במבט ראשון נראה היה שמדובר בניצחון קטן במערכה נגד ההשתלטות הפלשתינית השיטתית על שטחי C. בשלהי נובמבר האחרון מודעה מעוצבת מטעם המינהל האזרחי שטפה את קבוצות הווטסאפ של יהודה ושומרון. "תחום תשתית ויחידת הפיקוח חונכים חמ"ל C לריכוז כלל המידע מהשטח ומתן מענה לאירועים הדורשים תגובה מיידית", הכריזה המודעה חגיגית, שבתחתיתה הופיעו שני מספרי טלפון קוויים ועוד מספר להודעות ווטסאפ בשביל מי שירצו לדווח על בנייה ערבית לא חוקית בשטחים אלו. עידן חדש בהירתמות המנהל האזרחי למערכה ובשירות שלו לתושבים. לכאורה.
שבעה חודשים חלפו מאז ההכרזה המעודדת, ומתברר שהמינהל האזרחי מקפיד לתחזק את המוניטין המפוקפק שיצא לו: לא רק שהפרויקט החדש לא חיזק את האכיפה, הוא אף האט אותה באופן משמעותי. עשרות עדויות ותיעודים חושפים תמונה מטרידה של התנהלות עצלה במקרה הטוב והתעלמות מכוונת במקרה הרע, לצד התרשלות באיסוף המידע ובתיוקו לצורך ניתוח ובניית אסטרטגיה. חלק מהתיעודים נביא כאן בהמשך, אך קודם לכן יש להבין את הרקע למחדל.
ניתקו את האזרחים מצה"ל
ההחלטה על הקמת חמ"ל C קשורה בשתי מגמות שהתרחשו באותם ימים ביו"ש. האחת היא תחילת הפעילות של רכזי הקרקעות של המועצות האזוריות השונות ביהודה ושומרון. מדובר באחד מהמפעלים הבודדים שהקים משרד ההתיישבות הצעיר בתקופת ממשלת נתניהו־גנץ, שעניינו הקצאת משאבים לצורך העסקת פקחים מטעם המועצות שיאתרו פעולות השתלטות לא חוקיות ואבזורם באמצעי מעקב ותיעוד. לפקחים הללו אין כל סמכות אכיפה, אך הם עובדים בצמוד לגורמי האכיפה ומספקים להם מידע איכותי.
המגמה השנייה הייתה ערוצי תקשורת ישירים ויעילים שהחלו להירקם בין פעילים ורכזי שטח מקומיים ובין החטיבה המרחבית. תפיסה שהתפשטה בחלק מהחטיבות המרחביות ביו"ש גרסה כי חלק מהמשימה של הכוח הצבאי בגזרה הוא למנוע את ההשתלטות הפלשתינית על השטחים הפתוחים, הן מבחינה מדינית והן מבחינה ביטחונית. ביולי של השנה שעברה, ארבעה חודשים לפני הקמת החמ"ל במינהל האזרחי, פרסמנו כאן את סיפורו של סמח"ט שומרון אליק מימרן, שבהובלתו החרימה החטיבה עשרות כלי עבודה שנתפסו על חם, והתושבים דיווחו אז על יעילות שיא בטיפול הצבאי בפניותיהם. המגמה התפשטה גם לחטיבות אחרות, ובכמה מהן הוקמו קבוצות ווטסאפ משותפות לרכזי הקרקעות ופעילים בתחום יחד עם קצינים בחטיבה.
כבר אז, בשיחותיי עם גורמים במינהל האזרחי, אפשר היה לחוש את חוסר הנוחות שם לנוכח המגמה החדשה. הם לא אהבו את נטילת הקרדיט ואת דחיקת הרגליים מתחום שהיה באופן מסורתי תחת שליטתם. על רקע זה באה ההכרזה על הקמת חמ"ל שירכז את הדיווחים מכל הגזרות. לרכזי הקרקעות במועצות השונות הוסבר שהמינהל האזרחי החליט לעשות סדר ולרכז את הפניות באופן מסודר, שגם יאפשר בדיקה מוקדמת אם השטח שבו מתבצעות העבודות מוגדר כשטח C והאם העבודות חוקיות. ימים ספורים לאחר מכן הודיעו הקצינים בחטיבות השונות לעמיתיהם האזרחיים כי הם נאלצים לנתק את הקשר על פי הוראה מגבוה. מהיום, נכתב בקבוצות הווטסאפ המשותפות, דיווחים יועברו אך ורק דרך חמ"ל C.
התוצאות לא איחרו לבוא. "מאז שאני עובד מול החמ"ל, הזמן שעובר מרגע שאני מדווח ועד שיורדת הוראה לכוח בשטח התארך משמעותית לכמעט שעה שלמה, והרבה פעמים הכלים נעלמים עד אז", מספר אחד מרכזי הקרקעות. "הנוהל החדש דורש שרשרת אישורים מסורבלת מאוד. אם עד היום הייתי פונה לחטיבה עצמה או לפקח במינהל שהעביר לחטיבה, היום אני מדווח לחמ"ל, הוא בודק את הסטטוס של הקרקע ומעביר לפיקוח. אם הפיקוח מאשר אכיפה הוא מחזיר לחמ"ל שמעביר את זה למנהלת התיאום והקישור, המת"ק מעביר את זה לחטיבה ושם המח"ט – אם בא לו להקדיש לזה כוחות – שולח כוח מפלוגה מסוימת".
פרט לסרבול ולבזבוז הזמן, רכז הקרקעות מתאר כיצד שרשרת מקבלי ההחלטות הארוכה מגדילה את הסיכוי שאחד מהם יחליט לטרפד מסיבותיו את הטיפול בפנייה, מה שקורה לא פעם. לרכזים עצמם אין כל השפעה או מידע על התהליך מרגע שהעבירו את הדיווח, והם זוכים תמיד לתשובה הלקונית "פנייתכם בטיפול". יתר על כן, במסגרת המאמץ של המינהל להפריד ביניהם ובין הכוחות בשטח, נאסר על הרכזים – על אף שהם עובדי רשות מקומית לכל דבר ועניין – ליצור קשר עם הכוחות כדי לכוון אותם למקום הדיווח, דבר שגורם לא פעם להתברברות ארוכה בחיפוש אחר מפרי החוק, ולעיתים אף להחרמה של הכלי הלא נכון.
"במקום שיקדם את האכיפה, חמ"ל C הפך לבור שזורקים אליו דיווחים", אומר רכז הקרקעות. "האכיפה בגזרה שלי ירדה ב־85 אחוזים ביחס לקצב שהיה לפני הקמת החמ"ל. אני אומר את זה על סמך הנתונים שאני אוסף. אין גם גוף מפקח שאני יכול לפנות אליו ולדרוש דין וחשבון מה קרה עם הדיווחים. אני בטוח שאם היה דבר כזה, מקבלי ההחלטות היו חושבים שלוש פעמים לפני שהם מחליטים לא לאכוף".
גם בגזרות אחרות המצב דומה. בסוף חודש פברואר האחרון פרסם רכז קרקעות אחר את נתוני הדיווח והאכיפה שעברו דרכו. בסך הכול, אחרי ניפוי של דיווחים כפולים ולא רלוונטיים מסיבות שונות, העביר הרכז לחמ"ל C 76 דיווחים באותו חודש. המענה שקיבל לדיווחים הללו הוא בגדר שערורייה – בסך הכול כלי אחד הוחרם, ולעוד אחד הוצא צו החרמה שלא מומש מסיבות טכניות.
זה רק קצה הקרחון. עשרות צילומי מסך שהגיעו לידי 'בשבע' מציירים תמונה מדאיגה של התעלמות במקרה הטוב ואי אמירת אמת במקרה הפחות טוב. כך, למשל, תושב שזיהה שופל ובאגר מבצעים עבודות בשטחי C סמוך לכוכב יעקב העביר את הדיווח לחמ"ל. רצה הגורל ולוח הזמנים שלו השאיר אותו באותה נקודה, צופה על העבודות שנמשכו באין מפריע. חמש שעות מאוחר יותר הוא קיבל את ההודעה: "כוח הגיע למקום ושלל את הממצאים". לתמיהתו "מתי הכוח הגיע? ישבתי כמה שעות מול הכלים שעבדו" כבר לא ניתנה תשובה.
במקרה אחר תושב אזור גבעות שילה דיווח על כלים כבדים שסוללים דרך חדשה ומבצעים עבודות אספלט כשהוא מצרף תמונה ומיקום. שעתיים מאוחר יותר הוא קיבל את התשובה "כוח הגיע למקום ולא ראה שם כלים". התושב המופתע, שראה כל הזמן את הכלים מול עיניו, הרים את המכשיר הסלולרי וצילם שוב את הכלים עובדים בלא מפריע. הטיפול בתלונה נגמר שם.
לפעמים הטיפול של החמ"ל גולש מהתחום הטראגי אל התחום הקומי. באחד הבקרים תיעד תושב בנימין באגר שמכשיר שטח, כפי הנראה מהתמונה לצורך בנייה של בית. הוא צירף גם מיקום מדויק, כדי להקל על הכוחות את העבודה. בחמ"ל בדקו והסיקו שמדובר בעבודות לא חוקיות, ולאחר שלוש שעות החזירו לתושב תשובה: "לאחר שהכוח הגיע לנקודה, הכלים ברחו". עשיתי בשבילכם את מלאכת המחקר בגוגל: באגר סטנדרטי לא יכול לעבור את מחסום חמשת הקילומטרים לשעה. אין היתכנות שהבאגר הפלשתיני הכבד יצליח לברוח מג'יפ זריז של המינהל כשזה הגיע למקום.
ההתעלמות המחדלית של חמ"ל C מדיווחי התושבים ורכזי הקרקעות מדלגת גם על פרויקטים בסדר גודל נרחב שמתרחשים מתחת לאפו של המינהל. דוגמה בולטת לכך היא כפר דומא, שמבצע כבר תקופה ארוכה עבודות פיתוח מסיביות שכוללות הכנה לחשמל ותאורה, כביש עוקף שסובב את כל הכפר ובנייה של כמה מבנים חדשים. חמ"ל C מקבל תמונות ונקודות ציון דיגיטליות מפעילים באזור על בסיס כמעט יומי. תנועת 'רגבים' לבדה פנתה חמש פעמים למינהל האזרחי וזכתה לתגובות בסגנון "כוח לא הוקפץ", "החלטת חטיבה" ושאר מריחות מן הסוג הזה. הלכה למעשה, העבודות מתרחשות ללא הפסקה, פריצת הכביש העוקף הושלמה ונכון לעכשיו אף כלי לא הוחרם.
ארבעה חודשים זה לא מספיק
בתנועת 'רגבים' הבחינו כבר לפני ארבעה חודשים בהתנהלות הבעייתית של החמ"ל, והחליטו לעשות מעשה. עורכי הדין של הארגון הגישו בקשה לחופש המידע, ובה ביקשו לקבל מידע מפורט על מספר הפניות והמענה שניתן להן על פי חלוקה לגזרות, ופירוט של פעולות האכיפה שננקטו בעקבות זאת. לכאורה, בשביל חמ"ל שעל פי הגדרתו שלו נועד לרכז את המידע בכל הגזרות זו אמורה להיות מלאכה פשוטה ביותר – שליפת קובץ האקסל הרלוונטי ושליחתו בדואר האלקטרוני.
מסתבר שלא כל דבר שנראה פשוט מכאן הוא אכן פשוט גם שם. לאחר שלושים יום, המועד הנקוב בחוק למענה על בקשות חופש מידע, ביקשו במינהל האזרחי ארכה של 60 יום נוספים. בתום 60 ימים ביקשו במינהל ארכה אחרונה וטענו שהם "עמלים על התשובות". המועד האחרון הקבוע בחוק עומד על ארבעה חודשים, וכשהוא הגיע נאלצו במינהל לשחרר תשובה. המענה העלוב אחרי ארבעה חודשים נשמע כך: "עד כה התקבלו 1,500 דיווחים בחמ"ל. החמ"ל מעביר את הדיווחים לגורמים הרלוונטיים". הא, ותו לא. במסמך התשובה יש גם הסבר לאי מסירת המידע: "גיבוש המידע ידרוש מאיתנו הקצאת משאבים בלתי סבירה". סליחה שהטרחנו.
אגב, אחד מרכזי הקרקעות כבר סיפר לנו שמאז שהוגשה בקשת חופש המידע פנו אליו מהמינהל וביקשו שיעביר אליהם את יומן הפעילות שלו עם פירוט הפניות והמענה שקיבל. נראה שבכל זאת נערכים שם לאפשרות ש'רגבים' לא תרפה ותפנה לבית המשפט. מפעים לגלות שחזון הפרטת המינהל האזרחי התגשם בלי ששמנו לב.
"המינהל חשש שהפעילות של התושבים מול הפיקוד בשטח תהפוך אותו ללא רלוונטי, לכן הקים את החמ"ל והעביר אליו את כל הסמכויות", מסכם אברהם בנימין מ'רגבים', "אבל בזה הוא סירס את אופציית ההחרמה של כלים כבדים בזמן אמת, שהוכחה כדרך הכי אפקטיבית ויעילה לעצירת ההשתלטות הפלשתינית". בנימין מזכיר גם את 50 הפקחים שהוקצו למינהל האזרחי לצורך המערכה על שטחי C במסגרת המשא ומתן הקואליציוני כדי להבהיר מדוע התעקשו ב'רגבים' שהפקחים הללו יופעלו במסגרת מנהלת נפרדת ולא ייטמעו בגוף בעל סטנדרטים כה נמוכים של אכיפה. בסופו של יום, כוח אדם נוסף או מודעה משובבת לב שרצה בקבוצות ווטסאפ יישוביות לא יעקרו את הריקבון העמוק שפשה בגוף הזה. זו אותה גברת, רק עם מספר ווטסאפ.
פנינו למנהל האזרחי בבקשת תגובה, אך זו לא נענתה.
לתגובות: [email protected]