"אני חייב לספר לך על ראש הישיבה שלך"

אתמול היה לנו מפגש סוף שנה עם ראש הישיבה שלנו, הרב זלמן מלמד. בין השאר הרב סיפר שכשהוא היה אברך צעיר וגר בגבעת מרדכי (לפני 50-60 שנה), פעם התפלל בבית הכנסת שלו אורח וביקשו ממנו לעבור לפני התיבה בשחרית של שבת.

אותו אורח קצת האריך וסלסל יותר מהמקובל, ובאמצע "קדושה" נמאס לאחד המתפללים, והוא התחיל לצעוק על החזן שהוא לא זמר, שיירגע ויתחיל להתפלל כמו שמקובל, מה זה פה. איש לא התערב, והייתה בושה גדולה לאורח ובכלל.

לפני תפילת מוסף ניגש הגבאי אל הרב זלמן, וביקש ממנו שיהיה חזן.

לא היו לי שום מעמד או סמכות, סיפר הרב אתמול, הייתי אברך צעיר. אבל קמתי ואמרתי: הגמרא מספרת על קמצא ובר קמצא, ועל כך שירושלים חרבה בגלל אדם שביזה את חברו ואף אחד לא מחה. קודם יהודי ביזה כאן בבית הכנסת יהודי אחר, ואני מרגיש שאני חייב למחות: לדעתי אנחנו לא יכולים להתפלל מוסף, לפני שהפוגע יבקש סליחה מהנפגע.

הייתה מבוכה בבית הכנסת, אבל בסופו של דבר אותו אדם שצעק נעמד ואמר שהוא מתנצל, ואנחנו התחלנו להתפלל.

הרב רצה להמשיך בשיחה, אבל אחד הר"מים הצעירים הרים את היד ואמר: אני רק רוצה להשלים את הסיפור. היום, בתשעה באב, למדתי עם הבן שלי את הסיפור על קמצא ובר קמצא, וסיפרתי לו את הסיפור על הרב. לא שמעתי אותו מראש הישיבה אף פעם, אבל לפני כמה שנים הלכתי לבנק לקחת משכנתא. הבנקאי שם שמע שאני לומד בבית אל ואמר לי: תשמע, אני גר בגבעת מרדכי, ואני חייב לספר לך סיפור על ראש הישיבה שלך.

הוא לא היה אחד משני המעורבים בוויכוח, אלא רק אחד המתפללים בבית הכנסת - עשרות שנים עברו והוא עדיין זכר את הסיפור.