למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה
למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה Noam Moskowitz/Flash90

במסגרת המחקר של ערוץ 7 ומכון רבדים, שעוסק בהיבטי עומק בזהות הדתית, אנו ממשיכים לפרסם את הממצאים וכעת ניגע בשאלה: כיצד בוגרי החינוך הדתי תופסים את דרך התורה והמצוות?

למשיבים הוצגו ששה היגדים והם התבקשו להביע את מידת הסכמתם או התנגדותם לכל אחד מהם.

כיצד בוגרי החינוך הדתי תופסים את דרך התורה והמצוות?
ערוץ 7 ומכון רבדים

היגדים אלו מוינו לשלשה היבטים: תפיסת התורה כאמיתית (היגד 1), תפיסת התורה כרלוונטית לשיח הציבורי (היגד 2) והיגדים הקשורים לתפיסת התורה כמתאימה לפרט (היגדים 3-6). על בסיס התשובות, שנעו חושב לכל אחד משלשת המרכיבים ציון ממוצע בסולם בין 0 ל4, כאשר המספר 0 מבטא תפיסה שלילית מוחלטת של דרך התורה (כלומר, תפיסת התורה כלא אמיתית, לא רלוונטית לשיח הציבורי ולא מתאימה לאדם הפרטי) והמספר 4 מבטא תפיסה חיובית מוחלטת.

מידת ההסכמה הממוצעת בכל היבט, ובכל קבוצה של זהות דתית, מוצגת בתרשים הבא. נדגיש כי כל הקבוצות מתייחסות לאנשים שגדלו בבתים דתיים ולמדו במערכת החינוך הדתית, ואין בממצאים אלו התייחסות למי שמלכתחילה נולדו בבתים שאינם דתיים.

תפיסת דרך התורה והמצוות
ערוץ 7 ומכון רבדים

ממצא מעניין העולה מתרשים זה הוא מדרג עקבי מעניין בין ההיבטים. בכל אחת מקבוצות הזהות הדתית נמצא כי ההסכמה הרבה ביותר היא שהתורה אמיתית, לאחר מכן שהתורה נותנת מענה טוב לשאלות בשיח הציבורי, בעוד שלמידה נמוכה יותר של הסכמה זוכים כל אחד מארבעת ההיגדים המבטאים שהתורה מתאימה לפרט. כך לדוגמה, בעוד ש97% מהדתיים מסכימים שהתורה ניתנה מאלוקים (86% מסכימים לכך לחלוטין) ו 91% מסכימים שיש בדרך התורה מענה טוב לשאלות ציבוריות (52% מסכימים לכך לחלוטין), רק 69% מסכימים לכך ששמירת המצוות מסייעת לאדם לממש את עצמו (26% מסכימים לכך לחלוטין). חשוב לציין שהמדרג בין שלשת ההיבטים הללו קיים לא רק בכל הקבוצות הלא דתיות ובקבוצה הדתית באופן כללי, אלא גם בכל אחת מתתי הקבוצות הדתיות: הדתיים-ליברליים, הדתיים והדתיים-תורניים.

מדרג זה מעורר את השאלה, מדוע התורה נתפסת, באופן עקבי אצל כל תתי הקבוצות הדתיות והלא דתיות, בראש ובראשונה כרלוונטית לציבור ורק אחר כך כמתאימה לפרט? האם הדבר נובע מכך שהתורה מצידה אכן פונה לציבור ורק אחר כך לפרט, או שהדבר נובע מכך שקל יותר להרגיש את התאמת התורה לציבור מאשר את התאמת התורה לאדם הפרטי, וזאת בשל העובדה שהתורה כוללת בתוכה גם היבט של דרישה ותביעה מהאדם? במסגרת זו, נשאיר שאלה זו פתוחה.

עוד ניתן לראות בתרשים שמסורתיים-דתיים נוטים לראות את דרך התורה באורח חיובי, וזאת בכל שלשת ההיבטים שנבחנו במחקר (כלומר, מסורתיים-דתיים נוטים להסכים לכך שהתורה היא אמיתית, רלוונטית לשיח הציבורי וגם מתאימה לפרט). לעומתם, מסורתיים לא-דתיים אמנם נוטים מאוד להסכים לכך שהתורה ניתנה מאלוקים, אך קיימת מידה שווה של התנגדות והסכמה לכך שהתורה רלוונטית לשיח הציבורי, ונטייה מסוימת להתנגדות לראיית התורה כמתאימה לפרט.

מדוע אם כן בוחרים מסורתיים בדרך שאינה דתית מובהקת?בכתבה הקודמת ראינו שהמניעים הבולטים ביותר לכך הם נוחות (אישית או חברתית) ואמונה שהדרך המסורתית היא האמיתית. כמו כן, מניע בו מתבלטים מסורתיים-דתיים ביחס לקבוצות אחרות הוא אירוע שהוביל למשבר דתי, ומניעים בהם מתבלטים מסורתיים-לא דתיים בהשוואה לקבוצות אחרות הוא סקרנות ורצון לחוות חיים שאינם דתיים במלואם ורצון להביע מחלוקת על מערכת החינוך. רוב המניעים הללו מהווים מניעים פחות "אידיאולוגיים" ביחס למניעים אחרים, מה שתואם כאמור את נטייתם של מסורתיים לראות את דרך התורה באורח חיובי באופן כללי.

לעומתם, חילונים נוטים להביע התנגדות לכל ההיגדים, כלומר הם רואים את דרך התורה והמצוות באורח שלילי. למעשה, שני ההיגדים שזכו להסכמה הרבה ביותר בקרב חילונים הם שהתורה ניתנה מאלוקים ושהתורה רלוונטית לשיח הציבורי, אולם גם הסכמה זו הייתה בשיעור של מעט יותר משליש בלבד, בהשוואה לכשני שליש מהחילונים שסבורים שקיום מצוות פוגע ביכולת לחיות חיים איכותיים, ושהוא דורש ויתור משמעותי על אותנטיות אישית.

נטיית החילונים לראות את דרך התורה והמצוות באורח שלילי משתקפת גם במניעים המרכזיים שצוינו על ידם לבחירה באורח חייהם. כפי שתואר בכתבה הקודמת, מניעים אלו הם חוסר אמונה שקיום המצוות הוא רצונו של אלוקים, רצון באורח חיים טוב ומועיל, אמונה שהחיים הדתיים מעיקים ומפריעים לחיים ואמונה שהיהדות אינה היהדות המקורית. באופן כללי, מניעים אלו משקפים ברובם תפיסת עולם עקרונית, ופחות שיקולים שעשויים להיות זמניים יותר.

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו