ישיבת ניר הוקמה ע"י הרב אליעזר ולדמן יבדל"א והרב משה לוינגר זצ"ל בשליחותו של הרב צבי יהודה זצ"ל, ונבנתה על יסודות אדירים של שילוב תורה עם דרך ארץ, קיום מצוות עם חיבור לעם ישראל והעמקת הלימוד תוך השתתפות משמעותית בהגנה על המולדת.
הלומדים בישיבה מעורבים כשתי וערב בהווי ההתיישבות המתחדשת בחברון והמבנה הייחודי שבימים אלו נוספת אליו קומה לבית המדרש המחודש, הפך לחלק טבעי מהנוף בעיר האבות.
אולי לצד כל המורשת הרחבה, יש מי שחייהם אכן שזורים כשתי וערב בחייה של הישיבה. אז לרגל קמפיין גיוס ההמונים, תפסנו את הרב אליעזר ולדמן, מקים הישיבה, ממנהיגי העלייה לחברון ואף חבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת "התחייה", לשיחה משותפת עם בנו – הרב נעם ולדמן, מי שעומד היום בראש הישיבה וממשיך דרכו – על שליחות, עשייה ותורה.
בואו להיות שותפים עם ישיבת ניר קריית ארבע
"היינו נישאים על כנפי רוח"
"ישיבת ניר היא הישיבה היחידה שהוקמה על ידי ממשלת ישראל", מציין בחיוך הרב אליעזר ולדמן, כשהוא חוזר אחורה ונזכר איך הכל התחיל. "מלחמת ששת הימים נגמרה ותוצאותיה הובילו למהפכה רוחנית-תרבותית במדינת ישראל ובארץ. כדרכם של אנשי אמונה שחונכו לראות את מעשי ה', הבנו שהקב"ה עושה פה משהו ומצפה להיותנו שותפים למהלך הזה. אחרי המלחמה, כשמצאנו את עצמנו בצורה מדהימה בתוך יהודה, שומרון, בנימין והגולן, בירושלים ובכותל, בחברון ובמערת המכפלה – לא היה לנו כל ספק שהקב"ה רוצה שנחזיר חיים יהודיים לליבה של ארץ ישראל".
הרב ולדמן האב, מגולל את תחילתה של ההתיישבות המחודשת בכפר עציון ע"י הרב חנן פורת זצ"ל, בה לקח חלק ועל השאיפות להוסיף ולהרחיב את ההתיישבות. באותם ימים הוא היה תלמיד בישיבת מרכז הרב, אז הוא והחברותא שלו, הרב משה לוינגר זצ"ל (לימים ממקימי גוש אמונים וממייסדי מועצת יש"ע) החלו לתכנן לאור תורתו של הרב צבי יהודה זצ"ל, את הצעד הבאה של הרחבת ההתיישבות. "חשבנו שאנחנו רוצים להקים משהו גדול יותר מאשר קיבוץ, להעמיק את ההתיישבות", הוא נזכר, "המקום היחיד שבא בחשבון מבחינתנו – היה חברון, מקום ההתיישבות הראשון של אברהם אבינו, מקום של יסוד מלכות בית דוד ומקום מנוחתם של אבותינו ואימותינו הקדושים. היינו נישאים על כנפי רוח, הרוח אחרי מלחמת ששת הימים הייתה רוח גדולה שסחפה אותנו ואת כל הציבור בישראל".
לצורך השלמת המשימה, נדרשו השניים להחתים משפחות שיהיו מוכנות לעלות לחברון. הימים לא היו קלים אלא ימי תחילת החורף, ואמצע שנת הלימודים של הילדים – אולם ההיענות הייתה רבה. לעומת זאת, במשימות הנוספות שנדרשו להן – כמו השגת אישור ממשלתי וקנייה או השכרה של נכסים למגורים במקום – הם לא עמדו. "חונכנו שפועלים עם הממשלה בצורה ממלכתית, אבל רק יותר מאוחר הבנו שצריך לדחוף את הממשלה לאשר. אחר כך התברר לנו שזה לא חידוש ושכך התחילה כל ההתיישבות הציונית", הוא מספר, "הממשלה דחתה אותנו כמה פעמים, לוי אשכול שהיה ראש ממשלה לא אמר 'לא' אבל הוא אמר 'לא עכשיו'".
לאחר סיוע קל מיגאל אלון, וכעבור כחצי שנה, בערב פסח תשכ"ח, עלתה קבוצה של כ-100 איש לעשות את ליל הסדר במלון פארק שבחברון, שהיה ריק באותם ימים שאחרי המלחמה, והחליטו להישאר שם. הרעש הציבורי היה חיובי ביותר, אולם הממשלה התלבטה במשך למעלה מחודש מה לעשות עם הקבוצה. בסופו של דבר בגין ניסח החלטה שהתקבלה פה אחד: הנוסח היה לא 'להקים יישוב יהודי בחברון', אלא – 'ממשלת ישראל מחליטה להקים מחדש את הישיבה בחברון, עם משפחות סביבה. מדובר היה כביכול בישיבה שבניה נטבחו במאורעות תרפ"ט.
"היה דיון לא פשוט בין חברי הקבוצה האם לקבל את התנאי הזה של הקמת ישיבה", מסביר הרב אליעזר ולדמן, "אבל בסופו של דבר רובנו הבנו שאם אנחנו נצליח 'להכניס רגל' לאיזה מקום, כבר לא יוציאו אותנו ממנו. וכך היה. בעצם רק כעבור כמה שנים הישיבה הגיעה לקריית ארבע. הדברים לא היו פשוטים במשך עשרות שנים, הדרך הייתה מלווה בקשיים, במאבקים ולצערנו גם בייסורים, אבל ידענו שככה ארץ ישראל נקנית. בהתחלה גייסנו לישיבה אברכים בוגרי צבא, כדי שיוכלו לסייע לנו בשמירות ובביטחון. בהמשך כבר פתחנו את שערינו לכלל הציבור וגם הפכנו לישיבת הסדר. מכיוון שהרב לוינגר היה עסוק בכל העניינים הארגוניים, הוא ביקש ממני לעמוד בראש הישיבה ומאז אני כאן. כך התחילה ישיבת ניר".
בואו להיות שותפים עם ישיבת ניר קריית ארבע
"לראות בכל רגע ורגע מה הקב"ה רוצה מאיתנו"
אולי זה בגלל ההיסטוריה המיוחדת, אולי בגלל הנפשות הפועלות, אולי בגלל התורה המעשית - אבל רבים מסכימים שישיבת ניר מיוחדת בנוף הישיבות בארץ. "אני חושב שיש פה שתי נקודות בולטות שהופכות את הישיבה למה שהיא", מצטרף לשיחה הרב נעם ולדמן, "כשמדברים על חיבור לארץ ישראל, אנחנו רואים אותו כאן לא רק בחיבור לאדמה כפשוטו, אלא בתורת ארץ ישראל שמחוברת לאדמה. החינוך בישיבה מגדל אנשים לחיבור של התורה לכל כוחות החיים והנפש וגם ליישום שלהם בחיים. הרצון שלנו הוא שהבחורים ייקחו איתם את הרוח מהישיבה להמשך החיים שלהם ולא רק יתנתקו פה לכמה שנים בישיבה. אנחנו רוצים שהחיים של תלמיד שנכנס לישיבה יקבלו עוצמה, עומק, אמונה גדולה, שכלל החיים יישאבו מתוך תורה גדולה".
"נקודה נוספת", ממשיך הרב נעם, "זו האידיאליסטיות והאכפתיות. יש פה תחושת שותפות בכל מה שקורה בעם ישראל ובמדינת ישראל. כל דבר שקורה נוגע באנשים כאן ומעורר רצון לקחת אחריות ולהיות חלק. תמיד כשיוצא לי לפגוש בוגרים, מכל הארץ, הם מספרים שהם לקחו מהישיבה את הערכיות ואת תחושת האחריות לא רק על עצמם, אלא גם על עם ישראל".
ואכן, כשמדברים על מעשיות, אפשר לראות כי תלמידיה ובוגריה של ישיבת ניר לדורותיהם לקחו חלק והיו שותפים באירועי ההתיישבות השונים לאורך ההיסטוריה: מגרעין אלון מורה, העליות לסבסטיה, ההתיישבות היהודית בקדום שהפך לקדומים, הקמת היישובים בדרום הר חברון כמו כרמל, מעון, סוסיא, בית חג"י. גם חברון ובנותיה מסביב הוקמו בעזרת תלמידי הישיבה, וגם שילה, בית אל, עופרה, גוש קטיף ואף לאחרונה ביישוב אביתר ובעליות להר הבית.
"התורה שלנו היא בעצמה חלוצית, יוזמת, הולכת בראש המחנה", מוסיף הרב אליעזר, "התורה שלנו לא בורחת ממשימות ומקשיים. היא לא רק רוצה ומתלהבת לקיים את דבר ה', אלא מתעמקת בכל מה שמתרחש כדי להבין מה קב"ה רוצה מאיתנו. האמונה שאנחנו מלמדים היא לא רק להבין שהקב"ה ברא את העולם, הוציא את ישראל ממצרים ונתן לנו את התורה - אלא לראות בכל דור ודור, בכל שנה, בכל עת ובכל שעה מה הקב"ה עושה איתנו היום. מה הוא מצפה מאיתנו היום. אשרינו ומה טוב חלקנו שאנחנו נקראים ויכולים להיות שותפים לקב"ה במעשים האלה".
בואו להיות שותפים עם ישיבת ניר קריית ארבע
"הדור של היום לא יודעים מה זו גלות"
ובכל זאת, כשאנחנו מדברים על הישיבה, ניכר שהזמן שעבר מאז דור המייסדים לימינו אנו, השפיע גם עליה. אך יחד עם זאת, השניים מעידים כי הם רואים בכך דבר חיובי ביותר. "הדור הצעיר היום מגיע עם המאפיינים הרחבים שלו, שבאים לידי ביטוי לא רק בישיבה שלנו, אלא בכלל ההתקדמות וההתפתחות", אומר הרב נעם, "יחד עם זאת, הרוח, האמונה והערכים נשארו. התורה היא אותה תורה. הסגנון אולי שונה ומותאם להיום. לפעמים אני אומרת לתלמידים הצעירים שהדור שהקים את הישיבה היה דור שעוד חווה במידה מסוימת את הגלות, את היציאה ממנה ואת פריצת הדרך לגאולה. ככל שהשנים עוברות הצעירים של היום לא יודעים מה זו גלות. יש להם הרבה חירות, שמחה, הם מרגישים בבית. מעבר לכל ההתקדמות הזאת של ההתפתחות של ההתיישבות. יש משהו בריא וטבעי, של מי שכבר גדל בתוך המציאות הזאת".
"כל זה נכון", מצטרף הרב אליעזר, "ויחד עם זה יש צורך בכל שנה ושנה, לעורר שוב את ההתלהבות הראשונית, להביא אותם להעריך את מעשיו של הקב"ה, את ההתעצמות של התורה. כשאנחנו התחלנו לא היו כמעט ישיבות גבוהות של הציונות הדתית, לא הייתה אף אולפנה, מכללה או מדרשה. היום יש מאות ואלפים שנהנים מגרעינים תורניים, ישיבות. אין עיר או כפר שאין בהם תורה. זה עולם נפלא שעוד ילך ויגדל בע"ה".
"התורה זועקת מקירות בית המדרש"
ואכן, אם מדברים על שרשרת הדורות, מזה תשע שנים שהרב נעם ולדמן עומד בראש הישיבה ולמעשה ממלא את שליחותו של אביו. "אני לא רואה את זה כאילו אני נכנס לנעליים של אבא, אלא בתור לקיחת אחריות", הוא מסביר, "אני שופר. אבא יבדל"א ב"ה נותן תורה ורוח ואני רק זה שלוקח את האחריות על הכתפיים וממשיך אותה. זו זכות שהקב"ה זיכה אותי, בצורה הכי הכי גדולה שיכולה להיות, לכיבוד אב ואם, להמשיך את התורה ולגדל תלמידים שימשיכו את אותה הדרך".
בתור מישהו שנולד וגדל בישיבה, איך זה פתאום להוביל אותה?
"זה עושה את זה טבעי יותר. אם מישהו היה מגיע מבחוץ הוא היה צריך להתחבר מחדש ולהבין מה קורה פה. גם עכשיו סביב הקמפיין שאנחנו עושים, בטלפונים עם בוגרים – אני רואה כמה זה טבעי לי. חלק מהבוגרים של השנים הראשונות סיימו לפני שנולדתי, אבל יש עוד מאות שגדלתי יחד איתם ולהמשיך איתם את הקשר זה דבר משמח ופשוט. זה שאני כאן מגיל אפס, הופך את ההמשכיות למשהו טריוויאלי".
"זוהי זכות גדולה ומיוחדת שהבן שלי ממשיך אותי בתפקיד", אומר הרב אליעזר, "זו זכות שמביאה איתה הרבה נחת רוח והרבה תודה לקב"ה על זה שזכינו לכך. גם הילדים האחרים שלי מתיישבי ארץ ישראל מקרית שמונה ועד מצפה רמון".
ואיך זה לפעול ביחד, אב ובן?
"זה הפך להיות דבר טבעי אצלי שאני מקבל את מרותו של ראש הישיבה", אומר הרב אליעזר בחיוך, "וזה נעים לי. אני משער שהרב נעם באופן טבעי מקבל את הרוח ואת הכיוון שהבאתי. זה זועק מהקירות של הישיבה, מכל המציאות הזו כאן בחברון. אני ממשיך לתת את השיעורים שלי ב"ה והוא ממשיך לפתח את המקום בצורה נפלאה. רק אתמול ישבו אצלי קבוצה מגובשת של שמיניסטים שכבר נרשמו להיות המחזור של שנה הבאה, מחזור נ"א".
"החינוך של אבא", אומר הרב נעם, "לא רק את הילדים אלא גם את התלמידים, הוא להעצים את האישיות התורנית שלהם. זה לא אדמו"ר שהתלמידים מגיעים לבקש עצה, אלא תורה גדולה שתעצים את האישיות ותיתן את היכולת להוביל ולהדריך. אבא נתן לי לגמרי את המקום של ניהול הישיבה, ועיקר מה שאנחנו בעצם יונקים ממנו זו הרוח, הכיוון הרוחני שזורם אצלנו בדם. בעצם התעצמנו מהאור הזה ואבא מאפשר ונותן את המרחב לגדול".
כעת, כשהישיבה יוצאת לקמפיין גיוס המונים, מה אתם מאחלים לה להמשך?
"בע"ה שהישיבה תרחיב את שורותיה פי כמה וכמה", אומר הרב אליעזר, "ושהבוגרים והתלמידים הבוגרים ימצאו את מקומם בהנהגת עם ישראל. השאיפה הגדולה היא שמנהיגי עם ישראל יהיו בני תורה, תלמידי חכמים, יחד עם כל חלקי עם ישראל. ובע"ה זה יהיה כך. בצורה טבעית, בצורה נעימה. הנעימות הזאת היא תיקח את מקומה במקום המתחים שקיימים כיום, לזה אני מצפה גם בעולם המנהיגותי, המדיני והחברתי, וגם בעולם הישיבתי, אני מוכרח לומר".
"ב"ה הישיבה הולכת ומתעצמת וגדלה", מצטרף ומסכם הרב נעם, "אנחנו שואפים ורוצים עוד להרחיב את ההשפעה של הישיבה גם בהרחבת ספסלי בית המדרש וגם בעוד דרכים נוספות שבהן התורה הזו תצא לאור – הוצאת ספרים של רבני הישיבה וגם ב"ה מדרשה לבנות שקמה. מאחל לנו שנמצא עוד ועוד דרכים להביא לכך שהתורה הזו תלך ותתרחב, תפוץ ותשפיע בכל מקום".