קיפאון יולי-אוגוסט

הצהרה שנשא שר החוץ בפורום שרי החוץ האירופי ומכתב דרישות ששלחה הרשות לאמריקנים משרטטים את המציאות המדינית הצפויה למשולש בנט־ביידן־עבאס: משא ומתן ופתרון כולל אינם על הפרק, אך קיימת ציפייה למחוות ולוויתורים מקומיים של ישראל לטובת שיפור האווירה

ניצן קידר - ערוץ 7 , ו' באב תשפ"א

קיפאון יולי-אוגוסט-ערוץ 7
שר החוץ לפיד בפורום שרי החוץ האירופי
צילום: דוברות האיחוד האירופי

נתח גדול מהביקורת המושמעת על ממשלת בנט־לפיד נוגע לתחום המדיני. אומנם דבר עדיין לא נעשה בימיה הקצרים של הממשלה, אבל עולה החשש שחלקים מתוכה יעודדו באופן אקטיבי התקרבות לפלשתינים, כשהחלקים הימניים יותר יישרו קו בהסכמה שבשתיקה. הנושא עלה השבוע לשיח לאחר שהרשות הפלשתינית העבירה לאמריקנים מכתב ובו דרישותיה מישראל, לקראת ביקורה של משלחת אמריקנית באזור בחודש הבא.

אחת הדרישות הבסיסיות היא פתיחה מחדש של האוריינט האוס ויתר המוסדות הפלשתיניים שנסגרו מאז 2001 במזרח ירושלים והפעילות בהם נמנעת כיום על ידי המשטרה והשב"כ. דרישה נוספת היא הגבלת את פעילות המשטרה סביב המסגדים בהר הבית והפחתת ביקורי היהודים במקום.

עוד בדרישות: הפסקת פינוי של ערבים מבתיהם בירושלים, ביצוע הפעימה הרביעית של שחרור אסירים פלשתיניים מלפני שנים רבות, הפסקת הבנייה ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים ופינוי מאחזים שנמצאים על אדמות של ערבים, הפסקת כניסת צה"ל לערים פלשתיניות ומתן נשק למנגנוני הביטחון הפלשתיניים.

לצד הנושאים הביטחוניים והמדיניים יש גם רשימת דרישות הקשורות לחיזוק הכלכלה הפלשתינית: העברת סמכויות תכנון ורישוי לרשות הפלשתינית וחיזוק פעילותה בשטחי B, הגדלת מספר הרישיונות לעבודה בישראל, בניית מסילת רכבת בשטחי הרשות, הקצאת כ־60 אחוזים משטחי C למפעלים פלשתיניים וכן שדרוג התשתית הסלולרית בשטחי הרשות.

לאמריקנים וגם לפלשתינים ברור שהממשלה הנוכחית לא תוכל להיענות לחלק ניכר מן הדרישות ובעיקר לאלו שנוגעות בתחום הביטחוני. על פי ההערכות, המסמך נועד כדי להצהיר הצהרות גדולות כשגם ברשות מבינים שיוכלו לקבל מעט מאוד מהדרישות, אם בכלל. לפי שעה ישראל גם אינה סופגת לחץ מהאמריקנים בנושא הפלשתיני, למעט הבטחת הבחירות של ג'ו ביידן הכוללת פתיחה מחדש של הקונסוליה לפלשתינים ברחוב אגרון בירושלים, שנסגרה בזמנו של הנשיא טראמפ.

מאתרגים את בנט

דני איילון, שגריר ישראל בארצות הברית לשעבר ומי ששימש כסגן שר החוץ הישראלי, מעריך שארצות הברית לא באמת מעוניינת לחזור להיות מעורבת עד צוואר בסוגייה הישראלית-פלשתינית. "זה יותר מס שפתיים, מכיוון שיש בממשל האמריקני של ביידן הכרה מאוד ריאלית במציאות. זה מתחיל אצל ביידן עצמו. יכול להיות שיש לו כמה פקידים שהם מאוד אידיאליסטים וחושבים שאפשר להתקדם עם הפלשתינים, אבל הוא לא מוכן לבזבז על זה גרם אחד של הון פוליטי. צריך לזכור, שמונה שנים של מאמצים מצד אובמה וקרי לא הובילו לכלום. הפלשתינים דחו גם את ההצעות הכי נדיבות, כולל את אלו שהציע נתניהו. לכן, לביידן אין שום עניין לשחק בנדמה לי".

אבל ממשל ביידן כן עושה קולות של מי שמעוניין לחמם את היחסים עם הרשות.

"ההבנה של המציאות אינה אומרת שהאמריקנים לא ירצו לסייע לפלשתינים מבחינה כלכלית ולחזק את אבו־מאזן והאנשים שלו מול חמאס, ואולי אפילו ינסו לפתוח את הקונסוליה בירושלים, למרות שהדבר יכול לגרום להם לבעיה משפטית.

"צריך לשים לב שהם גם מתייחסים באופן שונה ליהודה ושומרון כולל שטח C אל מול עזה. כשהרסו את ביתו של המחבל לפני שבוע הם הוציאו גינוי. אומנם היה מדובר בגינוי ברמה נמוכה ולא שמענו את הדברים מפי הנשיא או מזכיר המדינה, אבל בכל זאת הייתה הבעת אי שביעות רצון. לעומת זאת, כשהרסנו הרבה יותר בעזה במבצע האחרון, לא היו גינויים".

יש סיכוי שכן יהיה לחץ מממשל ביידן למחוות ישראליות?

"מבחינת האמריקנים מחווה של רצון טוב זה לא להרוס בתים. אפילו על ההסכמה שהושגה מול מתיישבי אביתר האמריקנים לא גינו, שזה דבר יוצא דופן. הייתה פה הרי הסכמה על השארת מאחז שעברה די חלק אצל האמריקנים ומשום כך גם בזירה הבינלאומית. הם גם רואים בממשלה הזאת שינוי משמעותי מממשלת נתניהו ועושים את החישובים הפוליטיים שלהם. לכן כרגע הם ינסו לחזק את בנט והממשלה שלו כמה שאפשר".

משהו משמעותי יותר מצעד של פתיחת קונסוליה, כמו ניסיון לחדש מגעים מדיניים, יכול לבוא בחשבון מבחינת האמריקנים?

"הם בוודאי לא חושבים על פתרון הסכסוך ואין עליהם שום לחץ בנושא, לא ממדינות המפרץ, לא מסעודיה, לא ממצרים, אולי פה ושם מהירדנים. גם האירופים לא לחוצים על הנושא. לכן, אולי יהיו הצהרות כוונות, הסכמה לסיוע הומניטרי, אמירות פוליטיות, אבל לא מעבר לזה. לדעתי, מצד האמריקנים לא יהיה ניסיון לפתרון הסכסוך אלא לניהול הסכסוך".

איילון גם מעריך שממשלת ישראל אינה מתכוונת בעצמה לעשות צעדים משמעותיים בהקשר הפלשתיני. הוא מבסס את דבריו על הצהרה שנשא השבוע שר החוץ יאיר לפיד בכנס באיחוד האירופי. לפיד הצהיר בנושא הפלשתיני: "זה לא סוד שאני תומך בפתרון שתי המדינות. לצערי אין לזה כרגע היתכנות. יש דבר אחד שכולנו צריכים לזכור: אם תהיה מדינה פלשתינית – היא צריכה להיות דמוקרטיה שוחרת שלום. אי אפשר לבקש מאיתנו לבנות במו ידינו איום נוסף על חיינו. מה שאנחנו צריכים לעשות עכשיו הוא לוודא שלא נעשים צעדים שימנעו את האפשרות של שלום בעתיד, ואנחנו צריכים לשפר את חיי הפלשתינים. כל מה שהומניטרי, אני אהיה בעדו. כל מה שבונה את הכלכלה הפלשתינית, אני בעדו".

מדבריו של לפיד משתמע שמחוות אפשריות, אבל זה הכול.

"זו העמדה הקובעת. לא רק בגלל שלפיד שר חוץ, אלא גם נציגי הימין בממשלה חושבים כך. אין שום סיבה שהשמאל ירצה כרגע לקדם את זה, כי כולם רוצים לשמור על שקט תעשייתי וכל אחד רוצה להשיג הישגים בנושאי פנים, ולכן אינני חושב שהממשלה של בנט תציע הצעות. לדעתי הם כלל לא רוצים להתקדם מול הפלשתינים. השאלה הגדולה תהיה היחס לשטח C כי שם האירופים מעורבים עד צוואר ומשקיעים כספים רבים בצורה לא חוקית וגם חסרת אחריות ויכולה להיות התנגשות".

לדברים הללו מסכים גם האלוף במילואים יעקב עמידרור, לשעבר היועץ לביטחון לאומי של ראש הממשלה נתניהו ועמית מחקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון: "אני לא חושב שמישהו מדבר על חזרה למשא ומתן מדיני אלא על ניסיון להחזיר את האמון בין הצדדים באופן שיידרשו לעשות צעדים שיגבירו את ההרגשה הטובה בצד השני. בעיקר מדובר בצעדים שלנו מול הפלשתינים".

"העולם היום מבין שלא הפלשתינים, לא אנחנו ולא האמריקנים אחרי הכישלונות הגדולים של תקופת אובמה בשלים למשא ומתן. לכן המאמץ נועד רק כדי ליצור אווירה טובה", מוסיף עמידרור.

לדעתו הדרישות הפלשתיניות שהועברו לאמריקנים – לפחות ברובן – אינן עניין ביטחוני אלא פוליטי נטו. "זו החלטה פוליטית, עד כמה ממשלת ישראל על הרב־גוניות שלה מוכנה ללכת לקראת הפלשתינים, לוותר ולקבל דרישות פלשתיניות. הם הרי רוצים הפסקת בנייה בהתנחלויות, אי פינוי ערבים מירושלים – עניין שמסובך גם מבחינה חוקית, שכן מעורבים בכך צווים של בתי משפט. הם גם רוצים להחזיר חלק מהפעילות שלהם בירושלים – דבר שאנחנו מנענו במשך שנים, לדעתי מתקופת אריאל שרון כראש הממשלה. ההחלטות כאן יהיו יותר פוליטיות ופחות מקצועיות".

הפלשתינים מצפים לדברים משמעותיים, או שהם מבינים שיקבלו אולי מעט ממה דרשו?

"הפלשתינים מעריכים שיהיה דיון על הרשימה והם מבינים שלא יקבלו הכול. הם מקווים שיקבלו לפחות חלק ממנה. ההיענות לרשימה – רובה קשורה נטו לפוליטיקה. יש מספר מצומצם של דרישות בעלות השפעה ביטחונית – כמו הרצון שלהם לחזור לפעילות בירושלים – שמהווה בשבילנו בעיה ביטחונית".

"כל צעד פרגמטי יתקבל בברכה"

כנגד דעתם של איילון ועמידרור מתייצב יוחנן צורף, חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי, לשעבר ראש האגף הפלשתיני במשרד לענייני מודיעין והיועץ לענייני ערבים של המינהל האזרחי בעזה. לדעתו, מה שישראל צריכה לעשות כעת הוא לדבר עם אבו־מאזן, כדי למנוע מצב של קריסת הרשות הפלשתינית.

"כדי להבין את המציאות הפנים־פלשתינית צריך להקדים ולומר שהרשות הפלשתינית נמצאת במצב גרוע ומאבדת לגיטימציה בהיקפים שלא נראו מעולם. בהרבה מאוד מובנים ובעיני רבים בציבור הפלשתיני היא בכלל לא רלוונטית. זה התעצם בעימות האחרון בין צה"ל לחמאס אבל זה התחיל הרבה קודם. אנחנו צריכים להיות מודאגים, כמו גם ארצות הברית, ירדן ומצרים, שהרשות הפלשתינית תחדל מלהתקיים. המציאות הפלשתינית היא שברירית בהיקפים שלא היו בעבר. השאלה שצריכה לעמוד לנגד עינינו היא איך משמרים את הרשות הפלשתינית באופן דומה לפעילותה בשנות קיומה".

לטענת צורף אבו־מאזן, בסופו של דבר, מחפש את השיח. "אבו־מאזן היה אופוזיציונר ליאסר ערפאת. הם אומנם רצו את אותו דבר, אבל הוא טען נגד ערפאת שהוא מפר את ההסכמים שהרשות חתומה עליהם בכך ששימר אופציה צבאית. לאורך כל השנים הוא מדבר על הפסקת המאבק המזוין ועל המעבר לדרך המשא ומתן שתביא להשגת היעדים ולמדינה. מהקביעה הזאת נובעת זכות הקיום שלו. היום אבו־מאזן נמצא במעמד נמוך מאוד והוא מנסה לדעתי לחזור להיות רלוונטי, והתהליך המדיני כמו גם הקשר עם ארצות הברית וחידוש הקשר עם ישראל הם האמצעים לכך".

"לדעתי, אם למדינת ישראל לא תהיה חתירה קבועה לשלום, הוא לעולם לא יושג. כבר 12 שנים אנחנו לא משדרים לפלשתינים אפילו שמץ של מסר שקשור לרעיונות האלה, וזה מה שצריך לקרות כעת ולא במונחים של סיפוח", הוא מוסיף.

מכתב הדרישות הפלשתיני הוא ניסיון של אבו־מאזן לעורר אותנו לשוחח איתו?

"שום דרישה במכתב אינה מעידה על התקרבות לתהליך מדיני, אלא יותר על דברים שאולי יוכלו להתפרש כהישג ריבוני פלשתיני – כמו הסכמה לאישור בדיעבד למבנים בשטח C או הפיכה של שטחים שנמצאים באזור B למצב של שטחי A בשליטה פלשתינית מלאה".

גורם פלשתיני שעמו שוחחנו אומר שברשות מאוד מציאותיים. "הממשלה בראשותו של נפתלי בנט לא תקדם את תהליך השלום וזה ברור לכולם. עם זאת, דווקא גישתו של בנט יכולה להוות הזדמנות לסיוע כלכלי לפלשתינים ואנחנו נהיה מוכנים לעבוד עם כל מנהיג ישראלי שירצה באופן אמיתי לעזור לפיתוח הכלכלי שלנו שיביא לשיפור רמת החיים בשטחים המצויים תחת שליטתנו".

נפתלי בנט נתפס בעיניו כאיש ימין מובהק. "העניינים הפוליטיים שלכם בישראל אינם קשורים לצד הפלשתיני. בנט הכריז בכל כוחו לאורך שנים שהוא מתנגד למדינה פלשתינית ואנחנו מאמינים לו. אבל כל צעד פרגמטי מצידו שיכול לסייע לצד שלנו יתקבל בברכה".

התהליך המדיני רחוק מאוד מאיתנו, אבל פתיחה מחדש של הקונסוליה בבירה לפלשתינים היא עניין שמדובר רבות בשיחות הטלפון ובמפגשים של ראשי המערכת המדינית עם מקביליהם האמריקניים. גם כאן הממשלה עלולה לעמוד במבוכה מול הצעת חוק שיזם חבר הכנסת ניר ברקת מהליכוד הקובעת כי "מדינה לא תפתח או תכונן בירושלים נציגות דיפלומטית המשרתת ישות מדינית זרה". ההצעה הזאת מאתגרת מאוד כל מי שנחשב תומך ימין ויהיה מעניין לראות כיצד הממשלה תיחלץ מהפלונטר הזה. חבר הכנסת עמיחי שיקלי מהקואליציה כבר הודיע שיצביע בעדה, ומעניין לראות האם ח"כים אחרים מהימין אשר מזוהים עם הרצון שלא לפגוע במעמדה של ירושלים כבירת ישראל ירימו את האצבע נגדה.