לקראת סיום ספר במדבר, לכאורה תמוה המיקום של הלכות נדרים בפרשיות העוסקות בהכנות לכניסה לארץ ישראל, במלחמה במדיין, בנחלות, או בערי המקלט לשיקום האסיר.
אלא דומה כי רגע קודם מימוש הבטחת ארץ ישראל לאבות, באה התורה ללמדנו, שהגם שיש להסדיר את נושא הנחלות, הרוצח וכו', עלינו להפנים שלא מדובר בחיבור סתמי בין עם לאדמה, אלא בחיבור העם הנבחר אותו רומם ה' מכל הלשונות, עם הארץ הנבחרת, הגבוהה מכל הארצות.
זהו קשר ארצי ושמימי כאחד, ירושלים של מטה המחוברת עם ירושלים של מעלה בקשר נצחי. קשר שנעשה בר קיימא במעמד הר סיני וכדברי הרמב"ן, א"י ראויה לתורה, ואין התורה שלמה אלא בארץ ישראל.
כבר אמר לפני כמאה שנה, עוד בטרם חתם על הצהרת בלפור שקידמה את שיבתנו לארץ ישראל, הלורד ג'יימס בלפור ששאלות העם, הדת והארץ, קשורות אצל העם היהודי זו בזו במידה שאין כדוגמתה בשום דת ובשום ארץ. באה הפרשה ומלמדת אותנו שעם כניסתנו לא"י, העובדה שבורא עולם רוממנו מכל הלשונות, מחייבת את הבאים בשעריה לשמור שמירה יתירה על הלשון. אין הדיבור ממצוות התלויות בארץ, ויש לשמור על הלשון גם מחוצה לה, אבל בגבוהה מכל הארצות, יש להקפיד הקפדה יתרה. Nobles oblige.
מותר הוא כל אדם על כל חי בכח הדיבור, קל וחומר אם משתייך הוא לעם סגולה. לכן, מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר ואיש כי ידור נדר... לא יחל דברו. עד כדי כך, שהנודר נדר, הגם שלא עשה שום מעשה קניין חייב לקיימו, וכך גם המקדיש בדיבור, אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, מאותו רגע אותו חפץ שייך להקדש. אך הכל מתחיל בבית פנימה, בשמירת מוצא פי האיש והאישה בקדושת הדיבור. לא בכדי, המלה לשון הינה לשון זכר ונקבה.
הראי"ה קוק זצ"ל, מכנה את החשוב בספריו, מדבר שור. שור הוא תרגום המלה קוק, אך הדגש הוא על המלה מדבר, כי בה טמונה גדלות האדם בכלל וגדלות איש ישראל בפרט. במשך ארבעים שנה חיו ישראל במדבר מעל הטבע. במדבר, כהכנה לכניסה לא"י, למד העם על כח המדבר, לטוב ולמוטב. נענשו משדברו דיבה על ארץ ישראל, מרים שדיברה במשה נענשה והייתה מצורעת ומשה נענש על מלה בסלע שמנעה את כניסתו לארץ.
ערב הכניסה לארץ, זה הזמן להפנים את חשיבות שמירת הלשון ושכל אמירה יוצרת מציאות, ומציאות זו רק חכם יכול להתיר, רק אחרי שבחן את הדיבור לעומק ורק אם מצא פתח להתירו.
בארצנו פועלים ארגונים ירוקים רבים לשמירה על איכות הסביבה, במטרה להפוך את הסביבה בישראל למקום עם אוויר צח ונקי שנעים לחיות בו. ב"ה, איננו בהכנות לכניסה לארץ ישראל, אלא דרים בה תחת שלטון ישראל. הבה נרבה במניעת זיהום האווירה ונשמור על אווירה נקייה, תחילה בבית פנימה, אך ביותר אצל מנהיגי הציבור, שמלבד לשון יותר נקיה, נשכיל להפנים שמה שמוציא אדם מפיו סופו להתקיים. קודם הבחירות ולאחריהן, לבלתי נחלל דברתנו, ונזכור שאפילו במצרים ידעו ישראל לשמור על לשונם, ושהלשון הוא איבר הטעם העיקרי. כך נהפוך את הסביבה בארץ ישראל למה שהיא והעם היושב בקרבה ראויים להם.
עו"ד שלום וסרטייל הוא יו"ר חברת הנדל"ן ציפחה אינטרנשיונל