החופש הגדול כבר כאן אך לעתים יש תחושה שהילדים מאבדים בו את המסגרת בה שהו לאורך השנה ולא מנהלים נכון את סדר היום.
הרב ד"ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של רשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא, אומר שהחופש הוא הרגע שבו נדרשת מעורבות הורית משמעותית יותר מאשר בימי הלימודים.
"אם ביום האחרון של שנת הלימודים בית הספר נותן לילד תעודה המעידה מה הוא עשה לאורך השנה, החופש הגדול הוא תעודה בפני עצמו. איך אתה מתנהג כשאין לך מורה שעומד עליך והכל תלוי בילד. אפשר לומר שזו גם תעודה להורים - איזה ערכים הטמענו, איזה נורמות והרגלים פיתחנו בשנת הלימודים. זו תקופה של למידה על ידי עצמאות", מסביר הרב גודמן בראיון באולפן ערוץ 7.
לדבריו, עצם העובדה שההורים עובדים אינה פוטרת אותם מייצור מסגרת לבנם או לבתם. "הגיע הזמן לדבר עם ההורים. צריכים להבין שאם בתקופת הלימודים יש רכז חינוך חברתי במשרה וחצי ומחנך, יש צורך בהורות במשרה וחצי בקיץ. במקום להגיד שיש לילדים 'מוצץ אלקטרוני' שנקרא מחשב, צריך לנהוג הפוך. אמנם אני הולך לעבודה, אבל זה מצריך ממני לבנות בית המיוסד על אמון - לקבוע באיזה שעות מה יקרה".
על הרביצה מול המסכים הוא אומר, "חלקי מילדינו הופכים לילדי ממ"מ - מקרר, מחשב, מיטה. הסגרים רק הבליטו לנו אתגרים שאנחנו פוגשים ביום יום. אני מאמין באמונה שלמה בהורות משמעותית ואנחנו בתחילת הקיץ. אני אומר לילדים שלי, לא נורא ששבוע-שבועיים היו חופשיים. עכשיו מה אתם מציעים? אני מערב אותם בהחלטות, אבל כמובן זה לא שיוויון. אין פה דמוקרטיה, אך גם לא דיקטטורה. יש דיאלוג. אני רוצה לשמוע את הילד, אבל הוא חייב להגיע למצב שבו המחשב משרת אותו לטובה ולא להיפך".
"חלקנו משלים את עצמנו שהילד - ברוך ה' לא משוטט ברחובות - אלא בחדר שלו במחשב. אלא שהרחוב נכנס אליו הביתה דרך המחשב. לכן, צריך להתעניין בעולמו, לשבת חמש דקות עם הילד ולראות במה הוא צופה ולשחק איתו. אפשר גם לבקש ממנו שילמד אותך על המחשב, להסביר מה שהנוער היום עושה כמו 'טיקטוק' ו'אינסטגרם' ואז נוכל ללבן את הדברים יחד".
הרב גודמן מציע לבחור בדרך של הצבת 'גבולות נושמים' כהגדרתו. "מול בני נוער לא נכון להציג את המצב רק בשני אופנים - או שיש הכלה והבנה או שהולכים ראש בראש. יש אפשרות ביניים שנקראת חינוך וגבולות. אפשר להציב גבול נושם. לומר 'אני מרשה שעה ביום מחשב' וברור שהתכנים צריכים להתאים למשפחה שלנו, אך את השעה הילד יקבע ואז יש לו מרחב תמרון".
הוא מביא דוגמה נוספת. "בקיץ יש מצב שבו הילד בא ביום הראשון ומבקש 30 שקלים בשביל משהו ומסביר שזה חשוב, למחרת מבקש עוד 50 שקלים בשביל לנסוע עם החברה וכך הלאה והלאה. לכן, כבר ביום הראשון של בקשת הכסף, אל תיתן לו 30 שקלים, אלא תן לו 300 ושיהיה ברור שהוא מוציא רק על מה שהמשפחה מרשה. תופתע לראות שלמחרת הוא דווקא יישאר בבית. כשתשאל למה הוא יאמר לך: 'אני שומר את הכסף למקרה שאצטרך'. כלומר, קבעתי מסגרת, הילד קיבל אחריות. דווקא כשאנחנו בעודף שליטה הילד ימצא דרך לרמות ונכון להעביר אליו את האחריות. שהרי בסוף, המטרה היא לטפח אנשים שיודעים כיהודים מאמינים לבחור את דרכם".