שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן שהודיע כי לא ימשיך גם בתפקידו כשגריר בוושינטון נחשב למי שהספיק בעשרת חודשי פעילותו להשאיר חותם משמעותי.
עוד לפני שנכנס לתפקידו, פעל ארדן לחיזוק הקשרים עם המפלגה הדמוקרטית ונפגש עם גורמי כוח שונים בתוכה ולאחר הניצחון בבחירות, עסק בבניית הקשרים החדשים עם ממשל ביידן והשתתף במפגשים רבים ובקבוצות עבודה שהקים עם הממשל והמל"ל בנושא האיראני, בסכסוך עם הפלסטינים וגם בנושא הפטור מויזת כניסה לארה"ב עבור אזרחי ישראל.
לצד זאת, קיים מפגשים וסיורים עם תומכי הדמוקרטים ובעיקר עם מיעוטים בחברה האמריקנית. כך למשל, הסיור הראשון שלו התמקד בדרום ארצות הברית יחד עם מנהיגי קהילות שחורות בצ׳רלסטון , סלמה ומונטגומרי. הוא גם קידם נושאים שחשובים לדמוקרטים כמו הגנת הסביבה ושינויי אקלים.
במקביל הוא לא זנח את הקשרים עם הרפובליקנים וניהל מערכת יחסים הדוקה עם נציגי שתי המפלגות.
ארדן פעל גם להדק את הקשר של מדינת ישראל עם כל הזרמים ביהדות במטרה לייצר הזדהות וקרבה.
בעשרת החודשים האחרונים המשיך ארדן את שיתוף הפעולה הפורה עם ארה"ב באו"ם ויחד עם השגרירה ובברכת הממשל, נבלמו כל היוזמות האנטי ישראליות במהלך מבצע שומר החומות. במקביל הוא פעל לאישור הקונגרס לייצור מערכות נוספות של כיפת ברזל ותקצוב הפרוייקט.
לאחר חילופי השלטון בישראל העדיף שלא להמשיך בכפל התפקיד ושוחח על כך עם ראש הממשלה נפתלי בנט ועם שר החוץ יאיר לפיד. השניים קיבלו את בקשתו ותמכו בהמשך כהונת בתפקיד באו"ם אליו מונה לפרק זמן של שלוש שנים.
מטבע הדברים העדיף ארדן לוותר על התפקיד בוושינגטון, שכן הוא דורש ממשק עבודה פוליטי אישי מול ראש הממשלה בעוד התפקיד באו"ם מתמקד בהסברה, מאבקים למען מדינת ישראל והגנה עליה. מעניין לציין שגם בנימין נתניהו שירת כשגריר ישראל באו"ם בתקופה בה ראש הממשלה היה שמעון פרס ז"ל מהמפלגה היריבה.