על פי הסכם הפשרה שנרקם בין המדינה לחברת הביטוח של מכינת 'בני ציון' תקבלנה משפחות הנספים באסון נחל צפית סכום של כ-24 מיליון שקלים. חברת הביטוח תפצה בסכום של 18 מיליון שקלים והמדינה תוסיף סכום של 5.8 מיליון.
על הפשרה וגובה התשלום שוחחנו עם עורך הדין יראון פסטינגר, מומחה לדיני נזיקין וביטוח, ומדבריו עולה כי סכום הפיצוי עליו הוחלט הוא אכן סכום גבוה וראוי בהתחשב בחובה המקורית בחוק.
"יש נתון לא ברור והוא שההסכם עוסק בעשרת הצעירים שנפטרו בנחל ועוד אחד שנפצע קשה. לא ברור מה מצבו ואיזו נכות יש לו", מציין עו"ד פסטינגר הסבור כי "ההסכם סביר, ואפילו על הצד הגבוה". בהקשר זה הוא מזכיר את 'הלכת השנים האבודות' לפיה נקבע הפיצוי על פי הערכת גובה ההשתכרות של ההרוג בשנים שאבדו לו מחייו בעקבות האירוע עליו ניתן הפיצוי.
עד להלכה זו ניתנו הפיצויים על פי הפגיעה בעיזבון והסבל לבני המשפחה והתוצאה הייתה סכומי פיצוי מוגבלים למדי. בעקבות הלכת השנים האבודות "בדרך כלל מגיעים לסכום של מיליון או מיליון וחצי", בעיקר כאשר מדובר בצעירים בגילאים הללו, הצפויים להתחיל ולהשתכר בגילאי 21 לערך. במקרה זה, אומר עו"ד פסטינגר "המדינה הלכה מייל נוסף".
לפי שעה לא ניתן לדעת בוודאות מה המניעים לאותה תוספת בסכום הפיצוי מאחר והליך הגישור חסוי, אך ניתן לשער כמה מהמרכיבים שהובילו למסקנה:
"אם ניתן להוכיח שהצעיר היה מחונן ומוכשר, בעל עתיד מקצועי מפואר ומבטיח, החישוב לא ייעשה על סמך השכר הממוצע אלא על בסיס שכר גבוה יותר. כאשר מדובר לדוגמא בתלמיד מצטיין שלקח קורסים במחשוב והצטיין בכך ניתן לבסס את החישוב על סכומים גבוהים יותר. ניתן להניח שאותם צעירים שהתנדבו לאותה מכינה היו מוכשרים והטענה הזו נטענה".
עוד מזכיר פסטינגר את הנסיבות הקשות של האירוע, נסיבות שגם מובילות להליך פלילי, ולהערכתו גם לפרט זה יש תרומה והשפעה על ההחלטה שלא להשאיר את גובה הפיצוי ברמתו המקובלת אלא לפצות בסכום גבוה יותר באופן משמעותי.