צווחו בדממה

לקראת תשעה באב עומדים אנו דוממים. כואבים, בעיניים כלות מבקשים ,היכל להיבנות.

נתנאל דקל , ו' באב תשפ"א

צווחו בדממה-ערוץ 7
תשעה באב בכותל
צילום: הלל מאיר/TPS

לקראת תשעה באב עומדים אנו דוממים. כואבים, בעיניים כלות מבקשים, היכל להיבנות. שיבנה ההיכל, ומתוכו ניבנה אנו. אך שאלה אני שואל האם אנו באמת מייחלים.

הרי מקדשי מעט יש בתוכנו. בתי כנסיות בכל עיר ומושב. ביחס למקדש זהו אור קטן, קטן שכמעט אינו נראה מול האור שיאיר בהר. "בהר יראה."

אך הוא עדיין אור. אש, להבה קטנה בוערת. גם עם להבה קטנה יש לדעת לנהוג במשנה זהירות. האם אנו נזהרים. האם בכבוד אנו נוהגים? בשיח שרפי מעלה לא ביקרתי אך חלמתי.

ואולי יש בו בחלום צוהר אל אותו דיבור עליון.

עמדו אראלים.

עמדו אראלים והתבוננו.

 האלה בני תורה?

לזאת תיקרא תפילה?

 התבוננו אראלים בתפילת מנחה, בה נענה אליהו, עומדים בני מתיבתא

חזרת הש"ץ. נשאר השליח לבד במערכה. מאחוריו

שיג ושיח בעינייני דיומא. עמדו אראלים ואמרו כיצד נביאה מעלה

אל כיסא הכבוד, לא נאה לו -למלך הכבוד -תפילה שכזו.

יהא שמיה רבא מברך ,מה קורה אחי ? אמר אחד לחברו.

אמרו אראלים- וכיצד אינו מתבייש, במקום לקלס נמצא מנאץ?

עמדו אראלים וניסו לטכס עצה, כיצד נעורר ליבם.

עד מתי יהיה זה לנו למוקש?! גאולה אנו מבקשים אך תפילתנו לא

עולה למרומים. עמדו אראלים, צעקו וצווחו אך קולם לא נכנס לבפנים.

עמדו אראלים ואמרו: "לך דומיה תהילה". אנא !דומיה בתפילה למען נזכה לתהילה.

מוקדש לאחי יושבי בתי כנסיות די בכל אתר ואתר.

בואו ונראה לו לריבונו של עולם שאנו רוצים. אנו יודעים לנהוג ביראה ובכבוד, במקום של קדושה. ובע"ה מתוך הכבוד אל מקדשי המעט נזכה למקדש ה' במהרה בימינו