשר לגברים שליטה ודיכוי כאלו המתוארים בתיאוריה הפמיניסטית.
מבחינה היסטורית זה בלתי אפשרי, הן משום שגברים בעצמם היו חסרי כל והן משום שבדומה לנשים גם מרבית הגברים היו קורבן של אותו דיכוי כלכלי. בהיסטוריה ובהווה, מרבית הגברים נשלטו על ידי אוליגרכיות (גבריות ונשיות), ולא על ידי 'הפטריארכיה' המדומיינת. 'הדיכוי ההיסטורי' (ככל שהיה כזה) לא היה מעולם מבוסס על מגדר.
מעמדן הכלכלי של נשים רבות בהווה טוב מזה של גברים רבים
ומההיסטוריה להווה, כיום ישנן נשים רבות שמעמדן הכלכלי הרבה יותר טוב מזה של גברים רבים. זאת בניגוד גמור למסרים שאנו מופגזים בהם (בתקשורת, באקדמיה ובתרבות הכללית), מסרים מכלילים ומופרכים, לפיהם 'גברים מרוויחים יותר מנשים'. למשל, ממחקרים שנעשו בארצות הברית אנו למדים, שנשים רווקות מרוויחות יותר מגברים רווקים. הן גם קונות יותר בתים.
נשים יכולות לבחור במסלול של קריירה ואז הן מרוויחות יותר מגברים רווקים. מנגד, כאשר הן מקיימות משפחה מתקיימת מציאות אחרת אך גם בה כפי שנראה בהמשך נשים אינן מופלות אלא חולשות על מרבית המשאבים של המשפחה והמשכורת גם אם הבעל מרוויח יותר. הנתונים מצביעים על כך שכ 70% ממשאבי המשפחה נמצאים בשליטת נשים. מידע נרחב עובדות אלו של כוח כלכלי נשי, ניתן למצוא בלינק כאן.
הפרכה מחקרית של 'מיתוס פערי השכר'
כעת, תוצג סקירה מדעית מחקרית שמטרתה הינה הפרכה מסודרת של המיתוס הפמיניסטי בנוגע לפערי השכר. חשוב לזכור שלרוב קיים מחסור בחומרים ומחקרים בתחום זה, ולא משום שמחקרים כאלה לא קיימים אלא משום שהם לא מוכרים או נגישים לציבור הרחב או זמינים לו (תוצאה של מדיניות או יד מכוונת). לצד זה, הטענות בדבר פערי שכר מגדריים הופרכו חזור ושנה. ומכאן בסקירה זו המידע הנחוץ להפרכת מיתוס פמיניסטי זה.
לצורך כך השתמשתי מתודולוגית בשלושה אלמנטים מרכזיים. ראשית, אני משלב כאן בעיקר סקירה של הספרות הקיימת. שנית, את המקורות המפורטים אביא בגלל חשיבותם בהתחלה ולבסוף אשלים את כלל התמונה בשאר מראי המקום. אני מביא את הנתונים בשם אומרם, לרוב עם הסבר קצר, ופעמים עם הסבר מפורט יותר. בנוסף, תיאורטית אתחיל את הסקירה מזווית הביולוגית ומשם אמשיך לזווית חברתית.
פער סטטיסטי בשכר אינו מעיד בהכרח על אפליה בשכר
טרם סקירת המחקרים עצמם, חשוב להבין שגם במקומות שבהם נמצא פער סטטיסטי בשכר של נשים וגברים, אין פער זה מלמד כיום על 'אפליה כנגד נשים' או על מדיניות דיכוי נשים פטריארכלית גברית. פער זה נובע רובו ככולו מהבחירות התעסוקתיות של הנשים עצמן. כל מחקר רציני לעניין זה חייב לקחת בחשבון את המשתנים הבאים (כמו גם להבחין ביניהם): 1. שכר חודשי, 2. שכר לשעה, 3. שכר שעות נוספות. 4. שעות שבת/חגים, 5. כוננויות, 6. תורנויות לילה, 7. שעות פיצול, 8. הגדרות משרה, 9. נסיעות מרובות, 10. רילושקיישן, 11. זמינות מיידית (הקפצה)
חשוב מאד לזכור את הנתונים הבאים כשנדרשים לדון בפערי שכר (היכן שהם נמצאים):
1. נשים עובדות פחות שעות, לפעמים במשרת אם ולפעמים אפילו לא משרה מלאה.
2. נשים עובדות פחות בשעות תובעניות כמו פיצולים, משמרות לילה ושעות נוספות.
3. מרבית הנשים מעדיפות שלא לעבוד בשעות 'לא נוחות'.
4. מרבית הנשים מעדיפות לעבוד בעבודות בהן יש פחות מתחים ולחצים.
5. שעות העבודה של נשים גמישות יותר.
6. מרבית הנשים נמנעות מלעבוד בעבודות המצריכות זמן רב בנסיעה בדרכים.
7. נשים נוטות שלא להעדיף עבודות הכרוכות במעבר דירה.
8. אין כמעט נשים שבוחרות לעבוד בעבודות מסכנות חיים.
9. נשים עובדות הרבה פחות בשבתות וחגים.
10. מניפולציה של הגדרות 'משרה'. בתחומים מסוימים משרה של נשים מוגדרת על בסיס מספר קטן
יותר של שעות עבודה (ביחס לאלו הנדרשות מגברים).
הפמיניזם הרדיקלי מתעלם מהנתונים
במידה ולוקחים בחשבון את המשתנים והנתונים שלעיל, הרי שבניגוד לסיסמא לפיה 'גברים מרוויחים יותר' באופן עקרוני ('כי הם גברים'), הרי שבמידה ונשים מרוויחות פחות, הרי שזוהי תולדה מהעובדה שרבות מהן עדיין בוחרות להשקיע יותר בגידול ילדים ובאימהות, כמו גם מבחירותיהן של מרבים הנשים לעבוד בתנאי עבודה נוחים, לא מלחיצים ושאינם מסכני חיים. הכותרות הרדיקליות שזועקות 'נשים מרוויחות פחות' מתייחסות (אם בכלל) לפערים סטטיסטיים ('ממוצע שכר') באופן גס, תוך התעלמות אידיאולוגית מכוונת ממשתנים אלו שלעיל. על כן, למחקרים פמיניסטיים רדיקליים שנוהגים אין שום תוקף מדעי.
פמיניזם רדיקלי (גם) נגד נשים
למעשה, ההסללה האידיאולוגית המשמעותית ביותר כיום, היא לא של 'נשים למשפחה', אלא זו של הפמיניזם הרדיקלי המורה לנשים להשקיע פחות במשפחה (אם בכלל) 'ולממש עצמן' באמצעות 'קריירה'. נשים רבות אינן רוצות בזה. הן מעדיפות להיות קודם כל אימהות (ולשם כך הן בוחרות בעבודות נוחות יותר, הגם שמתגמלות כלכלית פחות). נשים אלו מוצגות על ידי הפמיניזם הרדיקלי 'כנשים השבויות בתודעה כוזבת' ו'כמשתפות פעולה עם הפטריארכיה'.
סקירת ספרות המחקר – הזווית הביולוגית:
בחינת המחקר הביולוגי מראה שלבחירות התעסוקה שעושים גברים ונשים יש תשתית ביולוגית ונוירולוגית. ראשית, הנה אסופת מחקרים שמראה שבחירות מקצועיות של נשים אינן רק או בהכרח תולדה של הסללה חברתית אלא שהן נגזרות של מקורות אבולוציוניים ונוירולוגיים. כזוהי, למשל, מסקנתה של חוקרת המוח (מאוניברסיטת רוטגרס) טרייסי שורס.
מחקר חשוב נוסף מצא שעל מנת לאזן בין אימהות לקריירה, נשים רבות בוחרות בעבודות גמישות. בחירותיהן לא נובעות מתוך 'כפייה גברית', 'שליטה פטריארכלית' או 'תודעה כוזבת', אלא מתוך רצון חופשי ומשיקולי נוחות. וזאת חרף העובדה, שבעבודות כאלה המאפשרות איזון ישנם תנאים פחות טובים (ובכללן שכר נמוך יותר) מעבודות שתובעות הקרבה למקום העבודה לבדו. לפי המחקר, גברים רבים מסכימים לסידור זה של נשים (הגם שלא תמיד זה הולם את הרצון שלהם) וזאת מתוך הראייה הכוללת של טובת המשפחה וטובת הילדים ומתוך הרצון לאפשר לנשותיהם איזון בין קריירה לאימהות ומיצוי שאיפותיה.
אפליית גברים מובנית בעולם העבודה - נורמה בת ימינו
עוד נמצא שגברים רבים המשמשים בתפקידים ניהוליים, מקדמים נשים במקומות העבודה, גם אם אלו אינן משקיעות בעבודתן כמו עמיתיהן הגברים. משמעות נורמה תעסוקתית זו היא שנשים רבות מקבלות שכר זהה ואף גבוה מזה של הגברים למרות שבעבודה הן אינן משתוות אליהם. מדובר על אפליית גברים מובנית בתחום העבודה - נשים רבות עובדות פחות אבל מרוויחות יותר. יתירה מזאת, בעוד נשים נהנות מהטבות תעסוקתיות מפליגות, גברים זוכים ליחס נוקשה כשנסיונותיהם לקבל תנאים הוגנים ושוויוניים כמו אלו שמהם נהנות נשים נתקלים בבוז ובזלזול. לא רק שגברים רבים נאלצים לוותר לנשותיהם (במובן זה שהם לוקחים על עצמם את עול הפרנסה העיקרי), אלא שהם גם סובלים מיחס נוקשה יותר מצד מעסיקיהם ומתנאי עבודה טובים פחות מאלו של עמיתותיהם הנשים. כאלו הן הנורמות המגדריות של שוק העבודה בן ימינו.
נשים בעלות עסקים – מטרות שונות
והנה מאמר המוכיח שנשים בעלות עסקים עצמאיים (כאלה בהם אין להן מנהלים גברים) מרוויחות כחצי מהגברים לא מתוך איזו שהיא 'אפליה' סקסיסטית שמקורה 'בפטריארכיה', אלא משום שמטרותיהן שונות על פי רוב.
בחירה אישית ולא חוסר ברירה
והנה מחקר (ד"ר ולנטין בולוטניי מהארוורד) המראה שמטרות שונות בעולם העבודה ישנן גם לנשים שעובדות כנהגות אוטובוס ורכבות בתאגידי ההסתדרות האמריקאיים. בתאגידים אלה התנאים שוויוניים לחלוטין ואין שום אפליה. גם לאחר שהילדים גדלים ועוזבים את הבית לא מגדילות נשים אלה את היקף שעות עבודתן (למרות שאפשרות זו ניתנת להן). ומדוע? משום שהן מעדיפות לבלות את זמנן עם ילדיהן ונכדיהן. מחקר זה מוכיח גם הוא שנשים עובדות פחות שעות משום שהן בוחרות לעשות כן, ולא מתוך חוסר ברירה שמקורה באפליה סקסיסטית.
פרופ' הוף סומרס ומלחמתה במיתוס 'פערי השכר'
אחת המבקרות החריפות ביותר את מיתוס 'פערי השכר' היא פרופ' כריסטינה הוף סומרס (בעצמה 'פמיניסטית', הגם שמתנגדת לפמיניזם הרדיקלי). פרופ' סומרס מפריכה באופנים שונים מיתוס זה, כשהיא קובעת שמקורו באינטרסים של הפמיניסטיות הרדיקליות לקדם את האידאולוגיה המיזאנדרית ההרסנית שלהן, ושהוא אינו מבוסס על עובדות אמפיריות. לטענתה, בחינה מחקרית פמיניסטית קפדנית מבוססת משתנים רלוונטיים של פערי שכר, מביאה לצמצום הפער כמעט לכדי אפס.
קארין אגנס מהרווארד מראה בפורבס היוקרתי שהמיתוסים הפמיניסטיים על פערי שכר הם מופרכים. חשיבות מחקרה בכך שהוא חושף את המניפולציות בעובדות ובנתונים שעליהם מתבססת הטענה הפמיניסטית רדיקלית של 'אפליית נשים', ומראה שמשעה שלוקחים אותן בחשבון, פערי השכר נותרים סיסמא ריקה. מחקר זה חובר למחקרים רבים אחרים החושפים את העובדה 'שאפליית נשים בשכר' היא עוד סיסמא בשירות הפמיניזם הרדיקלי, תוך שהוא חושף את המוטיבציה המיזאנדרית (שונאת הגברים) הנמצאת במהותה.
על נשים ועל השליטה הבלתי פורמאלית בהון המשפחתי
והנה נתונים שעשויים להפתיע מי מהקוראים. נתונים מחקריים שחושפים את העובדה שנשים חולשות על יותר ממחצית ההון האישי. כלומר הגם שיש נשים רבות שמרוויחות פחות מבעליהן, הרי שעדיין יש להן שליטה על הכספים שמקורם במשכורות הבעלים ועל נכסים אחרים שיש במשפחות.
מדובר על הכוח הבלתי פורמאלי, שמזה שנים נמצא במחקרים מתחום מדעי החברה, שהוא עשוי להיות משמעותי יותר מהכוח הפורמאלי. במרבית החברות נשים הן אלו המחזיקות בכוח הלא פורמאלי של ניהול משק הבית, ולכן מתוקף תפקידן החברתי הזה הן שולטות, למעשה, על הנכסים והכספים של משק הבית. גם מציאות חברתית זו, שהינה פשט בתחומים של מדעי החברה, אינה מתווכת לקהל הישראלי, הניזון מהסתה פמיניסטית באמצעות ערוצי התקשורת והחינוך הממוסדים.
'אפליית נשים בשכר' כמיתוס שמסתיר אפליית גברים בשכר כעובדה
וראו מה קרה כתוצאה מתחקיר שנעשה על מנת לחשוף את 'האפליה בשכר כנגד נשים'. כאשר בבי.בי.סי נאלצו להתמודד עם האשמות של הטיה מגדרית בשכר לרעת הנשים ולטובת הגברים, הם החליטו לערוך בדיקה יסודית. התוצאה הייתה 'מפתיעה' - התברר שאצלם דווקא הגברים סובלים מאפליה בשכר! וזאת בניגוד לרטוריקה השגורה שלפיה 'גברים מרוויחים יותר'. בסופו של דבר הם נאלצו להגדיל הרבה יותר את שכרם של גברים רבים העובדים אצלם ומעט מאוד את זה של חלק מהנשים. שוב התברר, בניגוד להסתה הפמיניסטית הרגילה, שגברים רבים הם אלו שסובלים מאפליה בשכר ולא נשים. במקרה זה לא זו בלבד שהתברר שאפליית נשים בשכר היא מיתוס, אלא שהסתבר גם שהמיתוס הזה מסתיר מציאות הפוכה. מציאות של אפליית גברים בשכר ובתנאי עבודתם.
ישראל 2021 – נשים אינן מופלות לרעה בשכר, ועדיין –מיתוס הפערים בשכר נשמר
מרבית אזרחי ישראל התרגלו לסיסמא לפיה 'גברים מרוויחים יותר מנשים'. עד כדי כך חזקה סיסמא
שגם אם הם יודעים ממציאות חיים שהדבר אינו כך, עדיין קשה להם להשתחרר ממנה. ואולם,
העובדות שונות מאד מהסיסמא הפמיניסטית רדיקלית הזו. במרבית המגזרים של עולם העבודה
בישראל אין כיום אפליה כנגד נשים בשכר! במגזרים רבים גברים ונשים מרוויחים את אותן
המשכורות בדיוק (כשבוחנים את היקף שעות העבודה שלהם, ותק ומשתנים רלוונטיים נוספים).
למעלה מזה, ישנם תחומים שבהם נשים מרוויחות יותר מגברים (שוב, בהינתן ושאר התנאים שווים)!
כך, למשל, לפי נתוני הלמ"ס, נמצא כי בתחומים רבים, חלקם המזוהים מסורתית כגבריים, נשים
מרוויחות יותר כאשר מפלחים את השכר לשעת עבודה! במקצועות התחבורה, האחסנה, הדואר
והבלדרות נשים מרוויחות יותר מגברים לשעת עבודה (בפועל, לרוב, השכר החודשי נותר זהה משום
שגברים נאלצים לעבוד שעות רבות יותר על מנת להגיע לאותה משכורת). ובענף הבניה נשים
מרוויחות יותר למרות שזהו גם אחד מהענפים שגברים מתים בו הכי הרבה בתאונות עבודה.
נתון מקומם נוסף הוא שכל זאת שריר וקיים למרות השכר החודשי הכמעט זהה ושעות העבודה
הנןספות הרבות יותר באופן משמעותי של גברים: על פי הלמ"ס, גברים עובדים בממוצע 46.9 שעות
בשבוע, ונשים עובדות רק 38.4 שעות בממוצע בשבוע. בהסתכלות על השכר החודשי אין למעשה
הבדל: השכר הממוצע של גבר בענפי הבינוי הוא 10,233 שקל, ואילו של נשים – 9,360 שקל, פער
של כ 900 שקלים שמהווה לרוב אינדיקטור של שוויון מבחינת אחוזים. בפועל פר שעה נשים
מרוויחות יותר למרות שהן עובדות פחות, לא מגיעות למשרה מלאה, לרוב לא עושות שעות נוספות
ובגלל הקפדה חברתית על שלומן - מספרן בעבודות מסוכנות זניח.
בתחומים פרא--רפואיים כעיסוי, נשים מרוויחות 19,980 שקל בממוצע לעומת גברים באותו התפקיד
שמרוויחים 12,080 שקל בממוצע - פער של לא פחות מ 65%. בתחום הספורט, מדריכות ספורט
מרוויחה 11,800 שקל בממוצע לעומת גברים באותו התפקיד שמרוויח 7,540 שקל בממוצע - פער
של לא פחות מ 57%. בתחום הקופירייטינג נשים מרוויחות 10,690 שקל בממוצע לעומת גברים
שמרוויחים 8,790 שקלים בממוצע. פער של 22%.
להלן הלינק לממצאי הלמ"ס
פער מגדרי בשכר – לא קיים. פער מגדרי באמפטיה – דווקא כן
במגזרים אחרים (כדוגמת המגזר הציבורי, הבריאות, החינוך והאקדמיה) גם כן אין אפליה כנגד נשים
בשכר (וזאת חרף העובדה שבחוגים רדיקליים רבים לומדים כיום סטודנטים וסטודנטיות באופן כיתתי
'שגברים מרוויחים יותר מנשים'. למעשה, בעקבות 'תיקונים' רדיקליים שונים נוצרים פעמים מצבים
אבסורדיים בהם נשים מסויימות מופלות לטובה בשכרן, כשעדיין בשיח הקיים הן מוצגות כמופלות
דווקא לרעה. כך, למשל, במערכת החינוך מקבלות מורות 'חד הוריות' תוספת למשכורת (וזאת בניגוד
למורים 'חד הוריים'), ועדיין מוצגות המורות (ובכללן הן) 'כמופלות לרעה'.
הסיסמאות הפמיניסטיות הרדיקליות נוחות לאוזן. העובדות נוחות פחות לאלו מהם היינו
מצפים שיתייחסו אליהן ברצינות. הגיע העת לומר בקול ברור – ככלל, נשים אינן מופלות לרעה
בשכרן בישראל! במקומות הבודדים בהם נשים מופלות לרעה בשכרן – יש לעשות תיקון. במקומות
הרבים בהם גברים מופלים לרעה בשכר ובתנאי עבודתם – יש לעשות גם כן תיקון! בכך נעלה תרומה
הן למיגור אמיתי של אפליה בשכר ובתנאי העבודה והן לצמצום הפער היחידי שקיים באופן שיטתי
בישראל 2021 – לא 'הפער המגדרי בשכר' (שכאמור, הוא מיתוס רדיקלי), אלא פער האמפטיה
המגדרי – זה שגורם לנו לראות באישה המרוויחה יותר מעמיתה הגבר את זו שזקוקה 'לתיקון
בשכר' ולהטבות בתנאי עבודתה (הטבות המפלות לרעה את עמיתיה הגברים).
פרופ' ג'אניס פיאמינגו בסרטון כאן מהו 'פער האמפטיה המגדרי' (ממנו סובלים כיום גברים
ובנים):