זדורוב בבית המשפט. ארכיון
זדורוב בבית המשפט. ארכיוןפלאש 90

השופט בדימוס פרופ' עודד מודריק, בעבר סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב וכיום מרצה באוניברסיטת אריאל, מתייחס להחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת להעביר את רומן זדורוב למעצר בית עם איזוק אלקטרוני עד להשלמת ההליכים המשפטיים נגדו.

"זו לא הייתה החלטה הכרחית, אלא החלטה אפשרית", אומר הפרופ' מודריק שנשאל אם סביבתו של זדורוב יכולה לראות בכך בשורה של ממש או שהשחרור למעצר בית מחויב מציאות, ומשיב כי הדבר "תלוי על מה מבוססת ההחלטה".

"להחלטה בעניין מעצר או שחרור תוך כדי משפט יש שני בסיסים, הבסיס הראייתי והבסיס של מידת הסיכון אם האיש ישוחרר. אם בית המשפט הורה לשחרר אותו על בסיס ביטול המסוכנות שלו לאחר 15 שנה, זה לא מאותת שום דבר. לעומת זאת, אם בית המשפט אומר שהוא משוחרר בגלל שמידת הביטחון שהוא יורשע בתום ההליך ירדה, זה אומר משהו לגבי משמעות השחרור".

להערכתו של מודריק במקרה זה "שני הדברים משפיעים", והוא מסביר: "הרעיון שמאחורי שיקולי הסיכון הוא שמי שביצע עבירת רצח הדבר נובע מטירוף ששלט בו והוא עלול לחזור על המעשה, כי הדבר טבוע בו, אבל אחרי כמה שנים יתכן ויש הקלה בסיכון. הדרישה להחזיק אדם עד תום המשפט היא דרישה שנבעה מראיות מאוד בטוחות כפי שהיו בתחילת המשפט לפני 15 שנה. אז היו הראיות בטוחות כי הן עדיין לא נבחנו ולא היה בהן ספק בסיסי טבוע. היום, כשהראיות כבר נבדקו בבית המשפט ונכנסו ראיות חדשות ובנוסף, בית המשפט אומר שההסתברות לזיכוי לא אפסית, ואם היא לא אפסית אולי באמת צריך לשחרר".

האם לנוכח מצב זה שבו אין עילה המחייבת את החזקתו של זדורוב בכלא, ראויה דרישת בית המשפט מזדורוב להפקיד סכום של 150 אלף שקלים לבד משיעבוד נכס בשווי של חצי מיליון שקלים, מה שלא לכל אדם יש, וכנראה לזדורוב יהיה קשה להשיג?

"על פני הדברים זה נראה באמת קצת תמוה, אבל אני לא מכיר את הנסיבות ולא יודע מה מידת הסיכון שמרחפת על ראשו להרשעה, ומה מידת הסיכון שהוא ינסה להימלט מהארץ, ולכן ההכבדה הכספית וההכבדה בתנאים נראית על פניה קצת מיותרת", אומר פרופ' מודריק ומציין כי "האמריקאים, שמרבים לשחרר עצירים, עושים את זה בתנאי שחרור מאוד כבדים כספית, כך שלא כל עציר יכול לעמוד בזה. אני לא סבור שזו הדרך. אם הראיות לא מספיקות כדי להחזיק אדם למעצר ולכן חזקת החפות עומדת לו וגם גם חזקת זכותו להתהלך חופשי, צריך תנאים שהוא יוכל לעמוד בהם".

בהקשר זה מעיר פרופ' מודריק כי למיטב היכרותו עם המערכת "אם זדורוב לא יצליח לעמוד בתנאים הללו, ההכבדה תוקטן, אם לא בבית המשפט המחוזי אז בבית המשפט העליון. כל זאת אלא אם כן התמיכה הציבורית שיש לו תאפשר לו לאסוף את הכספים והוא יתגבר גם על זה".

על הביקורת שהטיח פרקליטו של זדורוב, עו"ד ירום הלוי, על מה שמסתמן ככוונת הפרקליטות לערער על החלטת השחרור, אומר מודריק כי עדיין לא ניתן לקבוע נחרצות שאכן בכוונת הפרקליטות לערער. "הפרקליטות משוכנעת ברמת השכנוע הנחוצה שיש לאל ידה לגרום להרשעה, ולכן היא סבורה שאין מקום לשחרר אותו. לא ברור מניין באה הדרישה ממנה להסיג לאחור את התובנות וההבנות שלה".

עם זאת אנחנו שואלים אם לא נכון לראות בתפקידה של הפרקליטות ככזה המבקש להגיע לחקר האמת ולא ככזה המבקש להרשיע בהכרח, ומאחר וכך מדוע שיהיה חשוב לפרקליטות לראות את זדורוב נותר בכלא? "זו נקודה נכונה מאוד", אומר מודריק ומציין כי "העובדה שהפרקליטות ביקשה לעכב ביצוע לא אומרת שהם יגישו ערר. הם יעשו מחשבה נוספת וייקחו בחשבון את הערכותיו של השופט המחוזי ויתייעצו עם פרקליטות המדינה ויתכן שבסופו של דבר יתכן והיא תוותר כפי שהיה בהרבה מקרים כאלה. בוודאי היא תוותר אם תבוא המלצה מצידו של שופט עליו למחשבה נוספת. הכול סובב סביב שני צירים, ציר המסוכנות שכנראה התמתנה, וציר הראיות החדשות ומידת ביטחונה של הפרקליטות שהיא תוכל ליישב את ההרשעה עם הדברים הללו. על חודו של עניין כזה נגזרים גורלות".

האם משמעות האפשרות לשחרר את זדורוב אינה טומנת בחובה חשש מתביעת ענק של זדורוב את המדינה? האם ניתן להתנות שחרור בכך שלא תהיה תביעה כזו? האם התניה כזו תהיה הגונה ואפשרית?

"תביעת המדינה תבוא אחרי שהוא יזוכה. לפני זיכויו לא תוכל להיות תביעה נגד המדינה. הוראות החוק בעניין זה מאוד נוקשות. התניה של שחרור תמורת שלא תהיה תביעה היא שימוש לרעה בסמכות וספק אם היא חוקית. היא עשויה להיות ניצול הכוח השלטוני. אני מאמין שהפרקליטות לא תעלה זאת על דל מחשבתה. אם הוא יזוכה תביעה מצידו בוא תבוא".

"אם הפרקליטות לא שגתה שגיאה איומה בהגשת כתב האישום, הסיכוי להצליח לפי החוק הוא קטן, אבל בכל המקרים שזה קרה עד היום הנאשמים, שישבו זמן ניכר במעצר, קיבלו תגמולים יפים בהסכמת המדינה מבלי להזדקק למשפטים", אומר השופט בדימוס מודריק ולשאלתנו אם ניתן למזער את סיכוייה של תביעה עתידית שכזו במיתוג הזיכוי ככזה שנובע מחמת הספק, הוא משיב בחיוב: "אפשר למתג את הזיכוי כזיכוי מחמת הספק, ולטעמי כזה יהיה הזיכוי אם יהיה זיכוי. ברמה התיאורטית פרשנות החוק כפי שהתפרשה בבית המשפט העליון היא שרק זיכוי בנסיבות יוצאות דופן מצדיקות פיצוי, ובכל זאת כשאדם סבל במאסר שנים רבות, המדינה מעצמה מסכימה לשלם גם אם מדובר בספק, ומדובר בפיצויים מאוד נכבדים".