תגובה לרב יעקב אריאל על היתר המכירה

הרב דוד שלם, מורה הוראה בשכונת פסגת זאב בירושלים, מגיב לדברי הרב יעקב אריאל שפורסמו בעיתון בשבע האחרון.

הרב דוד שלם , ו' באב תשפ"א

תגובה לרב יעקב אריאל על היתר המכירה-ערוץ 7
ארגז ירקות. אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

בשבוע שעבר בראיון עם הרב יעקב אריאל נאמר שרק יחידאי סוברים שהיתר מכירה עדיף על אוצר בית דין.

ורציתי להביא עוד כמה רבנים יחידאים שהעדיפו את היתר המכירה. (רוב המקורות נאספו שמספרו של הרב יהושע בן מאיר "היתר מכירה או אוצר ב"ד" מהדורת ה'תשע"ד, וחוברת תוספות מהדורת ה'תשפ"א).

דעת מרן הרב זצ"ל הייתה להתיר על ידי היתר המכירה. הרב צרף להיתר המכירה גם אוצר ב"ד, אולם לא האוצר היה העיקר, אלא המכירה. וכך כתב הרב "ודבר זה [אוצר ב"ד] אע"פ שאין בו כדי סמיכה, מ"מ כשהוא נסמך אל המכירה, לרווחא דמילתא, הוא דבר הגון וזכר לשביעית שלא תשתכח מישראל" (אגרות הראיה שגרת שיד).

במקומות נוספים הרב כתב על השילוב בין שני הנ"ל, ועל עדיפותו של היתר המכירה. וכן כתוב ב"קטיף שביעית" [הוצ' מכון התורה והארץ, תשס"ז, "פסיקה הלכתית – הרה"ג יעקב אריאל שליט"א, הרב יהודה הלוי עמיחי", פרק כב – אוצר ב"ד, עמ' 125, הערה 5]: "בדורות האחרונים התחדש סידור זה [של אוצר בית דין] ע"י הרב קוק זצ"ל (עי' אגרות ראי"ה ח"א סי' שי, שיג, שיח; משפט כהן סי' עו; משנת יוסף ח"ג עמ' נא). אך הוא עצמו נטה לסמוך על כך רק לאחר המכירה (עי' אגרות ראי"ה א אגרת שיד)".

גם הגר"א שפירא והגר"מ אליהו נקטו בעמדה זו, של השילוב הנ"ל (דברי הרב אליהו מובאים בספרו מאמר מרדכי עמ' קכב, תקט).

בשו"ת משפט כהן סי' סז כתב הרב קוק זצ"ל "זהו מה שאני מדמה אולי נוכל להשתמש בזה להיתר, כשתזדמן שעת דחק גדול, בענין קצירה ובצירה, אבל לע"ע לא אדע אם יגיע הדבר לידי כך, ואיני מחליט זה עדיין למעשה עד שנברר את העניין יותר בעה"י. ע"כ אין כדאי לע"ע לפרסם שום דרך של היתר על קצירה ובצירה ע"י ישראל אפילו אחר המכירה, עד אשר נתישב בדבר בעה"י". הגר"ש ישראלי כותב שדבריו נאמרו על אוצר ב"ד (התורה והמדינה ח"ד עמ' קלט סעיף ז). והתיר שם קצירה ובצירה ע"י אוצר ב"ד רק אחר המכירה (שם סעיף ז, סעיף ט).

וכן דעתו של מרן הרב צבי יהודה (הובאו דבריו בניצני ארץ יד עמ' 29).

כל זה באילנות, שרואים שם את העדיפות שנתן הרב להיתר המכירה. אולם בירקות הבעיה קשה יותר, ולא רק מטעם איסור ספיחים.

במאמר שפרסם הגר"ש ישראלי זצ"ל [פורסם בחוות בנימין ג'], מסייג הגר"ש ישראלי זצ"ל את 'אוצר בית דין', כפתרון אך ורק לפירות האילן, ואינו רואה בו פתרון לירקות. הוא כותב: "אלא שפתרון זה הוא רק באשר לפירות האילנות, שעיקר הטיפול בהם בשנת השבע אינו אלא מגדרים של 'לאוקמי'. פתרון אחר הוא בנוגע ליבול ירקות שהוא חיוני, גם לציבור הצורך ירקות, וגם לחקלאים, אלה שעיסוקים בשנים רגילות הוא בגידול ירקות. כאן מוצא פתרון דרך שימוש בחממות...".

וכן כתב הרב יעקב אריאל שליט"א "לדעת הרב קוק אין היתר להשקות ולטפל בירקות אלו [של אוצר ב"ד]" (קטיף שביעית עמ' 30).

הגר"י אריאל אמר שהיתר של אוצר ב"ד הוא שמירת שמיטה לכתחילה, אולם, הרב יהודה הלוי עמיחי שליט"א כתב ב"התורה והארץ" [כרך ו, תשס"א, עמ' 489-474, בעמ' 482]:

שינוי זה במהותו של אוצר ב"ד הוגדר על ידי הגר"ש ישראלי (שליט"א) [זצ"ל] (במאמר השמיטה במהלך הדורות", בצאת השנה עמ' כא) כך:

"יש כאן הכרח איפוא, להרחיב את הדין של שלוחי בי"ד הנזכר בתוספתא, גם על העיבודים, ולהשתמש בזה גם כלפי הבעלים עצמם. אעפ"י [=אף על פי] שיש כאן הערמה בולטת, וכמעט ביטול של הפקר הפרי למעשה, ברור שגם כאן הפרצה דחוקה".

ב"קטיף שביעית" [הוצ' מכון 'התורה והארץ' תשס"ז, "פסיקה הלכתית – הרה"ג יעקב אריאל שליט"א, הרב יהודה הלוי עמיחי", פרק כב – אוצר ב"ד, עמ' 126, הערה 7]: "לדעת הגר"מ אליהו שליט"א [זצ"ל] והגר"ש ישראלי זצ"ל, יש דוחק גדול במינוי החקלאי עצמו כשליח"

וכן כתב הגר"ש ישראלי במאמרו ב"בצאת השנה" - "...ברור שגם כאן הפרצה דחוקה, ואף בזה אין לראות פתרון קבע. המחמירים ודאי שיש להם מקום לחששות גם בצורות היתר אלה, ואין צריך למר שמבחינת הרעיונות העיקריים שהונחו במצות השמיטה, יש גם בדרך זה משום עקיפה על המצווה. לא נוכל לראות זאת אם כן אלא כדרך נוספת לשעת הדחק. והשוקל ישקול ויכריע, באיזו דרך של שימוש בהיתר, החששות יותר מעטים, והיא יותר מרווחת, מבחינת תפיסת הרע במיעוטו".

עוד כתב הגר"ש ישראלי (התורה והמדינה ח"ג עמ' קמא, לגבי שמיטה תשי"ב) "ומה שלא מצינו שהיו עושים ע"י שלוחי בי"ד בדורות הקדמונים, י"ל שלא רצו בי"ד לעשות דבר זה שזה דומה למכניס דרך גגות כדי לפטור מן המעשר... אכן בשעה זו שהשאלה הכלכלית היא חשובה עד למאד בקיום המדינה לנוכח ההתנקשויות ומצב המלחמה שעם השכנים, ולנוכח סכנת המלחמה בעולם כולו העלולה לנתק את הישוב ממקור אספקתו נראה שיש הכרח להשתמש בכל דרכי היתר אפשריים כהוראת שעה" (ההדגשה במקור).

גם הרב הרצוג הסתייג מאוצר ב"ד אף אם הגיע בנוסף להיתר המכירה (מאמר ב"התורה והמדינה" ט' עמ' רעז).

הרב ישראלי שהיה ראש ועדת השמיטה רצה להתיר קצירה ובצירה ע"י אוצר בי"ד לאחר היתר המכירה, אולם הרב הרצוג והרב פראנק דחו את ההצעה הנ"ל (התורה והמדינה ד' עמ' קלו). (לשמיטה תשי"ט, התירה הרבנות לעשות אוצר ב"ד אף ללא היתר מכירה, על מנת שלא לכפות את דעתם על הסוברים כדעת החזו"א).

הרב עובדיה יוסף כתב (ירחון אור תורה אב ה'תשנד עמ' תתעח) "פירות של היתר המכירה עדיפי מפירות של אוצר ב"ד".

הרב יואל פרידמן כתב (אמונת עיתך גליון 2, עמ' 35) "במישור ההלכתי, חשוב לציין שיש הבדל בסיסי בין היתר המכירה לבין ההיתרים האלטרנטיביים: השיקולים ההלכתיים שמרכיבים את היתר המכירה - דהיינו: ההכרעה ששביעית בזה"ז מדרבנן, דעת ס' התרומה שקדושת הארץ בטלה, דעת מרן ר' יוסף קארו שיש קניין לגוי להפקיע את קדושת הארץ בעת שהקרקע נמצאת בידיו - כל אלו מבוססים על סוגיות ברורות, ולא זזו ממקומם אפילו כמלוא נימה) גם אם המציאות השתנתה ומצב הדחק אינו דומה כלל למצב בו היה נתון המשק בראשית שנות ההתיישבות). לעומת זאת, ללא היתר המכירה ישנם מרכיבים רבים שהם מחודשים לחלוטין, ובהעדר מקורות להסתמך עליהם - הרי הם כ"תורה שאין עמה בית אב"..

נמצאנו למדים, שיש עוד רבים שסוברים שאוצר בית דין אינו הפתרון הלכתחילה, כגון, הרב קוק, הרב הרצוג, הרב פרנק, הרב אליהו, הרב יוסף, כולם זצ"ל וכולם פוסקים מובהקים ושנשאו בעול הרבנות. ומהם שכתבו במפורש שפתרון זה של אוצר בית דין כשלעצמו ללא היתר מכירה כדין, הרי שאינו תקף ואף יכול לסבב בעיות הלכתיות רבות.

אין מטרתי לפסוק דין בסוגיה זו, רק להעיר על דברי הרב אריאל שליט"א שטען שהמעדיפים היתר המכירה על האוצר הינם יחידאים, דבר שלעניות דעתי אינו נכון כלל ואדרבה רבים החולקים על תוקף האוצר בית דין, מהתומכים בו. וככלל קיבלתי מרבותיי לבדוק מה מנהג ישראל בדורות שעברו ופתרון זה של הערמה על ידי אוצר בית דין, לא הונהג מעולם בדורות עברו ולעומת זאת היתר מכירה הונהג כבר לפני 300 שנה ומאז.