בנות צלפחד: חמש פמניסטיות חזקות מול עם של תבוסתנים

כיצד אנו למדים כי לבנות צלפחד אכן יש תשוקה עזה לארץ ישראל?

פרופ' אבי לוי , כ' בתמוז תשפ"א

בנות צלפחד: חמש פמניסטיות חזקות מול עם של תבוסתנים-ערוץ 7
פרופ' אבי לוי
צילום: דוברות שאנן

ייאוש תקף את עם ישראל לאחר שתקרית המרגלים הביאה עליו עונש קולקטיבי קשה, והמעפילים רצו לנסוע הלאה למרות איסור ה׳.

ועתה, חטא בנות מדיין, וכתוצאה מכך בני ישראל סופרים את מתיהם שנופלים כמו זבובים. איזה ייאוש? לאן הגענו? מוריד את כל החשק להיכנס לארץ ישראל.

ברגעים הקשים הללו יש זיק של תקווה. זה נוצר על ידי חמש נשים שהרימו דגל של תקווה לאור בקצה המנהרה. הן גם ייסדו בנחישות ונעימות מהלך שהיום היינו קוראים לו ״פמיניסטי״. חמש בנות צלופחד ניגשות למשה ודורשות במפגיע את הנחלה שמגיעה להן לדעתן. אז מה אם הן בנות, והאם בשל העובדה שאביהן מת בחטאו, "שיני בנותיו תקהנה״? בנות צלופחד מייסדות תנועה חשובה של נשים, לא רק בגלל הנחלה ופיסת אדמה אלא בגלל עיקרון חשוב: אהבת ארץ ושאיפה לתקן את אווירת הנכאים שפשתה בקרב הגברים.

בפרשה הקודמת פורטו הפרמטרים והקריטריונים לחלוקת הארץ לשבטים והנחלות שיעברו מדור לדור. מה יהיה עליהן? כיצד הן יממשו את אהבת הארץ? זו לא רק עצם הבקשה אלא העיתוי!

העם מתקרר ומפגין סימני ייאוש. ״ניתנה ראש ונשובה מצרימה״. בני ישראל מאבדים תקווה שאי פעם ייצאו מן המדבר ויגיעו אל הנחלה בארץ ישראל, ואפילו הבטחותיו של משה כבר מתקבלות בחוסר אמון, ובעם אוחז ייאוש מוחלט. ודווקא בעת הזו חמש נשים מייסדות תנועה סוחפת, כנגד אווירת התבוסתנות, ומבקשות בקשה שנראית כמעט הזויה ולא מתאימה לזמן ולמקום. בנות צלפחד פונות למשה ותובעות ממנו שירשום עבורן זכויות לנחלה בטאבו בארץ ישראל. לכאורה, הפגנה מעוטת משתתפות מול מנהל מקרקעי מפיחה תקווה בעם. זה לא התחיל מהיום, אלא ניצני התנועה עוד בתקופת מרים שהפיחה תקווה מחודשת בשעבוד מצרים ועוררה את אביה ועימו גברים נוספים לחזור לנשותיהם ולהתחיל ולהקים עם.

לא חידוש הלכות ירושה על ידן היא גדלותן, על אף שזה נכון, שכן את אותם נהלים יכל היה משה לחדש לבד כמו כל התורה כולה. משה לא מסוגל היה להילחם כנגד רוח הנכאים ששלטה בעם, כנגד הייאוש, ובאופן בו הן באו ופרצו באה לידי ביטוי גדולתן של בנות צלפחד; חמש נשים כנגד עם שלם של מיואשים. דרישתן טובה מאלף נאומים חוצבי להבות של מנהיג ואפילו הוא משה. זוהי גדולתן של בנות צלפחד שהיוו גורם המשפיע על רוח העם. ״ויאמר ה׳ למשה: כן בנות צלופחד דוברות״. כן, הן צודקות ועושות את המעשה הנכון בזמן הנכון.

אבל כיצד אנו למדים כי לבנות צלפחד אכן יש תשוקה עזה לארץ ישראל? אולי הן בסך הכל ביקשו לייצר תקדים שיאפשר חלוקה צודקת בנחלות, על מנת שלא לקפח נשים שאין להן בעל או אבא שיזכו בנחלה? התשובה רמוזה בתיאור התורה לגבי יחוסן של הנשים: ״למשפחות מנשה בן יוסף״.

מדוע הוזכר שבטן ולמה עד יוסף? זהו אותו יוסף שסירב בכל תוקף להיקבר לצמיתות במצרים, וציווה שיעלו את עצמותיו עמהם ושלא ישאירו את קברו במצרים. הן דרשו אחוזה ״בין אחי אבינו״ - הן דורשות נחלה בתוך האזור שטרם נכבש, בקרב מחציתו השנייה של השבט שהוא בחלק המערבי של הארץ. זוהי ארץ ישראל המקורית, לפני סיפוח עבר הירדן על ידי שני שבטים וחצי. בכך הן מפגינות את חיבתן העזה לארץ, לאותו חבל ארץ ישראל שטרם נכבש. הן מאמינות ומקוות ובטוחות שהארץ תיכבש, בניגוד לדור המדבר שהפגין פסימיות וחוסר אמונה: ״למה ה׳ מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב, נשינו וטפינו יהיו לבז״.

הכותב הוא נשיא המכללה האקדמית לחינוך שאנן בחיפה